כתית - נצר לגדולה

היה שווה לנווט את כל הדרך עד נצר סרני: "כתית" החדשה יושבת בתוך בית טמפלרי משופץ ומרהיב ביופיו וממשיכה במסורתה הקולינרית הנושנה והטובה

אמיר קמינרפורסם: 05.07.05 , 12:25

לאנשי מסעדת "כתית" יש נטייה מוזרה להתמקם בלוקיישנים מוזרים, רצוי עם דרך חתחתים רצופת מהמורות ופיתולים שמובילה אליהם. לעולם לא אשכח את היום הגשום שבו ניסיתי לנווט בדרך לאזור התעשייה בכפר רות, שם שכנה כתית בעבר, וכמעט הגעתי לאזורים בי, סי ודומיהם, האסורים לביקור על-ידי שלטונות צה"ל.

כשנודע לי שהנהגת כתית זוממת לעקור לגוש דן, רווח לי, מאחר שלטעמי מדובר באחת העסקיות היותר שוות שפועלות בארצנו. אבל זה היה מקסם שווא: האופטימיות התפוצצה בפרצופי כשהתחוור לי שהמסעדה השתקעה בסופו של דבר באזור התעשייה הסמוך לקיבוץ נצר סרני.

הבוסית י' לא ממש התרגשה מהמיקום החדש, מאחר שהיא גדולת המעריצות של כתית ("מגיע להם פרס ישראל") ומוכנה ללכת אחריה גם בגיא צלמוות. היא גם לא התרגשה מכך שלאחרונה חל פירוד בהנהגת המסעדה. השף אלי מזרחי נטש והותיר את מאיר אדוני לבדו בעמדת הפיקוד. לא הזיז לה אפילו שנכתבו ביקורות מסויגות ונכזבות על הגלגול החדש, והיא פקדה לחמם את המנועים ולצאת לדרך.

כתית שוכנת בבניין היסטורי מרהיב, בסגנון הטמפלרים, שעבר המון גלגולים, והסיפור שלו מרתק לא פחות מהתפריט: הוא הוקם בראשית המאה הקודמת על-ידי משפחת שנלר כבית למורי בית- היתומים הסמוך. בהמשך פעלו באתר מיפקדתו של הגנרל אדמונד אלנבי, בית מגורים לחלוצי הקיבוץ, גן ילדים ובית-ספר. במהלך השנים הוא ננטש, הוזנח והתפורר. לפני כשנה הוא שופץ להפליא (מרתף יין, תריסי עץ, אריחים צבעוניים, עיטורי קיר), כולל מחוות להיסטוריה המפוארת של הבניין (חובה לסייר בו), נבנה בו מטבח משוכלל, ויש אפילו גינת תבלינים וירקות.

כדי להגיע למקום הקסום כדאי שתצטיידו במפה או בהוראות טלפוניות (אל תצפו ממני לכך – לעולם לא אצליח לשחזר את המסלול). גם באינטרנט יש פירוט. הנהגת שלנו, העורכת א', דווקא נהגה ביד בוטחת וכמעט לא התברברנו (למרות שבלי טעויות ניווט אי-אפשר).

אחרי שתתפעלו מהמבנה ומסלסלת הלחמים, כולל לחמניות אניס דגולות (היזהרו לא להתמכר ולהיסתם כבר בראשית הארוחה), תפריט העסקית ממש לא זול: 97 שקל, אבל הוא בהחלט שווה את הטרחה. המטבח של אדוני מציית לטרנד הקולינרי שפוקד אותנו בשנים האחרונות: מיקס מסעיר של מטבח שף צרפתי עם השפעות מבית סבתא הצפון-אפריקנית.

מהמנות הראשונות דגמנו כמה. הניוקי תפוחי אדמה בחמאת רוקפור, תפוחי עץ, סלרי ואגוזים היה אחד המקוריים והטעימים שאכלתי מעודי. כופתאות תפוחי האדמה היו רכות ושמנמנות, לא טבעו ברוטב והשתלבו היטב בתפאורת המנה. הסלט הכפרי של קורקבני אווז, קרם אנשובי ופרמזן ריג'אנו היה קצת בעייתי, למרות ההשקעה והכוונות הטובות: הוא היה מקושקש מדי, לא הרמוני, והקורקבנים היו תפלים ויבשושיים. קבב הים בגריל פחמים היה מעולה, והמפגש בין שלוש קציצות הדג הנמסות בפה לבין קציפת החצילים וגבינת העזים היה שמימי. אין ספק שגולת הכותרת של אגף הראשונות היה ריזוטו עגבניות וזרעי שומר, שהוגש עם פירות ים בקציפת פרנו – מנה אלוהית שטעמה העדין צרוב בזכרוני ומלווה אותי כבר ימים אחדים.

בעיקריות חקרנו את הבורי האפוי בטחינה, גרגרי חומוס ומנגולד, בתחמיץ לימונים כבושים וסומק. מנה מצוינת שגרמה ל-א' לאכול דגים אחרי עשורים של סרבנות ("יש לי טראומת ילדות ואני לא מעיזה לגעת בהם"). "רוטב מופלא, שילוב מדהים של גרגרי החומוס עם החמצמצות של הלימון והתרד", התפייטה תוך כדי שבירת הטאבו, ואף ארזה בסוף את השאריות לבעלה. הקונפי שוק אווז צלויה בדבש ועשבי לימון, שרבץ על מצע ריזוטו דלעת ותבלינים, היה מעולה אף הוא. "בשר רך ונימוח, רוטב מתקתק ונפלא", התענגה הבוסית. "זאת בדיוק הסיבה שאני מוכנה לנסוע בשביל כתית לחורים בלתי-אפשריים: יש לה טעמים שלא אוכלים בשום מקום".

הדניס בגריל פחמים היה משובח והוגש ברטטוי ירקות קיץ טעים להפליא. גם הרוטב האדמדם עזר לדג לשחות לגבהים חדשים. נפילה נרשמה רק בכבדי העוף המושחרים בבלסמי וברנדי, שנחו על מצע פטיסייר בצלים וטימין. חשנו מרירות קלה בכבדים, וגם הרוטב היה כבד מדי. בכלל, כדאי שהשף אדוני ייצא קצת מהמבנה הממוזג ויבין שאנחנו בעיצומו של קיץ.

מה שבטוח: אחרי כתית קצת קשה לחזור לעבודה, וכדאי להשתקע בגינה שבחוץ (רצוי שיתלו שם ערסל לטובת הסועדים השבעים). ואם כבר השתרכנו עד לשם, ברור שחרגנו מהעסקית והתפנקנו בדיזרטים המקוריים (תוספת של 36 שקל כל אחד), למרות שהיינו על סף התפוצצות. המחלקה הזאת כוללת נקטרינות צלויות בדבש בלסמי על מצע קרם טימין, וולקנו שוקולד וברנדי, אצבעות שוקולד וקפה ובננות בקרמל, מרק מלון וסורבה בזיליקום (!) ושאר חטאים המסתמכים על מפגשים בלתי אפשריים לכאורה.

בעודנו מלקקים את המתוקים, פצחנו בדיון על הסדרה המרנינה "עקרות בית נואשות", שלה התמכרנו לאחרונה. רגע לפני שהבנות, המלהטטות בין קריירה לאימהות, רצו למטלות הביתיות שלהן, תהינו עם מי מבנות הסדרה אנחנו הכי מזדהות. הסכמה בעניין לא נרשמה, אבל לפחות הגענו לאחדות דעים על העסקית החדשה של כתית, שלדעת כולנו נותרה ברשימת חמש העסקיות הכי טובות בארץ.