מדריך: איך משפרים את הזיכרון?
במהלך השנים הפך הזיכרון הפנימי המותקן במחשב לגורם מרכזי בהשפעה על ביצועי המחשב ואמינותו. הרבה זיכרון זה טוב - אבל כמה זה הרבה? ומה יותר חשוב, מהירות או נפח? ואיך משדרגים את הזיכרון הקיים? ומה זה DDR 400?
בטח כבר אמרו לכם שהרבה זיכרון זה יותר טוב. ובכל זאת, כשמגיעים לקניית מחשב חדש או לשידרוג מחשב קיים, הזיכרון כמעט תמיד זוכה ליחס מקפח - פשוט כי אנחנו לא יודעים עליו מספיק.
כמעט כל משתמשי המחשב מודעים לחשיבותם של רכיבי הזיכרון, אבל איש כמעט לא יודע לומר עליהם שום דבר מעבר לכך. ובכן, הזיכרון הוא באמת זירת ההתרחשות החשובה ביותר במחשב שלנו. זו הכיכר המרכזית שאליה כל המידע נאסף, בדרך לעיבוד, להצגה, לאיחסון בדיסק הקשיח או לצריבה לתקליטור. כל מה שקורה במחשב זקוק בדרך זו או אחרת לזיכרון, ולכן אופן ואיכות התיפקוד שלו הם מכריעים כל-כך.
שאלה של ביצועים
למה בעצם הכוונה כשאומרים שהזיכרון משפיע על הביצועים? יש לכך שני הסברים. ראשית: מהירות הזיכרון. כמו המעבד, שיכול לרוץ במהירות-שעון גבוהה יותר או פחות, גם רכיבי הזיכרון מגיעים במהירויות שונות. מובן שרכיב במהירות 100 מגהרץ (שהיה נפוץ במחשבי פנטיום 3 למשל), לא מאפשר ביצועים גבוהים כמו רכיבי זיכרון חדשים במהירויות של 400 מגהרץ ויותר.
עניין אחר: מערכות ההפעלה החדשות והגירסאות העדכניות של תוכנות שונות צורכות הרבה זיכרון. הזיכרון, כמו כל אמצעי איחסון, הוא בעל נפח סופי. כל תוכנה שאתם מפעילים, כל חלון שאתם פותחים וכל מסמך שאתם מציגים צורכים את מנת הזיכרון שלהם. כאשר למחשב אין די זיכרון אמיתי, פיזי,
הוא ייאלץ להיעזר בשירותיו של הדיסק הקשיח כזיכרון וירטואלי.
הוא ישתמש בו כמעין מחסן - יעביר אליו קצת מידע כדי לפנות מקום, ויחזיר את המידע הזה לזיכרון הרגיל לכשיזדקק לו.
הפעולה המורכבת הזו מתבצעת במחשב שלנו כל הזמן, אבל תדירותה תלויה מאוד בנפח הזיכרון הזמין. מכיוון שהזיכרון הוא רכיב אלקטרוני והדיסק הקשיח הוא רכיב מכאני עם חלקים נעים, פעילות הזיכרון מהירה משמעותית.
לכן, כאשר מותקן במחשב זיכרון זמין בכמות מספקת, הוא חוסך את השימוש בזיכרון הווירטואלי והביצועים משתפרים. זה מסביר מדוע לא רק מהירות הזיכרון חשובה - חשוב לא פחות, ולעיתים קרובות גם הרבה יותר, מהו נפח הזיכרון שמותקן במחשב.
כמה צריך
בשנים האחרונות, עם הכניסה של יותר ויותר יישומים שצורכים זיכרון רב, גדלו גם נפחי הזיכרון, והיום מקובל לקנות מחשב חדש עם לא פחות מ-512 מגה-בייט זיכרון. נפח כזה יתאים לרוב המכריע של השימושים בחלונות XP, וייתן רמת ביצועים טובה.
מי שמשתמש במערכת הפעלה חסכונית יותר כמו חלונות 98 או 2000, או לינוקס, יכול לעיתים להסתפק גם ב-256 מגהבייט זיכרון. נפח כזה יתאים, בלית ברירה, גם למשתמשים קלים בסביבת חלונות XP, שעיקר השימוש שלהם במחשב הוא לצורך עיבוד תמלילים וגלישה. אבל מכיוון שתוספת המחיר ל-512 מגה-בייט לא עולה על 200-150 שקל, זה לא המקום לחסוך.
