היום שלפני מחר
"חבל שלא מתייחסים ברצינות למה שמקריאים לילדים, כמו שמתייחסים ברצינות למה שמאכילים אותם", אומרת נירה הראל, שספר הילדים החדש שלה, "מתי זה מחר?", רואה אור בימים אלה
אנחנו נפגשות בבית קפה אופנתי בטבורה של תל-אביב בשעה שבחוץ משתוללת רוח ההתנתקות, וילדים יוצאים לחופש הגדול כמו כדי להוסיף למרק המהביל עוד מרכיב בלתי אפשרי. אני מחכה לסופרת
הילדים נירה הראל לרגל צאת ספרה החדש "מתי זה מחר?" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד") ותוהה האין זה הזוי לקיים את המפגש הזה ולשוחח על ספרי ילדים בזמן שהכל מסביב בוער.
אבל כשהיא מגיעה ומדברת אני מבינה שבשביל הראל ספרות ילדים היא לא סתם שעשוע, ואולי זו דרך נוספת להביא לשינוי. אני מתרשמת שיש להראל סבלנות ואורך רוח. היא כתבה יותר מארבעים ספרי ילדים, עבדה עם מיטב המאיירים ולפני כחמש שנים הקימה את אתר דף דף, אתר אינטרנט שמטרתו לעודד ילדים לקריאה, אותו היא מפעילה בשיתוף עם המאייר דני קרמן. האתר נטול באנרים וחסויות, ואני בהחלט מתנצלת בפניה כשאני שואלת אותה בגסות מה עם הכסף. היא עונה שכסף אין.
"הרגשתי שהגיע הזמן לעשות משהו אחר ורציתי לנצל את היתרון שלי בתחום", היא אומרת, "מתוך שיטוטים באינטרנט ראיתי שישנם אתרים משני סוגים. בידוריים מובהקים, שעניינם לשעשע את הילדים, וישנם אתרי אינפורמציה להורים ולמורים. מכיוון שעידוד קריאה זה בנפשי, חשבתי שלא אלה ולא אלה עושים את מה שנחוץ, שזה לעודד ילדים לקרוא, וחיפשתי את המתכונת שיהיה בה גם שעשוע וגם אינפורמציה, שלא תתחרה בספרים אלא תגרה לקרוא. הצעתי לדני קרמן לחבור אלי ובחנוכה 2000 הקמנו את האתר. היום האתר כבר בן ארבע וחצי ויש לו כ-2,500 דפים ועשרות אלפי גולשים בכל חודש. האתר הוא ללא כוונת רווח, הכניסה אליו חינם, אין שום פרסומות משום סוג שהוא. מה שמקיים אותו זה תקציב קטן, לתכנות בלבד, ממרכז ההדרכה לספריות. אנחנו עובדים בהתנדבות אחרת לא היה סיכוי, זה או בהתנדבות או למסחר אותו. הבחירות שלנו, של דני ושלי, נעשות מתוך טעם אישי, מקצועיות, אחריות ונסיון".
אז איך באמת בוחרים ספר ילדים טוב?
"אני מציעה לבחור לא לפי קטגוריית גיל, אלא לפי חלוקה של הספרים לפי סוגים. יש מאויירים ויש מצויירים , מנוקדים בלי ציורים, מנוקדים עם ציורים וכו'. השאלה היא בכל קטגוריה מה מתאים. עכשיו יש גל נוסטלגיה לספרים ישנים. יש עניין של ניסיון אישי של אלה שגדלו בארץ וזוכרים את הספרים, אבל לא כולם גדלו פה. כדי לא ללכת לאיבוד בים, שלא תמיד הוא צלול ומתאים לשחייה, ראוי להיעזר במתווכים - ספרניות, מוכרי ספרים שבקיאים בתחום, גננות ומורות, ועזרה של התקשורת, אם יש כזאת. חבל שלא מתייחסים ברצינות למה שמקריאים לילדים, כמו שמתייחסים ברצינות למה שמאכילים אותם. יש מדריך מוצלח של יעל דר להורים לילדים צעירים למשל, שנותן תשובות. משרד החינוך מוציא קטלוגים מנומקים של ספרים מומלצים שלא בא לידיעת הציבור וחבל".
את סבורה שצריך לכוון ילדים לספרים שאנחנו חושבים שהם טובים?
"אני בעד ביקור משותף בספרייה ציבורית. זה הרגל מצוין, לראות ביחד שם את הספרים ואז ללכת לקנות. העניין הוא שילד פעמים רבות בוחר לפי הציורים בלבד, אבל ספרי ילדים זה גם תוכן. ראוי שההורים ינצלו את הסמכות ההורית שלהם ככל האפשר כדי לכוון לספרים הטובים".
כשאמא נוסעת
בספרה החדש של הראל "מתי זה מחר?", ישנו שילוב מוצלח בין תוכן לצורה. אמא של מאיה נוסעת לירושלים לעבודה ומאיה נשארת עם אבא שלה. מאיה ואבא שלה דנים בנושא "הזמן" בכדי להבין מתי זה מחר (מחר זה כשאמא חוזרת, כמובן) ומנסים להתמודד עם הגעגוע לאמא. את הספר אייר מישל קישקה, וההורים בו הם מאוד עכשווים, לא ההורים הדודתיים למראה שאני רגילה אליהם מספרות הילדים שהייתה בזמני. הפעם האם היא זו שנוסעת לעבודה. הבוחנת שלי, בתי בת החמש וחצי, היתה מוקסמת למדי. הקוראים הראשונים של הראל, דרך אגב, הם בנה, אסף הראל, ובתה, המעצבת הגרפית תמי הראל-חמו.
מצא חן בעיני שהאמא הולכת לעבודה והאבא נשאר להכין חביתות.
"זה נראה לי טבעי לגמרי שהאמא תסע לעבוד, אני רואה איך זה אצל הבנות שלי, החיים מנקודת מבטה של אישה. זה לא מניפסט תעמולתי מתוכנן".
את מחליטה על מסר או נושא שאת רוצה להעביר ואז בונה סביבו סיפור?
"כשהתחלתי לכתוב הייתי מורה והיה לי ראש לענייני דידקטיקה וחינוך, אבל לשמחתי זה עבר לי. אני לא כותבת על נושא. הנושא נמצא בסיפור. בדרך כלל יש לי רעיון שאני לוקחת מדברים שאני רואה סביבי והסיפור נוצר".
איך הייתה העבודה מול קישקה?
"קישקה צייר משפחה ספציפית שהוא מכיר. אני, למשל, דמיינתי משפחה אחרת. ספר מוצלח הוא ספר שיש בו גם מאייר מאוד נוכח וגם סופר, וערכם שווה. ההבדל היחידי הוא שבדרך כלל הטקסט קודם לאיור. אני בוחרת את המאייר ומעבירה לו את הטקסט מתוך האמון שיש לי בו. באירוע שהיה לכבוד הספר פתאום ראיתי את המשפחה הזאת שמישל צייר, אמרתי להם שלום כאילו הם מכירים ותיקים שלי, והם הביטו בי מופתעים, משום שלא הכירו אותי, והיה נראה שהם לא מבינים מה המשוגעת הזאת רוצה מהם".
לפנייה לכתב/ת 
