לדעת - כן, לוותר - לא

ילדה בריאה, חכמה, יפה, מצחיקה ומוכשרת, שמיום שנולדה הביאה לנו רק אושר אין-קץ. בשנה הבאה היא כבר תלך לכיתה א'. כל-כך מהר זה הגיע.

אני לא רופאה, אני רק אמא. איזה מחקר היה גורם לי לוותר על הילדה הזאת? איזה "מום מולד" פוטנציאלי היה מונע ממני להיאבק טיפול אחרי טיפול, זריקה אחרי זריקה, על פצצת האנרגיה שהאירה לנו את הבית? סביר להניח שאף אחד.

ובכל זאת, אני מסכימה עם החוקרים שצריך ליידע את ההורים שבדרך לגבי הסיכונים. כשהתעורר לאחרונה החשש שטיפולי פוריות מעלים את הסבירות לסרטן השד, שמעתי אישה שעברה טיפולים וחלתה מתלוננת על כך שהרופא שלה הונה אותה – וכעסתי. האחריות על המידע היא גם בידיים שלנו. חובתנו לשאול את כל השאלות, להעלות את כל התהיות, לדרוש להכיר את כל הסיכונים והסיבוכים האפשריים. חובת הרופאים לספר לנו הכול, אבל האחריות חלה עלינו, ועלינו בלבד. אף אחד לא הכריח אותנו לעבור מסלול מכשולים מיוסר כדי להפוך להורים.

החוקרים כתבו שחלק מהאנשים יעדיפו את הסיכונים על-פני האפשרות שלא להרות, ועבור אחרים ייתכן שהסיכונים הללו אינם באים בחשבון. אני בצד של אלה שמעדיפים את הסיכונים. אם לא הייתי בוחרת בצד הזה לא הייתי מלווה אותה בשנה הבאה לכיתה א'. כבר אמרתי: אני לא רופאה, אני רק אמא. אמא מאושרת.