משתמשים כבדים נוהגים כבר לקנות את המחשבים החדשים שלהם עם לא פחות מגיגה-בייט (1024 מגה-בייט) זיכרון. רוב הסיכויים שכרגע אינכם זקוקים לזיכרון בנפח גדול כל-כך, אבל בשנה הבאה זה כנראה ישתנה עם הופעת לונגהורן, הגירסה הבאה של חלונות. לדברי מייקרוסופט, מערכת ההפעלה הזו תרוץ טוב ממש רק על מחשב עם 2 גיגה-בייט זיכרון או יותר. אבל כשנגיע לגשר הזה נעבור גם אותו.
סוגי זיכרון
קיימים סוגים רבים של רכיבי זיכרון המשמשים בסוגים שונים של חומרה, וכדי למנוע בלבול חשוב לעשות קצת סדר. אין צורך להכיר לעומק את כל הטכנולוגיות הקיימות,
אלא בעיקר לדעת מה נדרש למחשב שלכם, או מה לבקש מספק החומרה שממנו אתם קונים מחשב חדש. לכן, אם הפיסקאות הבאות נראות לכם מבלבלות - לא נורא.
בהמשך נסביר כיצד לבדוק ולבחור זיכרון שמתאים לכם גם בלי להיות מומחים. ישנן טכנולוגיות שונות של שבבי זיכרון (למשל: RAM ,SRAM ,Flash DRAM).
רוב השבבים האלה מגיעים כשהם מולחמים על-גבי לוח פלסטיק קטן למעגלים מודפסים, שמחברים אותם לשורת מגעים.
את החבילה השלמה הזו מכנים רכיב זיכרון או מודול (Module). קיימים שלושה סוגים של רכיבי זיכרון כאלה: SDRAM ,RDRAM ,DDR. כאשר אומרים זיכרון בלי לציין איזה סוג, הכוונה היא לזיכרון שעליו אנחנו מדברים כאן: הרכיבים המשמשים כזיכרון לגישה אקראית (RAM) של המחשב שלנו, ומתווכים בין המעבד המרכזי (CPU) לשאר המחשב.
רכיבי הזיכרון האלה ננעצים לתוך שקעים מיוחדים (תושבות) בלוח-האם, ודרכם הם מתקשרים עם שאר הרכיבים במחשב. מקובל להבחין בין הסוגים השונים של הזיכרון לפי הפרמטרים הבאים: טכנולוגיה: לוח-האם יקבע באלו רכיבי זיכרון תומך המחשב שלכם.
לפני כל דבר אחר, יש לשים לב לסוג התושבות, שקובע איזה סוג של מודולים ניתן להתקין. מבין השלושה שהזכרנו, שניים - SDRAM המיושן ו-RDRAM המהיר והיקר יותר - כבר כמעט לא קיימים היום; DDR היא הטכנולוגיה המקובלת בכל המחשבים החדשים.
זכרונות ללא שם, זולים אך פחות אמינים
אם המחשב שלכם חדש יחסית, רוב הסיכויים שהוא משתמש ב-DDR. אם הוא בן שנתיים או יותר, הוא עשוי להשתמש ב-RDRAM או SDRAM. אם אתם שוקלים שדרוג, ייתכן שהמחיר הגבוה של רכיבים מהסוגים האלה ישכנע אתכם להחליף גם את לוח-האם לדגם שתומך ב-DDR. שימו לב, שחלק מלוחות- האם החדשים תומכים בגירסה משופרת של DDR, המכונה DDR2, שהיא מהירה וגם אמינה יותר, אבל קצת יותר יקרה.
מהירות: מקובל לסמן את רכיבי הזיכרון לפי מהירות העבודה שלהם. למשל, SDRAM 133 הוא רכיב SDRAM שתומך במהירות של 133 מגהרץ. הרכיבים הנפוצים היום בשוק הם מסוג DDR 400, והם אינם יקרים בהרבה מרכיבי DDR 333 ו-DDR 266, שנתמכו ברוב המחשבים שנמכרו בשנתיים האחרונות. ברוב המקרים, רכיב במהירות מסויימת ירוץ ללא קושי במהירות נמוכה יותר ויתאים ללוחות שתומכים בה.
הלוחות החדשים למעבדי אינטל תומכים ברכיבי DDR2 במהירויות של 533 ו-667. תשלמו עליהם כ-200 עד 400 שקל בממוצע ל-512 מגהבייט. אם אתם מנסים לחסוך - אפשר לוותר; אם יש לכם כסף - כדאי להשקיע. יצרן: יש בעולם יצרנים מעטים של שבבי זיכרון, ומספר מעט גדול יותר של יצרנים שמרכיבים מודולים. אפשר להתווכח אלו טובים יותר ואילו פחות, אבל דבר אחד ברור: רכיבים גנריים, אנונימיים, שלא מופיע עליהם שם יצרן (הכינוי המקובל הוא Noname) אומנם זולים, אבל פחות איכותיים.
