שתף קטע נבחר

מחיר ההתנתקות: ברחוב ובכיתות

ביבי צודק מבחינתו: 6-7 מיליארד ילכו לפיצויים במקום לחינוך או מלחמה בפשע

בהתנגדותו להתנתקות, מגייס נתניהו לצדו את הכלכלה. ההתנתקות, הוא אומר, תעלה למשק מיליארדי שקלים (קרוב ל-10 מיליארד, לפי הערכתו). את הכסף הציבורי הענק הזה ניתן היה לייעד למטרות אחרות, הרבה יותר מועילות לכלכלה ולחברה. למשל: להשקיע בזירוז הרפורמה בחינוך. למשל: סל הבריאות. למשל: תשתיות שיחברו פריפריה עם מרכז הארץ. למשל: לזרז את תוכניות ההכשלה למובטלים. למשל: להגדיל קצבאות לפנסיונרים שאין להם מקורות הכנסה אחרים חוץ מקצבת ביטוח לאומי. למשל: לממן מלחמה בפשע. למשל: להוריד מסים.

 

יש לנתניהו רשימה ארוכה של שימושים טובים עם המיליארדים שהיו נחסכים אילו בוטלה ההתנתקות. אמירות אלו מכעיסות את שרון ועוד יותר את הקהילייה הכלכלית, התומכת ללא יוצא מהכלל בהתנתקות. רק מה? ביבי צודק.

 

6-7 מיליארדי השקלים שישולמו כפיצויים למפוני עזה (בהנחה שהאמריקנים יממנו את החלק הצבאי של ההתנתקות) הם כסף תקציבי לכל הדבר. מנקודת ראות כלכלית, אין שום הבדל ביניהם לבין כספי תמיכות, קצבאות, העברות והשקעות ממשלתיות אחרות. כסף הוא כסף הוא כסף. מי שמציע להגדיר את עלות ההתנתקות בתקציב כ"חריגה מותרת" או כ"השקעה חד-פעמית", פותח פתח להתחמקויות אחרות ממסגרת התקציב. למה לא להגדיר גם את מימון הרפורמה בחינוך כ"חריגה מותרת" או "השקעה לאומית חד-פעמית", ולהגדיל במקביל את הגירעון התקציבי? למה לא לפטור מחובת העמידה במסגרת התקציב את ההשקעה בתשתיות התחבורה? חמישה מיליארד שקלים לשיפור התחבורה יכולים להקטין משמעותית את מספר תאונות הדרכים בישראל. עוד שלושה מיליארד שקלים למלחמה בפשע לבטח יורידו את רמת הפשיעה.

 

לאף מדינה אין משאבים בלתי-מוגבלים. משאבינו הכלכליים תמיד נדירים, וצריך לבחור בין אלטרנטיבות. ממשלה הבוחרת להקציב מיליארדי שקלים להתנתקות, בוחרת באותו הזמן לא להקציב מיליארדי שקלים למטרות אחרות. שום משחקי מילים לא יסתירו את האמת: העלות הכלכלית האמיתית של ההתנתקות שווה לסך כל התוכניות התקציביות הציבוריות שלא ימומנו במקומה. תוכניות רבות וחיוניות.

 

ומה עם הטענה שההתנתקות היא רק "השקעה הכרחית בעתידה של מדינת ישראל"? דינה כדין טענה האומרת שהגדלת התקציב לחינוך אף היא "השקעה הכרחית" כזאת. הציבור הישראלי, באמצעות ממשלתו, בחר להשקיע בהתנתקות - ולא בחינוך. זו בחירה אידיאולוגית, מדינית, היסטורית, המשקפת את סדר העדיפויות של החברה הישראלית עכשיו.

 

נתניהו, בעקביות ראויה לציון, משוכנע שההשקעה בהתנתקות בצורתה הנוכחית היא בכלל בזבוז כלכלי: היא לא תניב תשואה חיובית בדמות ירידה בטרור והשלמת הפלסטינים עם ישראל. לדידו יקרה ההיפך: הטרור יגבר וההשקעה בהתנתקות תרד לטמיון. הכלכלה הישראלית יכולה לצמוח ולפרוח, אמר לי לא פעם נתניהו, גם בלי ההתנתקות, בתנאי שיהיה כאן ביטחון אמת לאזרחים. לו התהפכו היוצרות, ושרון היה שר אוצר בממשלת נתניהו, הוא היה אומר בדיוק את אותם הדברים. מפיו זה היה נשמע אפילו יותר משכנע.

 

לבלוג המלא של סבר פלוצקר  

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים