ערב שירי משנוררים

לא פשוט להיות מוזיקאי בישראל: בבתים צורבים אותך, ברדיו אתה עבד של הפלייליסט ובחברות הסלולר מנסים לעשות מהאישיות שלך רינגטון. גם אחרי שכבר הצלחת ומכרת טונות של אלבומים וארגזים של בובות, אתה יכול לגלות יום אחד שאנשי מקצוע, שאיתם עבדת, שתו לך את כל הכסף והשאירו לך בבנק מינוס שנראה כמו מספר טלפון.

זה – פחות או יותר – הסיפור של זהבה בן. הוא מתחיל בשכונת מצוקה בבאר-שבע, ממשיך באוזניים של מדינה שלמה ומסתיים, בינתיים, בחובות של מאות אלפי שקלים, בפקודת מעצר ובסיכוי שבעוד חודש לא תהיה לה ולילד שלה קורת גג.

כל מי שראה את זהבה בתוכניתו של רינו צרור בערוץ 10 ושמע את זעקת העזרה שלה התרגש מאוד. חברת אן.אם.סי החליטה מיד להרים את הכפפה ולארגן מחר בערב מופע, שבמסגרתו ינסו כמה מבכירי המוזיקאים בישראל לגייס כספים שיעזרו לזהבה לשלם שכר דירה בשנתיים הקרובות.

כל אחד מאותם אמנים יודע שבמצבה של המוזיקה הישראלית, האירוע הכל-כך חריג הזה יכול להיות מה שצופן עבורו העתיד. זוהי אולי הסיבה להיענות הגבוהה בקרב מוזיקאים שלא שייכים לז'אנר של בן ומכירים רק את הלהיטים הגדולים מהרדיו, אולם זה לא מסביר מדוע דווקא אמנים שגדלו על ברכיה או צמחו על חשבונה התעלמו מקריאות המצוקה. למעשה, רק זמר ים-תיכוני אחד אישר את השתתפותו בערב ההתרמה: שלומי סרנגה.

"היא לא ידעה מה זה תמלוגים"

כמו אצל לא מעט אמנים אחרים, ההצלחה הגדולה של זהבה בן מתחילת שנות התשעים ועד לפני כמה שנים לא תורגמה מבחינתה לכסף. היא מכרה מאות אלפי עותקים, הופיעה על כל במה אפשרית ואפילו שווקה כ"בובה זהבה", אבל

 לדברי ראובן פינטו, אמרגנה של בן, השילוב של תמימות ומפיקים חמדניים לא הותיר לה דבר: "לא שילמו לה אגורה, אפילו לא עבור השעות שהיא באה והקליטה. היא לא ידעה בכלל מה זה תמלוגים", הוא מספר בקול שברירי.

רן אלמליח, שמשתתף במופע ביחד עם להקתו, כנסיית השכל, לא מתפלא בכלל: "אני מאמין שלכל אמן שני בארץ, אם לא לכל אמן, גנבו כסף. גם לנו זה קרה. זה משהו שהוא חצי סטנדרט בשוק המוזיקה. אנחנו אמנם לא עשינו סכומים כמו זהבה, אבל כשזה קרה, פירקנו את החבילה והמשכנו הלאה למנהלים אחרים. בכלל, כל המוזיקאים שאני מכיר מתקשים לסיים את החודש".

זאב נחמה מאתניקס חושב שהבעיה הגדולה ביותר היא חוסר הכבוד בישראל למוזיקאים בוגרים, שגורם "לאנשים כמו שושנה דמארי לרעוב ליוגורט" ולגיבורי תרבות אחרים להרגיש לא רלוונטיים. ובכל זאת, למרות הגניבות והמחסור ביוגורט, רוב המוזיקאים עדיין לא הגיעו למצב שבו הם מוצאים את עצמם ישנים על ספסל ברחוב.