זכרונות ללא שם - סיבה עיקרית לחלונות כחולים
למעשה, מדובר ברכיבים שמגיעים מאותם יצרנים, אך כיוון שלא עברו את מבחני האיכות שלהם, הם משווקים ללא שמם. רכיבים כאלה הם הסיבה העיקרית לחלונות כחולים ותקלות מחשב רבות אחרות, ולכן כדאי להתרחק מהם ולהקפיד לרכוש רכיבים מקוריים או רכיבי צד-שלישי (OEM), שיצרן המודול חתום עליהם.
בין היצרנים הנחשבים איכותיים, והרכיבים שלהם לרוב יקרים מעט יותר, אפשר למנות את השמותOCZ, Hyundai ,Infineon ,Corsair ,Micron ,Transcend. יצרנים ידועים נוספים, שהרכיבים שלהם נחשבים טובים, אבל מעט זולים יותר:Samsung ,Kingston ,LG ,Mushkin ,Twinmos ,Geil ,PQI.
איך קונים, איך משדרגים
בקניית מחשב חדש עניין הזיכרון יחסית פשוט לטיפול: בקשו מספק החומרה הצעת מחיר, שיתייחס בה לא רק לנפח ולסוג הזיכרון, אלא גם למהירות וליצרן. אם אתם קונים מחשב המבוסס על מעבד של אינטל, בקשו הצעת מחיר לתצורה שמבוססת על DDR2, ובקשו שיצויין הפרש המחיר בהשוואה לתצורה זהה עם DDR רגיל. הרחבת זיכרון במחשב קיים היא קצת יותר מסובכת, לכן כדאי לעקוב ולפעול על-פי העקרונות הבאים:
- מה יש: בידקו באיזה זיכרון תומך המחשב שלכם, ומה מותקן בו. תוכלו להיעזר לשם כך בתוכנה כמו Everest Home Edition את
החיפושים האלה אפשר לחסוך אם יש לכם את מדריך המשתמש של הלוח, שבוודאי קיבלתם יחד עם המחשב.
חשוב, מכל מקום, לבדוק שזה אכן הספר הנכון: כדאי להשוות את שם הדגם לזה שמוצג בזמן האתחול, ובאותה הזדמנות לראות כמה זיכרון המחשב סופר בבדיקת הזיכרון שהוא מבצע בעצמו. אם אינכם מפחדים לפתוח את המחשב ולהוציא את הרכיבים, תוכלו להביט בהם ישירות - בדרך-כלל מופיע עליהם כיתוב, שאומר מה הנפח שלהם.
- חשוב לזכור: מהירות השעון שבה יפעלו הרכיבים תהיה זהה למהירות הרכיב האיטי ביותר. לכן, אם מותקן לכם, למשל, רכיב מסוג SDRAM 66, ותוסיפו רכיב SDRAM 133, שני הרכיבים יפעלו במהירות של 66 מגהרץ. במקרה כזה, עדיף לוותר על הרכיב הישן ופשוט לקנות יותר זיכרון. אגב, הביאו בחשבון שרכיב קיים עלול לרוץ במהירות נמוכה מזו שהוא תומך בה בגלל מגבלות של לוח-האם או בגלל הגדרות BIOS שגויות. אם אינכם יודעים כיצד לבדוק זאת, היעזרו במישהו שמבין.
- מה עדיף: למרות מה שנאמר קודם - תנו עדיפות לנפח על חשבון מהירות. אם אין לכם מספיק כסף כדי להחליף זיכרון קיים במהיר יותר, עדיף להוסיף. מצד שני, אין צורך לחרוג מההמלצות שהצגנו קודם לגבי נפחי הזיכרון האופטימליים. מחסור בזיכרון פוגע בביצועים; עודף זיכרון פשוט לא מביא שום תועלת.
התקנת זיכרון אינה משימה מסובכת, ואם אתם לא נרתעים מהעניין, קרוב לוודאי שלא תתקשו ללמוד איך לבצע אותה לבד. אבל אם תעדיפו שמישהו אחר יעשה את זה, לא תתקשו למצוא ספק שימכור לכם את הזיכרון וגם יתקין אותו, תמורת תשלום סמלי או בחינם.
