ביבי מוריד את הרף

שר האוצר, פורסם ב"ידיעות אחרונות", מפעיל את השפעתו כדי למנוע בחירה-מחדש של יו"ר הדירקטוריון של בנק לאומי, איתן רף, לכהונה מלאה נוספת. וכל כך למה? ובכן, רף העלה לביבי את הסעיף והקפיץ לו את הפיוזים בהופעותיו בפני ועדת הכספים של הכנסת, שדנה בחוק הרפורמה בבנקאות על-פי המלצות ועדת בכר. איתן רף מתנגד לרפורמה, מגן על הבנק שלו ומייצג נאמנה את האינטרס של רוב בעלי המניות. בדבריו הוא נשמע משכנע ורציני מאוד; אפשר שאפילו עלה בידיו לנטוע ספק בליבו של ח"כ זה או אחר.

בפני ההצלחה הזו, לא יכול היה נתניהו לעמוד. נתניהו, כמו רבים בארץ, הפך את הדיון בסוגיה משעממת של "מי יחזיק בקופות הגמל וקרנות נאמנות" לשדה קרב בין הטוב המוחלט לבין הרוע המוחלט, למלחמת גג ומגוג. סביב ההמלצות של ועדת בכר נוצר פולחן פנאטי שלא היה מבייש את המפגר בין שבטי אפריקה: אלילים וריקודי וודו.

לבלוג המלא של סבר פלוצקר

איתן רף, בעבר החשב הכללי באוצר, נבחר לכהונתו בבל"ל על-ידי ועדה ציבורית בראשות הכלכלן דויד ווינשל. סידור מיוחד זה נקבע כשעברו המניות של בנק לאומי (כמו של הבנקים המסחריים האחרים) לבעלות המדינה, אחרי פרשת "ויסות המניות". כדי למנוע אפשרות של התערבות פוליטית בניהול הבנקים - כדי לסתום את הפרצה עוד לפני שהיא קוראת לגנב - הופקדו סמכויות המדינה כבעלת המניות בבנק בידי אותה ועדה ציבורית, שבחרה בעבר ברף ומחדשת מדי שנה את מינויו.

על-פי החוק, חייבת הוועדה להיוועץ, לפני החלטתה, בנגיד בנק ישראל ובשר האוצר. ווינשל פנה לבנק ישראל וקיבל תשובה המצדדת בהארכת הכהונה; המפקח על הבנקים, יואב להמן, כתב שבחירה מחודשת ברף חיונית דווקא נוכח הרצון להפריט סוף-סוף את בל"ל. ומי לא השיב עד כה למכתב של ווינשל? שר האוצר. ווינשל מחכה. בינתיים, הוא האריך את כהונת רף כיו"ר בל"ל עד לקבלת תשובה מביבי המתמהמה.

סיבת הסחבת ברורה כשמש: רף לא נוח לנתניהו. באמצעות דובריו, לא מסתיר ביבי את זעמו על העמדה העצמאית של רף נגד הצעת חוק הרפורמה בבנקאות. איך הוא מעז להמר את פי, כועס נתניהו. נדמה שבעיני האוצר כולו, בנק לאומי הוא רק מחלקה במשרד, הכפופה לשר. ויו"ר בנק לאומי הוא בסך הכול פקיד לא ממושמע.

האוצר טועה. הפוליטיזציה של הבנקאות משמעותה הרס הבנקאות, כפי שמסביר בראיון לדפנה צוקר מ"גלובס" המומחה מספר 1 לכלכלת הפיננסים בישראל, פרופ' אמיר ברנע: "תפקידו היחיד של רף כיו"ר בל"ל הוא לדאוג לאינטרס של הבנק. למדינה אסור להתערב במינויים בבנקים הממשלתיים שלה מסיבות פוליטיות. אסור לה להכריח את יו"ר הבנק לפעול לפי האינטרס של הרגולציה". אסור לאיים עליו בהדחה. לממשלת ישראל, אגב, יש כיום רק 24% ממניות בנק לאומי (עוד 4% הובטחו לעובדים), כך שהממשלה היא בכלל מיעוט. ומסכם פרופ' ברנע: "מה שהאוצר עושה לאיתן רף הוא דבר שלא ייעשה. מדובר בכוחנות סחטנית שאי-אפשר לקבל אותה".

קראתי את דבריו של פרופ' ברנע ונזכרתי שהוא היה המועמד המוביל לתפקיד נגיד בנק ישראל, וששר האוצר הפך עולמות כדי להביא לארץ נגיד אחר. עכשיו כולנו מבינים למה: פרופ' ברנע הוא אישיות כלכלית עצמאית מדי וביקורתית מדי לטעמו של נתניהו.