שרון טיפס על עץ גבוה
כמו שור ומטדור, כמו חתול וכלב כך ראש הממשלה ושר האוצר. אפשר להבין את שרון, שרוצה לשמור על האחריות הקולקטיבית של הממשלה בעניין ההתנתקות, אך אי אפשר להבין מדוע הוא נגרר למשחק הפוליטי הקטן של שר האוצר שלו. ואפשר להבין גם את בנימין נתניהו כשהוא אומר שהוא לא אוהב את תוכנית הנסיגה מעזה, אך אם כך הם פני הדברים, מדוע אין הוא מתפטר ויוצא לקרב אמיתי וגלוי?
רק, רק בכיפופי ידיים, באיומים ובאמצעות בריונות פוליטית לשמה מצליחים אריק שרון וביבי נתניהו לתקשר האחד עם השני. לא עוברים חודשיים מבלי ששני אלה, לכאורה הצמרת המנהיגותית האיכותית של המדינה, לא יתכתשו כשור ומטדור, כחתול וכלב, כשני חברי כנופיות יריבות. ההתנהגות של שרון ושל נתניהו זה כלפי זה עברה מזמן את סף השנאה היוקדת. מדובר כאן בבוז מוחלט ובחוסר הערכה ראויים לשמצה. פלא שהשניים עוד מסוגלים ללחוץ יד זה לזה מדי פעם.
הפרק החדש בטלנובלה הישנה והמוכרת "אריק וביבי - סיפור מלחמה" רשם בסוף השבוע הזה שיא חדש. לא שלא שמענו כבר איומי פיטורים מכיוונם של אנשי ראש הממשלה בפעמים קודמות, רק שהפעם האיום יכול להפוך לחרב פיפיות: אם לא ייזהר אריק שרון
באיומיו, עוד ימצא את עצמו על עץ כל כך גבוה, ששום סולם לא יוכל להוריד אותו ממנו. אם שרון ימשיך לנפנף בחוק יסוד: הממשלה בימים הקרובים, ונתניהו ימשיך להישאר מבוצר בעמדתו - ונראה מה ייצא לראש הממשלה מכל הנוקשות הזאת.
אז נתניהו יהיה מחוץ לממשלה אחרי שיתחמק כפחדן מלהופיע בכנסת ביום רביעי. נו, אז מה? זה יועיל לשרון בדרך כלשהי? זה יקטין את ההתנגדות של שר האוצר למהלכי ההתנתקות? זה יחזק את מעמדו המעורער של שרון בליכוד? זה יעלים את המורדים?
התשובה לכל השאלות האלה שלילית, כמובן. זה מצד אחד. מצד שני, זה של נתניהו, אפשר לראות עד כמה קטן יוצא שר האוצר כשהוא מאיים באמצעות מקורבים עלומים על ראש ממשלה מכהן בהדחה. הנגמרו הגבולות? היצא שוב הביבי לנתניהו?
אפשר להבין את שרון: הוא לא רוצה לאבד שליטה על הממשלה שלו ולא רוצה לייצור תקדימים. אך בכל זאת השאלה העיקרית מופנית הפעם דווקא אליו: מה ייצא לך, אדוני ראש הממשלה, אם תפטר את נתניהו? האם בהצבעה גורלית מדובר ביום רביעי? האם אתה רוצה להשליט את מרותך, להראות לכולם עד כמה אתה אמיץ, גיבור ולא ממצמץ מול התרגילים הפוליטיים הקטנים של ביבי? הרי כולם יודעים, מר שרון, שאתה לא מתקפל, לא מתכופף ולא מוותר. הוכחת את זה בפעמים הקודמות, כשההצבעות היו באמת גורליות.
האינטרס שלך הפעם הוא דווקא לשמור על השקט, לבלוע, אם צריך, איזו צפרדע קטנה למען הנסיגה מעזה. עם ביבי או בלעדיו, ההתנתקות תצא לפועל. עכשיו המשימה היא לשמור על המדינה.
שרון צריך לדעת ששר האוצר לא יכול לצאת גדול מהמהלך שהוא מוביל. אחרי כל כך הרבה הצבעות, דיונים, ויכוחים, מריבות והסכמים פוליטיים – זה הזמן לעשות דווקא?
נתניהו משחק משחק פוליטי קטן ולא מבריק, שנועד כל כולו לקרוץ לימין, שחלק ממנו מסכן חיי נהגים עם מסמרים ושמן על הכבישים. במקום להרגיע את השטח ואת המערכת הפוליטית, ובמקום להעלים מהימין את התחושה שהוא עוד יכול לבלום את התהליך, נתניהו קורא סקרים ועושה חישובים פוליטיים צרים. הוא רואה שעוזי לנדאו צמוד אליו בסקרים, והוא רוצה להיות יותר קתולי מהאפיפיור, יותר קיצוני מנערי הגבעות.
דבר אחד צריך להיות ברור: נתניהו לא מוכיח במהלך שלו לא מנהיגות, לא דאגה ולא אחריות לאומית. נתניהו מוכיח שהדבר היחיד שמעניין אותו – זה הוא עצמו. שהרי אם כל כך רע לו עם תוכנית ההתנתקות, ואם הוא כל כך מודאג מתוצאותיה, מדוע אין הוא מחזיר את המפתחות? מדוע הודיע בשבוע שעבר בנאום בכנס קיסריה כי הוא לא מתכוון להתפטר? אדם אחראי, שאינו שלם עם המהלכים המדיניים של הממשלה שבה הוא נמצא - מתפטר. הוא לא עושה תרגילי דאגה ותרגילי אקרובטיקה של מנהיגות, ולא מותח את העצבים של כולם. פשוט מתפטר. שם את המכתב על שולחנו של הקברניט, יוצא מן החדר, והופך לאופוזיציה גלויה ולגיטימית.
אבל לא ביבי נתניהו. הוא מעדיף את המשחק הכפול: הוא מעדיף ללכת על הקצה, ולריב על "מי התחיל". אנשיו של שר
האוצר הסבירו אחר הצהריים שהוא לא עושה שום דבר שהוא לא חוקי, ושלא נעשה בעבר: "גם אריק עשה אותו הדבר לביבי בעניין הסכם חברון", הסבירו היועצים. אז מה אפשר להבין מזה? שנתניהו נוקם? שהוא נעלב אז ועכשיו הוא מחליט לסגור חשבון?
איך שלא מסתכלים על זה, כל הפרשה הזאת מגוחכת ומיותרת. אפשר להבין את ראש הממשלה כשהוא רוצה לשמור על האחריות הקולקטיבית של הממשלה בעניין ההתנתקות, אך אי אפשר להבין מדוע הוא נגרר למשחק הפוליטי הקטן של שר האוצר שלו. ואפשר להבין גם את בנימין נתניהו כשהוא אומר שהוא לא אוהב את תוכנית הנסיגה מעזה, אך אם כך הם פני הדברים, מדוע אין הוא מתפטר ויוצא לקרב אמיתי וגלוי? מדוע הוא מעדיף ללכת על הקצה, להתגרות בראש הממשלה ולהיתמם אחר כך? האם זאת הדרך שבה צועדים מנהיגים אמיתיים?
לפנייה לכתב/ת 
