הכיסא שלו
בסוף הקיץ יפוג החוזה של חיים יבין ברשות השידור. גילו המבוגר, שכרו הגבוה ודעותיו שנחשפו ב"ארץ המתנחלים" מעלים שוב את השאלה, האם לא הגיע הזמו להחליפו. יש מי שסבור שכן, ואחרים שדעתם שונה
72.
"נכון. אז לדעתי הגיע הזמן שהוא יפנה את הכיסא שלו. עם כל הכבוד, אני חושב שהעובדה שהוא נמצא ב'מבט' מכניסה את הרשות לשאננות ומעכבת אותה מלחפש אנשים חדשים. אני חושב שהגיע הזמן לרענון ולגיוס מיטב הכוחות ולא רק אלה שמגיעים לרשות מתוך ברירת מחדל".
בכל שנה זה קורה. תאריך תפוגת החוזה של חיים יבין ברשות השידור מתקרב, ובעקבותיו, כמו תגובה אלרגית, נפתח פסטיבל הספקולציות. האם יבין ישאר בתפקיד ההגשה ב"מבט"? האם הוא ישמור על שיאו כמשתכר הגבוה ביותר בערוץ הראשון? מי מהקולגות כבר שלח לניקוי את החליפה, ליתר ביטחון, למקרה שיקרא לדגל? בסוף אוגוסט יפוג החוזה של יבין ברשות השידור. ושוב, הספקולציות חוגגות. האם מר טלוויזיה ימשיך בערוץ הממלכתי?
האם יבין נותר בערוץ הראשון כברירת מחדל? יש מי שחושב שכן. "העובדות מדברות בעד עצמן", קובע פרופ' כספי, "הוא לא הצליח להישאר בערוצים האחרים. יש כמה דוגמאות לכוכבים שלא הסתדרו בערוצים האחרים, וחזרו, כמו גבי גזית, יגאל רביד וירון דקל. מה שמדאיג אותי זה שהרשות הופכת למוסד גריאטרי. אני כמובן לא מזלזל באנשים מבוגרים, אבל מה לעשות שהעולם שייך לצעירים וסליחה על הביטוי הנדוש. בלי הזרמת דם חדש אי אפשר לקיים ארגון שידור".
בחו"ל מגישים ממלאים את התפקיד עד גיל מבוגר.
"חייבים להבין שבאופן עקרוני עבודה בתקשורת בארץ היא מאוד שוחקת. ולכן בלי להבטיח התרעננות מתמדת אי אפשר לקיים מסלול יצירתי".
לאיש אין ספק שרשות השידור זקוקה לאנשים חדשים שינערו את השטיחים המאובקים ויאווררו את שקיות התה במזווה. התשובה לשאלה אם החלפה של יבין נכללת ברענון הזה היא מורכבת. מצד אחד נהוג להניח שיבין הוא האיש שמחזיק את הצופים באזור. סקר שנערך לפני שנתיים העלה ש-35 אחוז מבין בני ה-60 פלוס, פלח הקהל של הערוץ, מעדיפים לחלוק את זמן הטלוויזיה שלהם עם יבין. אם הקהל המאופיין והשמרן שעוד נותר לערוץ לא ערק למהדורות המקבילות למרות הפיתויים, כנראה שהוא מחבב את המהדורה שלו כמו שהיא, כולל יבין, אם זה לא שבור, אומר הביטוי, אין סיבה לתקן את זה.
אלא שהיתרון של יבין הוא גם החסרון שלו. נוכחותו הופכת לרועץ כשהיא דוחה את הקץ מבחינת החלמת הערוץ, כשהיא מאפשרת סוג של הסוואה להתרחשויות שמאחורי הקלעים. חלק גדול ממהומות בראל והשלכותיהן חמק מהצופים, שפתחו את הטלוויזיה שלהם ושמחו לגלות את יבין על המסך, משדר עסקים כרגיל. התדרדרותו של הערוץ נותרה במידה רבה מתחת לפני השטח.
