סוזוקי ליאנה - מה אומר הקנקן

לא ברור על מה חשבו מעצבי סוזוקי כאשר נגשו לתכנן את סוזוקי ליאנה במרכב סדאן. אולי היה זה פירוש שמה המוזר עליו הוחלט במחלקת יחסי הציבור -"Life In A New Age" - שהוציא אותם מריכוז. האמת, לא ברור לנו כיצד אף אחד שם לא קם ואמר "חברה, פישלנו. דפקנו את העסק, בואו נתחיל מהתחלה".

ולמה אנחנו מתעכבים על נושא זניח לכאורה? כי בעידן בו ראשי תעשיית הרכב מודים בפה מלא כי המראה הוא ההבדל הגדול בין מכוניות, בתקופה בה מעצבי רכב הפכו סופר-סטארים לכל דבר ועניין, בשנים בהן מושקות מכוניות משפחתיות שופעות שיק, קשה להבין כיצד העיזו סוזוקי להציג מכונית כה חסרת חן. ובכל זאת היא מצליחה בכלל לא רע. למה בעצם?

מתיחות

אנחנו יודעים כי סוזוקי מודעים לבעיה. לא רק ששמענו אותם מתבטאים בנושא מספר פעמים, כדאי גם לזכור כי מאז הצגתה ב-2001, עברה יותר ניתוחים פלסטיים מכוכבת הוליוודית ללא תעסוקה. ללא הצלחה כאמור. יש גבול, כך מסתבר, לכוחן של חצאיות וספוילרים.

הבעיה העיקרית של הליאנה כאן היא בחירה בפרופורציות מוזרות, ירושה מהאחות הקומפקטית. זו האחרונה דומה למיניוואן, עם ממד גובה מוגזם. כך קרה שגם גרסת הסדאן מתנשאת לגובה "מיניוואני" של 154 ס"מ (ס"מ פחות מהקומפקטית), אבל נותרת קצרה (435 ס"מ) וצרה יחסית (169 ס"מ). וזה עוד לפני שמתייחסים לבסיס הגלגלים, שמעמיד שאלה גדולה מול הגדרתה כ"משפחתית". מרחק בין סרנים העומד על 248 ס"מ בלבד, מה שמזכיר לכולנו כי היא מתבססת על הבאלנו הישישה, מצמיד אותה דווקא לקבוצת סופר-מיני-גדולות, או משפחתיות-קטנות כמו יונדאי אקסנט.

מבפנים

ולעומת זאת, כניסה לתא הנוסעים מפתיעה לטובה. הגוון השחור מסביב יחד עם ריפוד כהה, יוצר תחושה עניינית וממוקדת, ונמנע מלהיות קודר. לכך תורם גם פלסטיק איכותי למראה בחלקה העליון של סביבת הנהג, קונסולה כסופה (בדגמים המאובזרים והיקרים יחסית) ובקרת אקלים פשוטה אך נאה ויעילה. המחוונים ה"רגילים", ניגוד מבורך למערך הדיגטלי המקורי שנזרק בצדק באחת מתיחות הפנים, שגרתיים ונראים טוב בצבע אדום בוהק בחשיכה.

חבל רק שהרושם הטוב נפגע ממרכיבים המזכירים יפניות "דור-קודם": תאורת פנים, מתגים משניים, מנופי מגבים-אור ופתחי אוורור ואפילו תא מטען שנראה פשוט עד אימה. אפילו שעון הזמן הממוקם מעל לוח הפלסטיק העליון נראה כתוספת שלאחר מעשה. תנוחת הנהיגה הנכונה כאן היא גבוהה, כמעט מיניוואנית. אלא שאז קשה לראות את המחוונים.

דווקא מאחור מפתיעה הליאנה לטובה, כאשר למרות הממדים הצנועים ובזכות הגובה, היא מציעה מרחב נאה (לראש ולרגליים), בעיקר אם לא מנסים לדחוק נוסע שלישי. תא המטען מציג נפח מרשים ביותר של 480 ליטר. חבל שאי אפשר לפתוח אותו מבחוץ.