"איפה לא רעבים כשעושים אמנות? בכל העולם זה ככה", מגונן דייוויד ברוזה, אחד המשתתפים במופע ואדם עם תובנות גלובאליות. "החבר'ה בניו-יורק הולכים עם המגברים בסאבוויי, נוסעים ממועדון מעופש למועדון מעופש ואוכלים סנדוויצ'ים בדרך. זה אחלה מקצוע, אבל אתה יורק דם ומקיא את הנפש. אין שום דבר רע בלהיות אמן רעב. לא שמעתי שאף אמן מת מרעב. מתו מדיכאונות, מתו מכל מיני דברים אבל לא מזה. זה טוב להיות אמן רעב! זה מביא יצירתיות! לכן זהבה תגיע עכשיו למקומות שהיא לא היתה בהם".

אלמליח שומע את הדברים, אבל מעדיף דווקא להיות שבע. "בכל פעם שאני מסתבך עם הבנק שלי, אני לא יכול לכתוב. אני עסוק בדברים אחרים. זה לא משהו שמוסיף לך לריכוז או לשקט הנפשי".

יוני בלוך, שאולי נראה קצת רעב, אבל מסתדר כלכלית בסדר גמור, מצדד בברוזה. "הוכח שחלק גדול של היצירה נעשה מתוך מצוקה. רוב האנשים כותבים כשהם במצב קיצוני. יש את אלה שבדיכאון כי החברה עזבה אותם, יש את אלה שבדיכאון בגלל ההתנתקות ויש כאלה שרעבים. אם הייתי נכנס למצב כזה, הייתי רוצה שיערכו ערב למעני. זה נראה לי עדיף מאשר להיות חסר-כל. 

"מופעים כאלה קורים כל הזמן, אולם חלקם פחות מיוחצנים. לא מזמן השתתפתי בהצגה בקאמרי ואספו שם כסף למישהו שנקלע לחובות. לפני שנה פתחתי לעצמי קרן בבנק, ומאז אני שם בכל פעם כסף". "גם לי היו חסכונות, אבל התאונה הגדולה שעברתי לקחה לי את כל מה שהיה לי", אומר ברוזה. "אנחנו משעבדים את החיים שלנו לאולפן ומתפרנסים מהמוזיקה שלנו בכבוד", מסכים משתתף אחר במופע, אבי ניסים מהרכב הטראנס אסטרל פרוג'קשן.

"אני מקווה שלא אגיע למצב של זהבה, אבל אני לא רואה את עצמנו הולכים בדרך הזו. צריך לשחק את המשחק של האינטרנט ולהתפרנס מהופעות, אף אחד עוד לא קולט את זה. אנחנו עכשיו גם באורנג', ומבחינתנו שהמוזיקה שלנו תצלצל בכל הסלולריים בעולם".

"אנחנו לא משנוררים"

דייוויד ברוזה, מוזיקאי שהקליט את אלבום הבכורה שלו הרבה לפני שטלפון סלולרי בכלל היה בתכנון, לא מתבייש להודות שגם הוא היה מעוניין להיות אמן סלולרי ושהוא מחכה לרגע שיהפכו את "מתחת לשמיים" לרינגטון.

"בקרוב נתחיל לכתוב שירים שיתאימו לתדרים של סלקום", הוא מתנבא. "אם הדרך להגיע לקהל עוברת דרך הסלולר, אז אני צריך לנסות להיכנס לשם גם. אני מוכן לעשות הכל כדי שהם יהיו מוכנים לזמזם איזה פזמון שלי".

מכיוון שזהבה לא הולכת לצבוע את השיער בגוונים של כתום או סגול בזמן הקרוב, השאלה הגדולה היא כמה כסף יצליחו לגייס עבורה בערב אחד – שייערך במקביל במועדון בארבי כפר-סבא ובארבי תל-אביב. למרות שמות גדולים כמו ברוזה, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, עידן רייכל ואתניקס, ומחיר כרטיס שנע בין שבעים לשמונים שקל, שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, לא נשמע מעודד במיוחד.

