סיכון גדול: "תינוקות מבחנה סובלים פי 2 ממומים קשים"
חוקרים מ"בילינסון" בדקו כ-2,000 תינוקות שנוצרו בהפריה חוץ-גופית והשוו אותם לתינוקות שנוצרו באופן טבעי • המסקנות: תינוקות המבחנה סובלים יותר ממומים מולדים קשים ומסיבוכים אחרים, כמו לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך • החוקרים: צריך לספר לזוגות שעוברים טיפולים על הסיכונים
ב-27 השנים שחלפו מאז הפריית המבחנה הראשונה (שנערכה ב-1978 בבריטניה) נולדו ברחבי העולם יותר משני מיליון תינוקות מבחנה. בארץ נולדו
החוקרים מ"בילינסון" בדקו יותר מ-80 אלף תינוקות שנולדו בבית-החולים בין השנים 1986-2002, מתוכם 1,910 תינוקות מבחנה. הם חילקו את תינוקות המבחנה לשתי קבוצות: כאלה שנוצרו בין השנים 1986-1995, אז היתה נהוגה שיטה ישנה יותר להפריה חוץ-גופית, וכאלה שנוצרו בין השנים 1994-2002, באמצעות שיטה מתקדמת יותר של הפרייה חוץ-גופית. שתי הקבוצות הושוו לקבוצות ביקורת של תינוקות שנולדו בבית-החולים באותן שנים בתום הריון ספונטני.
החוקרים בדקו את שיעור המומים המולדים הקשים בקרב כל קבוצות המחקר, ובכלל זה מומים של הלב והכליות, המוח, הפנים, מערכת הנשימה, מומים של מערכת המין ומומי שלד. מהממצאים עולה כי שיעור המומים המולדים הקשים בקרב תינוקות מבחנה גבוה פי 2 מאשר בקרב תינוקות שנוצרו בהריון ספונטני.
בתקופה הראשונה (1986-1995) נולדו בבית-החולים 31,007 תינוקות, מתוכם 278 תינוקות מבחנה. 1,274 מהתינוקות נולדו עם מומים קשים, מתוכם 26 שנוצרו בהפריה חוץ-גופית. שיעור המומים המולדים הקשים בקרב תינוקות שנוצרו "בדרך הרגילה" בתקופה זו עמד על 4.05%, לעומת 9.35% בקרב תינוקות המבחנה (פי 2.3).
בתקופה השנייה (1995-2002) נולדו בבית-החולים 53,208 תינוקות, מתוכם 1,632 תינוקות מבחנה. 2,828 מהתינוקות נולדו עם מומים קשים, מתוכם 147 שנוצרו בהפריה חוץ-גופית. שכיחות המומים בקרב התינוקות שנולדו
"בדרך הרגילה" בתקופה זו היתה 5.18% אחוז לעומת 9% בקרב התינוקות שנוצרו בהפריה חוץ-גופית (פי 1.75). בקרב תינוקות שנוצרו בהפריה חוץ-גופית ניכרה בתקופה זו שכיחות גבוהה במיוחד של מומים מולדים נדירים. יצוין כי בתקופת המחקר השנייה נולדו פי 3.4 תינוקות מבחנה מאשר בתקופה הראשונה בעקבות התפתחות שיטות ההפריה המודרניות.
המחקר העלה עוד כי תינוקות מבחנה שנולדו בתקופה השנייה וסבלו ממומים קשים, סבלו גם מסיבוכים אחרים: 70% מהם נולדו לפני הזמן (לעומת 10% בלבד מהתינוקות שנוצרו בדרך טבעית), 76% מהם נולדו במשקל נמוך של פחות מ-2.5 ק"ג (לעומת 11% בלבד מהתינוקות ה"רגילים"), 58% מהם היו תאומים (לעומת 3% מהתינוקת שנוצרו בדרך טבעית) ו-11% מהם היו שלישיות (לעומת 0.14% בלבד מהתינוקות שנוצרו בדרך טבעית).
לדברי החוקרים, "המחקר גילה שתי תוצאות חשובות של טיפולי הפריה חוץ-גופית: שכיחות מוגברת של מומים מולדים קשים, ושכיחות גבוהה של סיבוכים אחרים כמו לידות מוקדמות, משקל לידה נמוך ולידות מרובות עוברים. עם זאת, השאלה הקריטית אם התוצאות האלה קשורות לשימוש בשיטות ההפריה או לבעיות הפריון המקוריות נותרה עדיין בלתי פתורה".
לדברי פרופ' בני פיש, מנהל יחידת ההפריה החוץ-גופית בבית-החולים "בילינסון", ואחד מעורכי המחקר, בשנה האחרונה נעשה מאמץ להקים מאגר רישום ארצי של כל טיפולי ההפריה החוץ-גופית בישראל ושל המומים המולדים כדי שניתן יהיה לאסוף נתונים בנושא ברמה הארצית.
לדבריו, "מתחזקת ההתרשמות שהסיכון למומים גדול יותר בקרב תינוקות שנוצרו בהפריה חוץ-גופית, ויש להתייחס אליה בהתאם – כלומר להיות זהירים בבחירת המקרים המתאימים לשימוש בטכנולוגיה הזו, כמו גם להקפיד על מעקב טרום-לידתי הדוק ולהסביר לזוגות שנזקקים לטיפולים כאלה שיש להם מחיר מסוים. לכל טיפול רפואי יש תופעות לוואי וסיכונים, והדבר הזה חייב להיאמר".
החוקרים מודעים לאפשרות שתוצאות המחקר שלהם יכניסו זוגות הסובלים מבעיות פריון ללחץ. "המחקר שלנו לא נועד להכניס ממד נוסף של חוסר ודאות לחייהם של זוגות הסובלים מבעיות פוריות", הם מבקשים להבהיר, "אולם אנו מבקשים להעיר את תשומת ליבם של העוסקים בנושא לגבי הצורך במתן ייעוץ לאותם זוגות, בעיקר בנוגע לסיכון הממשי שתינוקם ייוולד עם מום או טרום זמנו או במשקל לידה נמוך. ייתכן שחלק מהאנשים יעדיפו לקחת את הסיכונים הללו על-פני האפשרות שלא להרות לעולם, אולם ייתכן שיהיו גם אחרים שעבורם הסיכונים הללו אינם באים בחשבון".
לפנייה לכתב/ת 
