מעבדים: מלחמת הכל בכל

מה לדעתכם היה האירוע החשוב של החודש האחרון בתחום המיחשוב האישי? האם הייתה זו ההכרזה ההיסטורית של אפל על המעבר לשימוש במעבדי אינטל? או אולי הסיפור הסנסציוני של תביעת AMD נגד אינטל? ואולי דווקא ההכרזה המינורית של VIA על הגירסה הניידת של המעבד C7, שאמור להיות מהיר כמו פנטיום M וחסכוני ממנו?

סביר יותר שהאירוע החשוב של יוני, זה שיירשם בדפי ההיסטוריה, הוא הניצחון הראשון של המחשבים הניידים על השולחניים. חברת המחקר Current Analysis חשפה החודש נתון לפיו

המכירות הקמעוניות של מחשבים ניידים בארה"ב, עברו את מכירות השולחניים. 53.3 אחוזים ממחשבי ה-PC שנמכרו בארה"ב בחודש מאי היו ניידים.

רק כדי לסבר את האוזן: הניידים כבר מזמן מייצרים יותר הכנסות מהמחשבים השולחניים. סך ההכנסות ממכירות הניידים בארה"ב עבר לראשונה את סך ההכנסות משולחניים כבר לפני שנתיים. כשבוחנים את העניין לעומק, הוא שופך אור גם על שאר אירועי החודש.

כבר עסקנו כאן בעבר במעבר מהמחשוב השולחני לנייד ובהשלכותיו. כפי שכבר הסברנו יש הסכמה כמעט גורפת בין המומחים כי המעבר יושלם ב-2007. בשנה הזו ישיגו הניידים דומיננטיות לא רק בשוק האמריקני ובמזרח-הרחוק, אלא בעולם כולו. זו גם השנה בה ארכיטקטורת פנטיום-M של אינטל תחליף סופית את NetBurst של פנטיום 4.

באינטל משפשפים ידיים כבר עכשיו. תחום המעבדים הניידים (והטכנולוגיות שאינטל מוכרת יחד איתם) אחראי היום ליותר משליש מהכנסות החברה, במגמה שצפויה להתגבר בשנה הבאה. זהו התחום הכי רווחי והכי צומח, אצל כל יצרני השבבים, ואינטל שולטת בו.

בתחילת 2006 היא תציג את הדור השלישי של פלטפורמת סנטרינו הניידת (Napa), שיתבסס על המעבד כפול-הליבה "יונה". באירוע שקיימה בתחילת החודש בסאן פרנסיסקו, היא הדגימה שני מחשבים

 ניידים מתוצרת Lenovo שכבר משתמשים בה. כדאי לקרוא את הכתבה שפירסם בנושא זה TheRegister, כדי להבין מדוע אינטל אופטימית מאד.

התביעה שהגישה AMD נגד אינטל בשבוע שעבר אינה מפתיעה, ואין בה הרבה חדש. שתי שאלות עומדות במרכז הסיפור המשפטי הזה. אחת היא שאלה של פרשנות: האם אינטל אכן כפתה על 38 החברות המוזכרות בתביעה לקפח את AMD, או האם פשוט היטיבה לנצל את כללי המשחק הקפיטליסטיים.

השאלה השנייה היא שאלה מתחום דיני הראיות: האם AMD מסוגלת לבסס את טענותיה ולהעניק להן תוקף משפטי. רוב הטענות בכתב התביעה אינן חדשות. הטקטיקות האגרסיביות של אינטל, כולל ההשתתפות במימון קמפיינים והסיוע המפליג שהיא מעניקה לשותפותיה, ידועים כבר שנים.

כך גם השמועות כאילו היא מחבלת במאמציה של AMD לשכנע את השותפות הללו להשתמש במוצריה. האם AMD מסוגלת להוכיח שיש בשמועות הללו אמת? האם הדברים שיאמרו בכירי Dell שזומנו להעיד (ראו הידיעה בנושא זה ב-The Inquirer) ישנו משהו?

אם השיטות של אינטל לעשות עסקים הן לגיטימיות או לא זו בוודאי שאלה שכדאי

 לעסוק בה, אבל האם לעסוק בה בבית-המשפט הוא מהלך נכון מבחינת AMD?

