מטען חבלה

אם לא הייתי מכיר את דייויד בלאט ואת איגוד הכדורסל, הייתי חושב שכל הפארסה המתגלגלת בימים האחרונים, ונכון לעכשיו הביאה להתפטרותו המוצדקת של בלאט, היא בכלל קומבינה שרקחו הוא וירמי אולמרט, במטרה לפטור את דייויד מהמשימה כפויית הטובה בנבחרת ישראל. מה צריך המאמן של טרוויזו, האיש שגבר על טובי המאמנים ביבשת ונבחר לאחת המשרות הכי יוקרתיות בכדורסל האירופי, להוביל את נבחרת ישראל למשימה, שכל תוצאה פרט להעפלה לאליפות אירופה (שממש איננה מובטחת) תיחשב בה כשלון?

אבל אני מכיר את דייויד, ואת אולמרט גם. ולכן ברור לי ולכם שלא קומבינה יש פה, אלא הטמטום הרגיל של האיגוד. לפעמים נדמה שכל מה שעושים שם בשדרות יהודית הוא לחשוב על דרכים יצירתיות יותר, יעילות יותר, לייצר בלאגן מכלום ולבזות עוד יותר את הענף. מי נותן לאולמרט עצות? למי הוא מקשיב? מי הוגה בשבילו את כל הרעיונות ההזויים האלה? הרי ברור שיש שם מישהו. אדם אחד, אולמרט ככל שיהיה, לא יצליח לחשוב על כל זה לבד.

בלאט איננו עודד קטש, שהטיס את כל חכמי האיגוד באנך עונה שלמה. בלאט הבטיח, והחל במרץ לקיים, שישלים את כל מה שחסר לו לקבלת התעודה הנכספת ממכון ויינגייט, שבלעדיה הוא יכול לאמן בטרוויזו ובבוסטון אבל לא ברמת אפעל. הוא כיבד את החוק, אפילו אם החוק מטומטם. זה היה צריך להספיק לכל אדם סביר: גם נשלח מסר שהחוק הוא חוק, ומנגד האיש הראוי ביותר – על פי אנשי האיגוד שבחרו בו – הוא זה שמאמן את הנבחרת. עכשיו אפשר להתרכז בפרנסיסקו אלסון ודן גדזוריץ', ששניהם מופיעים בסגל של נבחרת הולנד.

אבל לא. אם זה יקרה, מי יתעסק באיגוד? על מה ניקח תגובה משאול אייזנברג, איך נעלה את אולמרט לשידור? חס וחלילה, נצטרך לעסוק בדרכים הלא פשוטות שצריכים בלאט ואדלשטיין להגות, כדי להוציא את המיטב מהשחקנים שלהם. חס וחלילה, נצטרך לראות נבחרת שעובדת בשקט תקשורתי. חס וחלילה, לחודש אחד יהיה פה כדורסל נטו.

אין יציאה מהפלונטר הזה אלא בכניעה מוחלטת של האיגוד: כריעה על הברכיים ובקשת סליחה, התנצלות פומבית על המהומה על לא מאומה, הצהרת תמיכה חד משמעית בבלאט והכרה בכך שעשה הכל כדי לעמוד בהתחייבויותיו. כל דבר אחר הוא חבלה בנבחרת ישראל. תתנצלו, תגידו שלא התכוונתם, תביאו מספיק למים לאימונים, וזהו.