בניגוד למכבי תל אביב בכדורסל למשל, שאם לא תשודר בערוץ הראשון פשוט תשודר במקום אחר, "מבט" של חיים יבין היא חלק מה-DNA של הערוץ. יבין מאכלס את כיסא המגיש מהימים הראשונים של הטלוויזיה הישראלית וכמו אוטו, פריג'ידר ופלאפון, הוא הפך למותג שמזוהה עם שם המוצר.
ברשות יודעים שיבין הוא אחת הסיבות בגללן עוד לא נרשמה תבוסת רייטינג למהדורת החדשות של "ישראל 10", שנמצאת למרות ההשקעה וההישגים רק במקום השלישי ברייטינג. המנכ"ל המודח, ג'ו בראל סיכם את היחסים עם יבין באומרו ש"כל עוד חיים ירצה אותנו, אנחנו נמשיך לרצות אותו". עכשיו בראל עצמו כבר לא ברשות השידור. האם יבין ישאר אחריו?
גורמים יודעי דבר מעריכים שיאיר אלוני, המנכ"ל הזמני של הרשות, שכבר הכריז שלא ינצל את כהונתו הזמנית לשינויים דראסטיים, ידחה את ההחלטה אם לשחרר את יבין וישאיר אותה למנכ"ל הקבוע שיגיע אחריו, אם כי גם מועד זה עדיין לא ברור. מה גם שה-31 באוגוסט נופל באמצע תהליך ההתנתקות, וסוסים, בטח ותיקים, לא מחליפים באמצע העלייה. ההערכה היא שברשות יבקשו בינתיים להשאיר את יבין, אבל לא יחמיצו את ההזדמנות להכפיף אותו לתנאיהם, מה שעלול להתבטא בקיצוץ בתנאיו ובשכרו.
לערוץ 2
לצד העניין המקצועי גרידא, יש גם כעס רב ברשות על יבין. מקורות בערוץ הראשון מספרים שהרשות אמנם דחתה את הצעתו של יבין לשדר אצלה את "ארץ המתנחלים", אבל הם עדיין זועמים על הבחירה לשחרר את המרעה שלו בכרי הדשא של הערוץ המסחרי המתחרה.
"ארץ המתנחלים" אינה הגיחה הראשונה של יבין לשדות רייטינג זרים. ב-97', חמש שנים לאחר הקמת הערוץ השני, הכריז יבין שגם הוא ינסה את מזלו בערוץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אורי שנער, נשיא "קשת" יזם את המהלך ויבין יצר את "הערב החמישי", תוכנית תחקירים עם קופון נאה בצידה – 90 אלף שקלים לחודש, שכר שהתעלה על זה שקיבל ברשות. גאולה אבן – האנטיתזה של יבין, אשה, צעירה בת 25 – התיישבה בכסא המגיש. הרייטינג, אגב, לא השתנה משמעותית.
"אפשר לעזוב את רשות השידור, אבל רשות השידור לעולם לא עוזבת אותך", הצהיר יבין בטקס הפרידה מהרשות, וניבא את העתיד. שנער עצמו אמר אז ש"בשביל יבין זה משבר זהות אדיר, כמעט כמו החלפת מין". בטרם נטש את הערוץ ניבא יבין "פוליטיזציה איומה של הרשות" שתגיע עם תום עידן מוטי קירשנבאום, וזו, העיד אז, אחת הסיבות לעזיבתו. בראיון אחר אמר "אני לא יודע מה יהיה עכשיו, כשאני נפרד באופן סופי מ'מבט'. באיזשהו מקום אני מלא חששות שאני אגרר לזה בחזרה. כבר היו דברים מעולם. זה דבר שיותר משאתה בוחר בו, הוא בוחר בך".
חמש תוכניות שכללו ראיונות בלעדיים שהשיג יבין לא הביאו למר טלוויזיה נחת אצל המבקרים. הרייטינג היה גבוה ובשיאו עמד על 30% עם ממוצע של 23% בימים בהם ערוץ 2 ביסס את מעמדו כמדורת השבט, אבל היו גם סערות. בתוכנית האחרונה הצמידה ההפקה מצלמה לאיש משטרה שהגיע אל משפחת עולים כדי להודיע לה שבן המשפחה נפצע אנושות בתאונה. יבין ספג ביקורות קשות על התוכנית אבל התעקש לעמוד מאחורי הצילום הפולשני.