ניסיון העבר מלמד שתביעות כאלו יכולות להימשך שנים לפני שהן מסתיימות בקול ענות חלושה. גם אם אינטל תפסיד במשפט ותחוייב לפצות את AMD, קשה להניח שזה ירושש את הראשונה או יעשיר את האחרונה. האינטרס של AMD - זה כמעט ברור - איננו כספי.

אז למה AMD תובעת?

במרץ השנה אמר הקטור רואיז, מנכ"ל AMD, שהחברה שואפת לנתח של 25 אחוזים משוק המעבדים (בהשוואה לכ-19 אחוזים היום). בראיון שהעניק החודש הוא כבר מדבר על "33 אחוזים בתוך שנתיים-שלוש" ועל כ-50 אחוזים מהשוק ב-2015.

דברים דומים מפי קודמו בתפקיד, ג'רי סאנדרס השלישי, היו בוודאי מתקבלים בבוז. אבל רואיז חתום בינתיים רק על הצלחות, וידוע כמנכ"ל אחראי ושקול. ובדיוק בגלל זה, קשה להתעלם מטענתו: השתפרנו באיכות המוצרים, בזמני האספקה, ברווחיות. אז מדוע נתח השוק שלנו לא גדל?

את עיתוי התביעה קושרים הפרשנים לשלושה עניינים: היציבות הפיננסית היחסית ממנה AMD נהנית היום; דעת הקהל האוהדת יחסית, על רקע חקירת הממונה על ההגבלים ביפן נגד אינטל; וחלון

ההזדמנות עד שאינטל תציג גירסה כפולת-ליבה של Xeon כמענה למעבד לשרתים Opteron.

אשלי ואנס, כתב TheRegister שאינו מסתיר בדרך-כלל את אהדתו ל-AMD, קובע בכתבה שפירסם לאחרונה: עד 2007 אינטל כנראה תסגור את הפער בטכנולוגיית המעבדים לשרתים. אפשר לנחש ש-AMD נחושה לנצל את הזמן שיש לה בצורה הטובה ביותר. היא כנראה מקווה שהתביעה תגרום לאינטל להיות זהירה יותר, פחות אגרסיבית. "זו בערך הסיבה היחידה שאפשר לחשוב עליה" הוא מסכם, "לכך ש-AMD בחרה במהלך ארוך, קשה ויקר כזה".

המניעים של אפל לעבור לשימוש במעבדי אינטל נראים קלים יותר להבנה. על-פני השטח, זהו מהלך מפתיע שנעשה בתום שבועיים של חרושת שמועות, עם עלייתו לבמה של מנכ"ל אינטל פול אוטליני באירוע המפתחים השנתי (WWDC) של Apple. כמובן שמתחת לפני השטח המהלך הזה התבשל במשך הרבה זמן, ולדעת רבים הוא אפילו צפוי.

מכל מקום: קצת אחרי שסטיב ג'ובס, המנכ"ל האגדי של Apple, הזמין את אוטליני לבמה, הוא כבר הדגים גירסה מוקדמת של OS X, רצה על מק אינטלי ראשון. Apple כבר עמוק בפנים.

האתגר הגדול של Apple לא יהיה, אם כן, לפתח מערכת הפעלה שיכולה לרוץ על מעבדי x86. הוא יהיה, כנראה, לשכנע לקוחות וותיקים להמשיך לקנות מחשבים מסדרות G4/G5, ולשכנע אותם שהם לא

יפסידו מכך - עד שיושלם המעבר בן השנתיים למעבדי אינטל.

למעבר הזה יש הרבה יתרונות, בראשם הזמינות הגבוהה של חומרה מגוונת שאפשר יהיה להתבסס עליה לבניית מחשבים זולים. כאלה שאפשר יהיה לשחזר איתם את ההצלחה של Mac Mini, אבל להרוויח קצת יותר.

ישנו, כמובן, גם העניין הפעוט הזה: אפל כבר אינה לקוחה חשובה כל כך של IBM. האחרונה מעדיפה להשקיע משאבים בפיתוח הגירסאות הבאות של מעבדי Power ו-Cell, עבור קונסולות משחק (פלייסטיישן 3 ו-Xbox 2 זו התחלה טובה), ולא עבור מחשבים אישיים. כל אחת מהקונסולות הללו צפויה להימכר במספרים גדולים פי כמה ממספר משתמשי המקינטוש בעולם. אחוזים בודדים מהמעבדים ש-IBM מייצרת הולכים היום למחשבי מק.