כוח ממוצע

הליאנה מצוידת במנוע 1.6 ליטר עם 105 כ"ס, המגיעים ב-5,500 סל"ד. המומנט המרבי עומד על 14.5 קג"מ ב-4,000 סל"ד, ומשלים תמונת-כוח ממוצעת, ודומה למדי למאזדה 3 למשל, למעט משקל עצמי נמוך יחסית של 1,150 ק"ג. אלא שעל הכביש מתגלה יחידת הכוח כפחות נמרצת מהמקובל ביפן בכלל, וסוזוקי בפרט.

היא אינה חלשה אמנם, ומסתייעת בתיבת שמתפקדת היטב, אך פעולת המנוע רועשת ורחוקה מלהיות חלקה. במקביל, המנוע במכונית המבחן גילה סרבנות טיפוס לכיוון אזור הביצועים המטבי ובוודאי הקו האדום. מעניין, אך קשה לגלות את נתוני הביצועים הרשמיים של הליאנה. בורר ההילוכים אינו מציע אפשרות לתפעול ידני, ומעדיף את לחצן ה-"OD" (ביטול הילוך יתר רביעי) של פעם. צריכת הדלק טובה למדי ועמדה על 9.5 ק"מ לליטר.

ניהוג לא מצטיין

שמתם לב כי לאחרונה מציגות יצרניות הרכב הגאים חשמליים טובים מבעבר? ובכן, לא זה המצב בליאנה. ההגה שלה אינו עומד ברמה המקובלת כיום, מרגיש קל מדי חסר דיוק וכמעט מנותק. לכן, גם בתנאי נסיעה רגילים, שיוט מהיר או נסיעה עירונית רגועה, הוא אינו נוסך ביטחון. תחת עומס הוא הופך לכבד יותר כנדרש, אבל זה עדיין לא מספיק.

מעבר לכך מציעה הליאנה התנהגות סבירה, עם אחיזה כביש ממוצעת. תת ההיגוי נשמר ברמה סבירה למדי, והרפיית-פאניקה מהמצערת תגרום דווקא להחלקת חלקו האחורי. לא ממש רצוי במכונית משפחתית של היום. ריסון תנודות הגוף אינו מבריק, ונוחות הנסיעה מזכירה יפניות-של-פעם. וזו אינה מחמאה. בגלל ממד הגובה ורכות המתלים, יש גם רגישות מוגזמת לרוחות צד. הבלמים - עם תופים מאחור ודיסקים רק מלפנים - אינם מדויקים.

מחיר האפרוריות

כנראה שלא תופתעו לשמוע כי הקלף החזק של הליאנה הוא תג המחיר, שנע בין 110,000 ל-118,000 שקלים, בהתאם לרמת הגימור. מעניין כי לא פחות מחמש רמות ציוד מוצעות. החל ב-GL עם שתי כריות אוויר וללא ABS, או עם ארבע כריות ו-ABS ב-114,000 שקלים. ב-GLS מוותרים על כריות צדיות, תמורת בקרת אקלים (114,000 שקלים), אך ניתן להוסיף מערכת שמע מקורית עם פיקוד מההגה (115,000 שקלים). ה-GLX מציעה בנוסף גם חישוקים קלים תמורת 118,000 שקלים.

מחירים אלה ממקמים את הליאנה מתחת לקו הראשון של משפחתיות מודרניות, לא הרחק מעל יונדאי אקסנט. לזכותה עומדים תא נוסעים מרווח ויעילות יפנית אופיינית, רמת אמינות גבוהה ושימושיות. כנגד אפשר בעיקר לציין יכולת דינמית מאד בינונית, מחסור חמור באמצעי משיכה ולכן גם סקס-אפיל של מקרר.

ואם אתם מניחים כי בדיוק לכן מדובר במתכון מנצח עבור ציי רכב, אתם צודקים. התמורה כאן בהחלט סבירה, הסיכויים להכנס למוסך נמוכים יחסית, ודרישות בעל הרכב שיסכים להסתפק במראה המוזר, יהיו כנראה נמוכות מספיק. אנחנו מרגישים כי למרות הכל, גם במחיר הזה, ניתן וצריך היה להשתדל הרבה יותר הן בעניין המראה, הן מבחינת היכולת. ועבור מי שיכול להתאמץ עוד קצת, היינו ממליצים דווקא את גרסת הבסיס של מאזדה 3 ב-122,000 שקל.

מבחן הדרכים התבצע באדיבות חברת ההשכרה "הרץ", אשר סיפקה את המכונית