שתף קטע נבחר
צילום: ישראל יוסף

זה זמן פרץ

"העבודה" היא מותג מת. עמיר פרץ מכניס בה יצרים ולוחמנות. למרות הסיכון, שווה לתת לו צ'אנס - במיוחד כשברק, חביב הפרשנים, מביא את האגו-קרטיה לשיא

סנוניות: נתחיל מהתפל: מתברר שליולי תמיר יש נחיריים פוליטיים לא רעים. בשנותיה הספורות בפוליטיקה, היטיבה לזהות מבעוד מועד את המנצחים במפלגתה: היא חברה לברק טרם היבחרו והוא גמל לה במינוי מיניסטריאלי אישי. עם התרסקותו - קיפצה למצנע, שכבש את העבודה בסערה ומיהר להתפוגג. עתה היא תומכת בעמיר פרץ. אצל דוד לוי קוראים לזה אופורטוניזם. אצל תמיר זו כמובן תמיד הכרעה ערכית.

 

הלאה. מדוע צריך עיתונאי בכיר כאמנון אברמוביץ' להקדיש את טורו האישי בערוץ 2 לעמיר פרץ, תוך שימוש באסופת גידופים נגדו ובאפס ראיות? ("מנהיג נוסח צפון קוריאה", "מתפקדיו אנוסים" ועוד) רמז: זו הדרך הפחות ישירה וולגרית לשרת את משיחו, אהוד ברק. ולמה צריך חברו של אותו ברק, העיתונאי דן מרגלית, להעניק למפקד בעבודה בעמוד השער של עיתונו את הכותרת "עשרה סוסים טרויאנים" טרם שהתחוורו הממצאים? רמז: ע"ע אמנון אברמוביץ'. אי אפשר היום לצרוך פרשנות מבלי לטבול במדמנה ולשלוט בזיקות, בקשרים ובהקשרים. אי אפשר עוד לדעת מי נגד מי ולמה.

 

"העבודה": מותג מת ומעורר פיהוק, בפרט בקרב חוגי השמאל המדולדלים. בסירובה לשמש חלופה לשלטון, ובבואה ללקט שיירי שררה באחו של שרון, הרוויחה העבודה את הלוך הרוח הזה ביושר. ועם זאת, אנו צועדים לעבר פוליטיקה גושית. אם וכאשר תצמח אלטרנטיבה, היא לא תופיע יש מאין. "העבודה" מן הסתם תשמש בסיסה. מכאן שהפוקד אותה איננו בבחינת איזוטריה מבוטלת.

 

פריימריז: בדומה לדמוקרטיה, זוהי שיטה גרועה - שכל חלופותיה גרועות ממנה. ככל שהתהליך רחב, פתוח והמוני יותר, כך מצטמצם הסאלח שבתיזם וקטן מרחב התמרון של קבלני הקולות. בכל פריימריז, בכל מפלגה ובכל עת יפלו פגמים ויתגלו תופעות מפוקפקות. חוקי טבע. תמיד אפשר לעשות דרמטיזציה של הסיפורים הללו ולשדרג אותם לעמודי השער של העיתונים. האופן והמוטיבציות שבהם נבחן המפקד הנוכחי של העבודה הוא מתכון בטוח לטרפוד כל הליך בחירה. אם רוב הכוחות אינם חפצים בבחירות, מן הסתם הם לא יתקיימו.

 

למפלגת העבודה התפקדו יותר מ-130 אלף איש. טענת מחייבי דחיית או ביטול הפריימריז - לפיה שיעור ניכר התפקד באורח פיקטיבי או בעל כורחו - טעונה עדיין הוכחה, אבל בכל מקרה היא קלושה. הרי מי שלא התפקד בידיעתו, ממילא לא יופיע ביום פקודה. שיעור ההצבעה בהליך שכזה נע לרוב סביב 50%. רובם ככולם אנשים ריבונים ומעורבים, שבאים באורח מודע ורצוני להצביע. את כל השמועות/טענות/חשדות ניתן היה לנטרל על נקלה באמצעות תצהיר של הבוחר טרם הכרעתו. אז למה נדחו הבחירות? אולי את השאלה הזו צריכה לבחון השופטת.

 

כבוד השופטת: ביטול פריימריז יומיים לפני מועדם המתוכנן הוא צעד חסר תקדים. למפלגת העבודה מוסדות וגופים מסודרים למכביר, סוברניים לקבל ההחלטה. אבל הכי קל להסתתר מאחורי שופטת. חצרניו וחסידיו של ברק הרי הודיעו עם סיום המפקד, עוד טרם סריקת הטפסים, שההליך פסול. כשעושים דברים מלוכלכים, רצוי שתהייה בתמונה כובסת.

 

רוח פרצים: מפלגת העבודה כבר חייבת לעמיר פרץ. הוא העיר אותה לחיים והכניס בה יצרים ולוחמנות. פרץ לא יימוג, להיפך - מתי שתחפוץ העבודה לקיים בחירות בתוכה, הוא יפרוץ. יש לו יתרון מקדמי אחד על פני מתחריו: הם מביאים את עצמם ובשורתם היא - אני ורק אני הוא האיש. ברק מביא את תופעת האגו-קרטיה לשיא. הוא גם שוכח שמועד ב' בפוליטיקה הישראלית הוא דבר נדיר, בפרט בסמיכות כזאת להתרסקותו. עמיר פרץ מביא עימו גם סדר יום חלופי לעבודה ולחברה הישראלית. ויש לו עוד כמה יתרונות: הוא משוחרר לחלוטין מכל הגיבנות ההיסטוריות של "העבודה לדורותיה". פרץ לא צריך לבקש סליחה על גילויים של התנשאות, התנכרות וקיפוח. הוא קורבן של אלה. יש לו מגע בלתי אמצעי עם קהלים המסוכסכים ועוינים מסורתית את העבודה. הם לראשונה יקשיבו לו. האם גם יצביעו? תעלומה גדולה.

 

עמיר פרץ הוא ניסיון מאתגר, הטומן בחובו סיכוי אדיר - וגם סיכון. הוא יכול להבקיע למעוזים שהעבודה לא חלמה להגיע אליהם. הוא יכול במקביל לגבש סביבו תמיכה של אינטליגנציה ובורגנות בעלת רגישות חברתית, להבדיל מהמודל הבדלני והחזירי של שינוי. ייתכן גם שלא יביא את אלה ויאבד את אלה. אבל מול הגסיסה המתמשכת והמבזה של העבודה, הניסיון הזה שווה.

 

עוד על העבודה:

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: תומריקו
רוח פרצים במפלגה. עמיר פרץ
צילום: תומריקו
מומלצים