החלטות במבט ראשון

החלק במוחנו שקופץ למסקנות מהירות על אנשים או מצבים, בתוך שניות, נקרא "לא-מודע אדפטיבי" וחקר קבלת החלטות מסוג זה הוא אחד התחומים החדשים החשובים בפסיכולוגיה. הלא-מודע האדפטיבי אינו תת-ההכרה שתיאר זיגמונד פרויד - אותו מקום חשוך וטחוב שמלא ביצרים, זיכרונות ופנטזיות, שחשיבה מודעת עליהם תהיה קשה ומטרידה מדי עבורנו. הלא-מודע האדפטיבי שונה לגמרי, והוא מתואר כמחשב ענק המבצע במהירות ובשקט חלק גדול מעיבוד המידע הדרוש לנו כדי להמשיך ולתפקד.

כשאדם יוצא לרחוב ורואה משאית ענק דוהרת לכיוונו, אין לו זמן לבחון את המצב לעומקו. המין האנושי לא היה שורד עד היום אם לא היה מפתח תהליך קבלת החלטות מסוג אחר, המתבצע במהירות רבה מאוד ומתבסס על מעט מאוד מידע. הפסיכולוג טימותי ד. ווילסון כותב על כך בספרו "זרים לעצמנו": "המוח פועל באופן היעיל ביותר על ידי העברת חלק גדול מהחשיבה המתוחכמת ללא-מודע, בדיוק כפי שמטוס הנוסעים המודרני פועל במצב 'טייס אוטומטי' עם מעט מאוד התערבות מצידו של הטייס האנושי המודע. הלא-מודע האדפטיבי מנתח את העולם בהצלחה רבה, הוא מזהיר אותנו מסכנות, קובע לנו יעדים ויוזם פעולה באופן מתוחכם ויעיל."

שיפוט ממבט ראשון

סביר שעשיתם דבר דומה, גם אם לא הייתם מודעים לכך, ברגע שלקחתם ספר כלשהו ליד. כמה זמן החזקתם בו, שתי שניות? באותו פרק זמן קצר, עיצוב העטיפה, האסוציאציות שהעלה בכם שם הכותב והמשפטים הראשונים שקראתם בו יצרו אצלכם רושם - מערבולת של מחשבות, דימויים ותפיסות, שעיצבו באופן בסיסי את האופן שבו קראתם את העמודים האלה עד כה. מה קרה בשתי השניות האלה?

חשדנות כלפי החשיבה המהירה

נראה לי שקיימת נטייה לחשדנות מסוימת כלפי החשיבה המהירה. נהוג כיום להניח שאיכותה של החלטה עומדת ביחס ישר לזמן ולמאמץ שהושקעו בה. כשרופאים מתקשים לקבוע דיאגנוזה הם מזמינים עוד בדיקות, וכשאנחנו לא בטוחים בדיאגנוזה שלהם אנחנו מבקשים חוות דעת נוספת. אנחנו מלמדים את ילדינו שהחיפזון מן השטן, שלפני שפועלים חייבים לחשוב, ושלא שופטים ספר לפי העטיפה. אנחנו מאמינים שתמיד עדיף לאסוף כמה שיותר מידע ולהקדיש מקסימום זמן לניתוחו.

אבל לא תמיד זה נכון. ישנם רגעים, במיוחד במצבי לחץ, שבהם החיפזון דווקא איננו מן השטן, שבהם השיפוט המיידי והרושם הראשוני שלנו מאפשרים לנו הבנה טובה בהרבה של המתרחש. משימתו הראשונה של "ממבט ראשון" היא לשכנע אתכם באמיתותה של עובדה פשוטה אחת: החלטות המתקבלות במהירות רבה עשויות להיות טובות ממש כמו החלטות שהתקבלו בזהירות ולאחר מחשבה רבה.

אבל הספר "ממבט ראשון" איננו עוסק רק בכוחו של המבט, אלא גם בחולשותיו, ברגעים שבהם האינסטינקטים שלנו בוגדים בנו. לעתים, התגובות הראשוניות האלה שלנו מדוכאות, מסיבה זאת או אחרת. הלא-מודע שלנו הוא כוח רב עוצמה, אבל הוא גם נופל קורבן לשגיאות. המחשב הפנימי שלנו לא תמיד מצליח לחשוף מיידית את ה"אמת" שבמצב. לפעמים משהו חוסם אותו, מסיט אותו מן המסלול או מסיח את דעתו.

התגובות האינסטינקטיביות שלנו נאלצות לעתים קרובות להתחרות בכל מיני אינטרסים ורגשות אחרים. אם כך, מתי עלינו לסמוך על האינסטינקטים שלנו ומתי להיזהר מהם? פיתרון הבעיה הזאת הוא משימתו השנייה של "ממבט ראשון". כשכוח התפיסה המהירה שלנו אינו מתפקד כראוי, יש לכך סיבות ספציפיות ועקביות - ואת הסיבות האלה אפשר להבין. ניתן ללמוד מתי לציית למחשב רב העוצמה הזה ומתי לחשוד בו.

שיפוטי הבזק והרשמים הראשוניים ניתנים לשליטה. אני יודע שקשה להאמין בכך. איך אפשר לשלוט בתגובה המסתורית הזאת? האמת היא שאפשר. בדיוק כמו שאפשר ללמוד לחשוב באופן לוגי ומכוון, אפשר ללמוד לבצע הערכות בזק. ב"ממבט ראשון" תפגשו רופאים, גנרלים, מעצבי רהיטים, מוסיקאים, שחקנים, אנשי מכירות ורבים אחרים, שכולם מצליחים מאוד בתחומם וכולם חבים את הצלחתם, לפחות במידה חלקית, לשליטה שרכשו בתגובות הלא-מודעות שלהם. הכוח "לדעת" בשתי השניות הראשונות הוא לא קסם או כישרון ייחודי. זאת יכולת שאנחנו יכולים לפתח בכוחות עצמנו. חישבו על "ממבט ראשון" כעל ערכת הכלים.

"ממבט ראשון", מלקולם גלדוול. הוצאת "עברית" בשיתוף "כתר" הוצאה לאור.