"הכי הרבה שהצלחנו לגייס עד עכשיו בבארבי זה מאה ומשהו אלף שקל עבור כליה. אני לא יודע אם נגיע לזה הפעם. נכנסתי ל- ynet ונחרדתי מהתגובות המטופשות בטוקבקים". התגובות – השליליות ברובן – דיברו על תרבות השנור, רמת החיים הגבוהה שבה חיה זהבה ועל הלחמות השיער ושיפוצי הפוטושופ שלכאורה עברה. "אסור לאמנים לחיות ברמת חיים גבוהה?" עונה זאב נחמה בשאלה. "אותם אנשים שכחו שהם רקדו לשירים של זהבה בחתונה, שזה לא אשמתה שהיא במצב הזה ושאותם אנשים שעוזרים לה הם חברים שלה".

"אני לא חושב שאנחנו משנוררים", מוסיף שאול מזרחי. "לשנורר זה לעמוד בצומת עם כוס. מבחינתי אנשים מקבלים תמורה עבור המופע הזה, וכל הכסף הולך ישר לעורך-דין שמטפל לה בעניינים".

"רוצים שזהבה תרגיש טוב"

באופן מפתיע, יש בנאדם אחד בכל המדינה שלא שמע על ערב ההתרמה שנערך לכבוד זהבה בן – זהבה בעצמה. "לא יידענו אותה כיוון שחששנו שהיא תתנגד לזה, ואנחנו עושים את זה בכל מקרה מכורח המציאות", מגלה האמרגן פינטו. "היא לא שמעה על זה, כי היא מנותקת לגמרי מתקשורת. עיתונים היא לא קוראת ואת הטלוויזיה עיקלו לה. אני אספר לה מתישהו".

מלבד הכספים שיגיעו מהמופע, בן מחכה לתמלוגים שיגיעו מהלהיטים הבינלאומיים שעשתה לאחרונה עם המפיק נביל חלידי, שאחד מהם אף זכה לרמיקס של הסופרסטאר די.ג'יי פול אוקנפולד. לא מזמן גם די.ג'יי טייסטו הביע בה התעניינות, ארקדי וחוה אלברשטיין כתבו עבורה שירים ואונסק"ו בחרו בה לייצג את המזרח התיכון לצד בונו וחבריו.

כל זה קורה עכשיו, אבל עד לא מזמן הקריירה שלה נראתה כמו סטיבן הוקינג ביום רע במיוחד. פינטו: "המכירות של זהבה בשנים האחרונות לא היו מזהירות, כי לא השקיעו בה כסף ולא כתבו לה שירים טובים. כשיש לך כסף אתה הולך לכותב הכי טוב, והוא משאיר לך את הסוכריה במגירה. אדם כמו יעקב למאי לא לוקח עבור עיבוד של שיר פחות מ-4,000 דולר וזה בלי לחן ומילים".

כל זה הוביל, כאמור, למצב כלכלי שנדרש ערב התרמה כדי לתקנו. "לפני רבע שעה זהבה הביאה לי את הצו-פינוי שהדביקו לה היום על הדלת, שאומר שעד ה-31.7 היא צריכה לפנות את הבית", מקונן פינטו. "הבית שלה עלה 190 אלף, וכל מי שבא לקנות אותו לא הציע אפילו סכום שיצליח להחזיר את החוב למשכנתא".

כיוון שהחובות של זהבה גדולים מדי מכדי שערב אחד של מופעים יכסה אותם, השאיפה העיקרית היא לנסות ולתת לה דחיפה קטנה, שתוציא אותה מהסטטיסטיקה של האמנים הרעבים.

"היא צריכה לשלם את כל החובות שלה, לפתור את כל הבלגאנים ולצאת לדרך חדשה", אומר אבי ניסים מאסטרל פרוג'קשן. "אני רוצה שזהבה תרגיש טוב ותקום על הרגליים ותגיד: 'וואלה, אוהבים אותי, אני ממשיכה לשיר'", מתרגש ברוזה.

כל אחד מהם מקווה שזהו מופע ההתרמה האחרון שלו עבור קולגה ושהמוזיקה הישראלית, כמו זהבה, תצא לדרך חדשה ונטולת חובות.