דרושה: אישיות

בגיל 25 ועם אלבום שני ביד, אמרי ריצ'ארדס הפכה לאחת הכוכבות הכי לוהטות במוזיקה השחורה ודי בצדק, למרות שהשירים כאן מאוד לא אחידים ברמתם.

את עיקר ההמולה סביבה חולל הלהיט המדליק 'One Thing' שהפיק לה ריץ' האריסון – מי שעשה לביונסה את 'Love In Crazy' המונומנטלי. הפעם, בשירות אמרי, האריסון ברא פלייבק הורס של תופים וכלי הקשה חיים. כזו חיוניות עסיסית מזמן לא נשמעה במצעדים, וקשה להישאר אדישים מולה. גם על הלהיט הבא באלבום שלה, שיר הנושא 'Touch' אחראי מפיק מצוין – לי'ל ג'ון – שמוכר בארץ בעיקר מהקטע המשובח 'Yeah' שעשה לאשר.

למרבית ההפקות בתקליט אחראי, כאמור, תותח-העל האריסון. אבל למרות נתוני הפתיחה המרשימים, הבעיה היחידה של אמרי, זמרת מצוינת לפחות מהבחינה הטכנית וסמל מין בהתהוות, היא שקצת קשה לדעת מתי המוזיקה המצוינת אכן מובלת בקולה ובתמלילים שלה, ומתי היא בסך-הכל מונהגת ונתונה לחסדי ההשראה והיכולות של המפיקים השכירים.

אז נכון, יש פה עוד שתי רצועות די חזקות, ובימינו מספיק להיט היסטרי כמו 'One Thing' כדי להשיק קריירה קצרת טווח – אבל דומה שהאלבום כולו לא מספיק בשביל לנבא את כישוריה בריצות למרחקים ארוכים.

לסיכום: עבודה מצוינת של המפיק האריסון ותקליט לא רע בכלל של אמרי, שצריכה בעתיד להתחמש בהרבה יותר סממנים לאישיות מובחנת, שתבדל אותה משאר פתייניות האר'נ'בי שיכולות לשכור בדיוק את אותם מפיקים ולהרוויח את אותם השירים.