טיל סורי לאוצר

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני פתחתי אתמול את "מעריב" ודי נבהלתי. הכותרת הראשית קובעת מפיו של מפקד חיל-האוויר, כי "משלוח הטילים הרוסי עומד להגיע לסוריה". זאת ועוד, בכותרת המשנה של הידיעה נאמר, כי בישראל חוששים שהטילים עלולים להגיע לידי חיזבאללה. נשמע מפחיד נכון? טילים רוסיים, סוריה, חיזבאללה - מה צריך יותר? באותו ראיון מספר האלוף שקדי, כי טילי שיוט מאוקראינה נמכרו לאיראנים, אותם איראנים שבחרו להם לפני כמה ימים שליט חדש וקיצוני, כזה שלא נמנה עם ידידי ישראל.

אחרי ששתיתי מים ונרגעתי קצת, נזכרתי בידיעה אחרת שפורסמה השבוע בתקשורת, ולפיה בשבוע הבא יחלו הדיונים על תקציב המדינה לשנה הבאה, כשכבר כעת ברור שיידרש קיצוץ של כמה מילארדים טובים בתקציבי משרדי הממשלה השונים. את העובדה הזו לא רק אני יודע, ככל הנראה. גם מפקד חיל-האוויר מודע לה היטב, וכך גם שר הביטחון, הרמטכ"ל וכל בכירי המערכת. כדאי לדעת כי תקציב הביטחון הוא התקציב הגדול ביותר בין תקציבי המשרדים השונים, ומטבע הדברים, הוא גם המועמד לקיצוץ הגדול ביותר - מה שבדרך כלל לא קורה.

ממשלות ישראל לדורותיהן, כשבראשן במרבית המקרים גנרלים בדימוס, התקשו להחליט על קיצוץ מסיבי בתקציב הביטחון. פעם אחר פעם העדיפו לפגוע בחינוך, ברווחה ובבריאות. הפחד הזה נובע בין היתר מהצהרות דוגמת זו של מפקד חיל-האוויר. איזה שר בממשלה יעיז לצאת מול אזהרה חמורה על טילים בסוריה או באיראן? מי יעלה על דעתו לקצץ בתקציב הביטחון, כשהאיום הקיומי מרחף מעל ראשינו?

עיון קצר בארכיונים מלמד, שהפטנט הזה הומצא כבר לפני הרבה שנים. הוא נמשך אצל כל שרי הביטחון כמעט, בשותפות עם אנשי המטה הכללי לדורותיהם. המנגינה היא אותה מנגינה, רק המילים משתנות מדי שנה: פעם מדובר בסוריה ופעם באיראן. בעבר היו אלה המזימות העיראקיות ותוכניות הגרעין הלוביות.

אם בימים הקרובים תשמעו פתאום את שר הביטחון מדבר במילים כמו "מעטפת האיומים מתרחבת", או "בתקציב כזה נתקשה לספק ביטחון לעם ישראל", וגם ש"הגענו לקו האדום מבחינת תקציב הביטחון" - תזכרו שהדברים לא ממש מיועדים לאוזנינו. האיומים הללו מכוונים לשרים, ובעיקר לראש הממשלה. חשוב לזכור שבוויכוח השנתי הזה אין סימטריה, כי מול המאיימים המקצועיים מצויה בסך הכל חבורה של פקידי האוצר, רובם הגדול לכל היותר סמלים במילואים, שמתקשים לעמוד מול שר ביטחון ואלופי צה"ל המגובים בדו"חות מודיעין סודיים ובארשת חמורת סבר במיוחד.

כל מי שעדיין מבקר בבסיסי צה"ל יודע, שדיבורים כמו "אין יותר איפה לקצץ" נראים תלושים מהמציאות, כשחבורות של מילואימניקים מסתובבות חסרות מעש ימים שלמים וכשציוד יקר ערך מעלה אבק במחסנים. גם למפקד חיל-האוויר נזכיר, שבעזרת הסיוע האמריקני הוא הצטייד רק לאחרונה במסוקי אפאצ'י לונגבאו חדשים ובמטוסי אף-16 חדישים, שאמורים לענות על כל איום לפני האופק ומעבר לו, כאשר פקודיו מבטיחים לנו שהיתרון הטכנולוגי של ישראל מובטח עכשיו להרבה שנים. לכן, כדאי שיפסיקו להפחיד אותנו או לבכות לנו על הכתף.

אולי השנה יואיל ראש הממשלה לעמוד איתן ולהסביר לקברניטי הביטחון וגם לאזרחי ישראל, שהאיום הקיומי על חולי הסרטן שלא מקבלים תרופה, או על הקשישים שקצבתם אינה מספקת לקיום בסיסי, מוחשי יותר ומיידי יותר מכמה טילים שהגיעו לסוריה, ואפילו ממשלוח לאיראן. הטילים האלה כנראה לא יהרגו גם השנה אף אחד, מה שלא ניתן להגיד על היעדר כמה תרופות מצילות חיים בסל הבריאות.

עידן גרינבאום, העורך הכלכלי של חדשות ערוץ 10