ב"קשת" החלו להישמע קולות שרמזו על צינון היחסים. ב-98' נפגש יבין עם אורי פורת, מנכ"ל הרשות דאז, שקרא לו לחזור הביתה. יבין נענה, וחזר למורת רוחם של חלק מעובדי הערוץ הראשון, שזעמו על החוזה האישי הגבוה שלו. גם סעיף חדש בחוזה של יבין, שאפשר לו ליצור סרטים דוקומנטריים במקביל להנחיית "מבט", לא חיבב אותו על העובדים.
ארץ המתנחלים
החוזה הזה התממש בחודשים האחרונים ב"טלעד". הפרק האחרון של "ארץ המתנחלים" ששודר השבוע (ג'), סגר את חמשת הפרקים שעסקו בהיסטוריה של ההתנחלויות, והסתיימו בואכה התנועה הכתומה וחסימות הכבישים. היא אולי לא הרקיעה ברייטינג (ממוצע של 15.4 אחוזי צפייה), אבל יצרה סביבה באזז תקשורתי ותגובות רבות ממתנגדי ההתנתקות ומתומכיה, כולל 200 תלונות שנחתו על שולחן נציב התלונות ברשות השניה ודרישת התנצלות מהמשטרה. היא גם עוררה סקרנות מצד גורמים בחו"ל שהתעניינו ברכישתה. "עשיתי בסך הכל 80 סרטים דוקומנטריים", אמר יבין, "ויהיה לזה המשך. אני מה שנקרא, פנוי להובלה".
יבין שלפני "ארץ המתנחלים" אינו יבין שאחריה. הסדרה אולי היתה חוויה מתקנת ליחסיו עם הערוץ השני, אבל יש גם מי שטוען כי לאחר שחשף את דעתו הפוליטית יתקשה יבין להשתחל שוב לנעליו של מגיש המהדורה האובייקטיבי. צופי הערוץ הראשון שידליקו את מכשיר הטלוויזיה יראו את פניו של האיש שלא אוהב את המתנחלים. "אני לא שונא אותם" אמר יבין בראיון ל"ידיעות אחרונות", "אבל הם טועים, הם מטעים ומסכנים אותנו. זו דעתי ואני מביע אותה בסדרה".
מצד שני, פוליטיזציה מעולם לא הפריעה לעובדי הרשות, לפעמים אפילו להיפך. דעות פוליטיות היוו לא פעם שיקול בקידום או אי קידום דמויות מפתח ברשות השידור. מה הסיכוי שעכשיו, כשהערוץ מתחיל להתאושש מזעזועי תקופת בראל, יוותרו הקודקודים על האס שלהם בגלל שהביע דעה פוליטית, מה עוד שהיא עולה בקנה אחד עם זו של הבוס הישיר השר אהוד אולמרט והבוס העליון אריאל שרון. מעבר לזה, גם עובדים אחרים בערוץ מזוהים פוליטית, למשל יעקב אחימאיר שמפרסם כבר שנים מאמרים ימניים בעיתון "מעריב".
"הסדרה הוכיחה דבר אחד", טוען יגאל רביד, מגיש בערוץ הראשון ואחד המועמדים לרשת את יבין אם וכאשר, "שחיים יבין בשיא כוחו, ויש לו עוד עשר שנים להגיע לגיל של שמעון פרס. אין לי ספק שהוא צריך להישאר, הוא ורק הוא מר טלוויזיה".
"הדעה הפוליטית שיבין הביע בסדרה לא רלוונטית ל'מבט'" קובע גלעד עדין, ששימש כמחליף של יבין במשך שש שנים וערך את המהדורה שהגיש, עד שעבר לערוץ 10. "הוא מקצוען. נקודה. הוא מגיש את 'מבט' כמו שהגיש אותה לפני עשרים שנה מבחינת הענייניות. אני חושב שרשות השידור צריכה לאפשר לו להמשיך להגיש את מבט עד שיחליט אחרת".