מעבר בלית ברירה

למעבר לאינטל יהיו גם חסרונות וגם עלות גדולה, אבל נראה כי לאפל פשוט אין ברירה. בתור חברה שמקפידה להישאר בחזית החידושים, היא לא יכולה להסתפק במה שמציעה משפחת מעבדי Power. לא מבחינת ביצועים אלא מבחינת התאמתם לעתיד: לפלטפורמות הניידות.

על הדגם האחרון במשפחת המעבדים הזו, IBM 970, אפשר לבסס מחשבי מק שולחניים חזקים אבל לא ניידים סופר-קלים. בכל מה שקשור לצריכת חשמל, זמן סוללה וקירור, הוא נמצא הרחק מאחור. לכן לא מפתיע שבחרושת השמועות סביב המעבר של אפל לשימוש במעבדי אינטל, קיבל המעבד "יונה" תפקיד מרכזי כבר בשלב מוקדם. כדאי בהקשר זה לקרוא גם את הניתוח המצויין במאמר של Arstechnica שכותרתו כבר אומרת כמעט הכל: "Hell freezes over; it must've been the liquid cooling".

מפחדים מהיונה

היתרון עבור אפל הוא גם הבעיה של AMD. ייתכן שעיתוי התביעה קשור לא רק לחלון ההזדמנות עליו מדבר אשלי ואנס, אלא לחלון ההזדמנות הצר בהרבה עד שאינטל תנצל את כוחה ואת היתרון של פלטפורמת Napa כדי להשיג דומיננטיות מוחלטת בשוק המעבדים לניידים.

Turion 64, מעבד הדגל הנייד של AMD, מתומחר אגרסיבית ובעיקר מהיר יותר מפנטיום M, במיוחד בגירסת ML-40 החדשה. זהו מעבד מצויין לניידי "Workhorse", אבל לא לדגמי Thin'n'light, הקטגוריה הצומחת במהירות שבה הפלטפורמה האינטלית מצטיינת.

ארכיטקטורת NetBurst אולי הגיעה לסוף דרכה, במה שיכול להיחשב להפסד צורם ל-AMD, אבל מעבדי פנטיום M רק בתחילת הדרך. לאחרונה, כפי שצפה כאן בזמנו יהודה אלידע, אינטל עושה גם צעדים ראשונים לשימוש בפנטיום M גם בשרתים. את הדיווח המינורי של Xbit Labs ומספר אתרים נוספים על כך, קל היה להחמיץ.

VIA מפתיעה עם "אסתר"

בתערוכת קומיופטקס שהתקיימה בטיוואן בתחילת יוני, הכריזה יצרנית השבבים VIA על C7-M ("אסתר"), הגירסה הניידת למעבד ה-x86 החדש שלה. זהו שבב עם יכולות מעניינות, שמזכירות קצת את פנטיום M. באתר שלה, VIA משווה בין שני המעבדים בשיטה חדשה: ביצועים לכל וואט. בהשוואה הזו, C7-M עם צריכה של 20W בלבד, מנצח בגדול.

יהיה מעניין לראות אם ולאן תתפתח משפחת המעבדים הזו שבשלב זה מיוצרת, אגב, במפעל של IBM. השמועות מדברות על דגמים במהירויות שעון של עד 2.4GHz, ואם VIA תצליח לשמור על יחס ההספק/ביצועים ותשווק אותם במחיר אטרקטיבי, אינטל בוודאי מאד לא תאהב את זה.

אם הסיפור הזה מעורר בכם תחושת דז'ה-וו אז זה לא במקרה. C7 הוא אחד מצאצאיו של 6x86 של Cyrix שזינב בפנטיום בשנים 96-97'. מאוחר יותר, הצליחה אינטל לברוח ל-Cyrix, שנרכשה על-ידי נשיונל סמיקונדקוטרס, שמכרה אותה מאוחר יותר (1999) ל-VIA. "איניגו מונטויה" היה אולי שם קוד הולם יותר מ"אסתר".