"המדיום הטלויזיוני השתנה", הבהיר יבין עצמו בראיון ל"ידיעות", "היום אתה – דבר שדעתי לא כל כך נוחה ממנו – מכניס לתוך מהדורת חדשות דעה אישית. אז אני לא יכול להמשיך לרוץ אחרי העגלה. הכל נהיה יותר ליברלי, יותר פתוח, וגם פתוח לנקיטת עמדה".
"סמל האופורטוניזם"
יש גם מי שלא קונה את האימאג' הדעתני שאימץ יבין. "ארץ המתנחלים חשפה את מה שיבין היה גם קודם, אופורטוניסט", גורס פרופ' כספי, המשמש גם כראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון. "סמל האופורטוניזם. שנים ביקשו ממנו עובדי הערוץ שימחה על הנעשה ברשות והוא שתק. מתי הוא פתח את הפה? כשהדיחו את בראל, כי אז לא היה לו מה להפסיד. גם הסדרה הזו, שהגיעה אחרי ש-35 שנים הוא היה קריין אובייקטיבי, במרכאות, של כל ידיעה על התנחלות ומתנחלים. זה לא קונץ גדול לשדר את הסדרה ערב ההתנתקות. הוא פשוט רוכב על הגל. הוא לא היה מעז לשדר את זה באקלים פוליטי אחר".
וכספי מוסיף: "מתי הוא דיבר על זה שצריך להיפטר מהבראליזם? אחרי ההדחה. הוא לא היה אמיץ כמו יעקב אחימאיר שעזב את האולפן באמצע השידור. ודווקא הוא ככוכב וכמנהיג בעל עצמה היה יכול לעשות מעשה. אפילו גבי גזית מעיז להתגרות בקונצנזוס. אבל האופורטוניזם של חיים יבין תמיד העמיד אותו במיינסטרים. עניין נוסף הוא הכסף. יבין אוהב כסף. 70 אלף שקל בחודש והוא לא פתח את הפה עד שבראל הלך".
השכר
יבין החל את דרכו ברשות ב-1968 כמגיש "מבט". הוא שימש כמנהל הטלוויזיה בשנים 1986-1990, והיה מנהל החדשות של הערוץ הראשון בשנים 1977-1980. ב-2002 המליצה ועדת הביקורת של רשות השידור לפתוח את החוזה שלו ולנהל עמו מו"מ מחודש, וטענה ששכר של 70 אלף ש"ח לחודש (כ-200 אלף דולר לשנה) בערוץ ציבורי הוא "שערורייתי". בדו"ח נכתב כי יבין מועסק בניגוד לכללים ותנאיו לא אושרו כחוק, כולל אזכור של חמישה שבועות של חופשה עליהם לא דיווח, אבל השתכר במהלכם 20 אלף ש"ח.
ביולי 2003 הסכים יבין לקיצוץ בשכרו, ל-50 אלף ש"ח לחודש בלבד. באוקטובר 2004, חודשיים לאחר שהחוזה פג, עדיין לא נחתם בין יבין לרשות חוזה חדש. בתחילת אוגוסט באותה השנה הגיעו בראל ויבין להבנות, אך יבין הועסק כחודש וחצי ללא חוזה. הסיבה הרשמית היתה "לא התקבל אישור מוועדת ה-250 אלף ברשות, שמאשרת כל התקשרות מעל ל-250 אלף שקלים בשנה". מתחת לפני השטח נרשמו משחקי כוחות בין בראל ליבין. באוקטובר 2004 נחתם החוזה הנוכחי שיפוג באוגוסט, לפיו משתכר יבין כ-62.5 אלף שקלים בחודש.
המועמדים
מכל הסיבות שהועלו כבר וגם בצל המצוקה התקציבית של רשות השידור, חילוף של יבין אינו בלתי סביר. בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני חודשיים אמר מוטי עדן, מנהל הטלוויזיה הישראלית ש"מדברים כבר על החלפתו (של יבין), נדון בזה לקראת יולי-אוגוסט... אילנה דיין יכולה לעשות את זה, וגם גאולה אבן, יגאל רביד, גדי סוקניק ועוד. אולי נשנה את המתכונת ונעשה רוטציה בין המגישים במשך שבוע, ולא מישהו קבוע. אני מאוד בעד לקדם נשים". אילנה דיין, כידוע, עשויה להתפנות בקרוב לאחר ההפסד של "טלעד" במכרז, אם כי ההנחה היא ש"עובדה" תגיע ל"קשת".
שמות אחרים שמועלים ברשות הם בין היתר יגאל רביד; יואב לימור הכתב הצבאי בערוץ זה שלוש שנים שלמעט משדר ספורט עם בוני גונצבורג לא זכה להגיש תוכנית כלשהי; גלעד עדין, שהיה מועמד בעבר להחליף את יבין כשזה עבר לערוץ הראשון. ואגב - ברשות נעשו גישושים לכיוונו של עדין כדי לבדוק אפשרות שיחזור לתפקיד הנחייה בערוץ בספטמבר הקרוב. בראיון האחרון נשאל מוטי עדן על מי משורת הנוטשים את הערוץ הוא מצטער. "לא כל האנשים שהזכרת עזבו בתקופתי", הדגיש עדן, "גלעד עדין בחור מצוין ומוכשר שעזב מרצונו כי קיבל הצעה מערוץ 10, ואם ירצה לחזור – נשמח".
עדין מצידו מפרגן ליבין הישארות בתפקיד, ולא תולה בו את הנסיגה הקלה שחלב באחרונה באחוזי הצפייה של 'מבט'. "הרייטינג לא השתנה כשחיים הגיש או גאולה הגישה ובשנים שאני הגשתי את המהדורה. הרייטינג הושפע מגורמים חיצוניים להגשה, מהרגליי הצפייה הכללית בערוץ 1, ואנשים צעירים בהגשה לא הביאו קהלים צעירים יותר. הגשת החדשות פחות מושפעת מהמגיש שלה, ועובדה שיצא לי להגיש את 'מבט' עם 22% ועם 14%. חיים יבין הגיש עם 70% בימים שהיה רק ערוץ אחד, וגם עם 10%, כך שאי אפשר להאשים אותו בירידה ברייטינג".
אולי החלפה שלו תשפר את המצב ותבא קהל חדש.
"החלפה שלו לא תשנה את הרייטינג, לא כל עוד יזניחו את הטיפול ברצועות שלפני ואחרי 'מבט'. מהבחינה הזאת ערוץ 1 דומה לערוץ 10, כשהשינוי הדרמטי צריך להיעשות במחלקת התוכניות ולא בחדשות. כמו לערוץ 1 גם לעשר יש פיק אחד גבוה ביום בחדשות ואחרי זה הצופים מחפשים תוכניות במקומות אחרים".
"אולי אני כורת את הענף שאני יושב עליו", מוסיף עדין, "אבל עובדתית מיקי ויעקב מגישים באותו אופן את המהדורה של ערוץ 10 כמו שעשו בערוץ 2, הרייטינג לא עבר איתם. לכן אני חושב שהשיקול בבחירת מגיש בחדשות לא צריך להיות הרייטינג אלא הסטנדרט המקצועי הסובייקטיבי של האנשים שבוחרים, ואין ספק שיבין עומד בסטנדרט הכי גבוה בארץ ולפי דעתי גם בסטנדרט העולמי".
בתגובה לאפשרות שיחליף את יבין אמר עדין: "אין לי שום עניין להתעסק בספקולציות, יבין מגיש מצוין את 'מבט', ולי יש סיפוק אדיר בעריכה והגשה בערוץ 10, כך שאין לי כל סיבה לפזול לערוצים אחרים".
חיים יבין סירב להגיב לכתבה.
