שלום, אני ממשיך לנסוע

30 כתבות על פני קצת יותר משלושים שבועות בכל רחבי הודו. אני אמשיך לטייל עוד כחודשיים, אבל היומן נפסק לעת עתה כאן. בלי לחפש אינטרנט ותמיכה עברית, בלי לחשוב מה מעניין ומה לא. זה יהיה מאוד שונה ואני מרגיש שאני צריך את זה. מוזר לעשות סיכום לדבר שעוד לא נגמר, עצוב להפריד פתאום בין המסע ליומן המסע, אבל ככה זה ועכשיו בא הרגע. החלטתי שאפסיק.

אז מה היה לנו עד עכשיו? בערך 250 יום, בערך 100 גסטהאוסים או מלונות, הרבה מאוד קילומטרים, מגובה פני הים עד 5,416 מטר מעליהם, ממערב

טיול ענק. מאושר לרגעים וער וסקרן תמיד‏ (צילום: נמרוד הלוי)

1

2

3

4

5

 בנגל לרג'סטאן, מקרלה להימאצא'ל פרדש. מאות שעות באוטובוסים ורכבות, מאות שעות המתנה לאוכל, עשרות מקלחות קפואות, לפחות אלף כוסות צ'אי (בחישוב צנוע), לפחות 100 קילו אורז, 50 קילו עדשים, 300 בננות, זוג משקפי שמש אבודים, אותה מגבת, אותו צעיף, משקפת שהקפדתי תמיד לשכוח ומצלמה דיגטלית נאמנה שקצת התעייפה בסוף ממני ומכל הצבעים של הודו והתכהתה. חוץ מתמונות של מקומות מדהימים, מתנות וזכרונות נעימים, אני מביא איתי מהודו אוצר גדול, חשוב ואמיתי: חברים.

פגשתי בנאדם שבוע אחרי שנחתתי. גם בפעם השניה שנפגשנו, במקום אחר, לא דיברנו הרבה. בפעם השלישית, ממש סתם ככה, הפכנו לאחים בדם. שני חברים אחרים פגשתי ומיד התאהבנו, אבל רק אחרי שישה חודשים התחברנו ועשינו כיף ביחד. זוג אחר, בחיים לא הייתי מאמין כשראיתי אותם ברכבת מג'ודפור שבזכותם אראה נמר ושהם יהפכו לאנשים אליהם אתגעגע ביום מן הימים. אני לא אשכח את דב הסיקי משימלה, את פראווין אנאנד, המורה להינדי מוורנסי ואת רינה בת ה 14 מהכפר פאוטה, ועוד המון אחרים. המספר לא חשוב כי ערך כל אחד מהם לא יסולא בפז.

עשיתי טיול ענק שעשה אותי מאושר לרגעים והשאיר אותי ער וסקרן תמיד, לימד אותי המון דברים שלא ידעתי על העולם, על החיים, על עצמי, על כתיבה, על ההודים ועל הודו. עוד חודשיים אחזור לארץ. עד אז אעלה למנאלי, אטרק בספיטי ואת טראק מנאלי - לה. מלה אטוס לדלהי ומשם לתל אביב.

מסקנות והמלצות:

• מדינת סיקים מדהימה ביופיה ובטוב תושביה.
• את ורנסי אסור באיסור חמור לפספס. קשה ככל שתהיה, היא צופנת שיעור חשוב.
• לקרלה הקדישו חודש.
• למעט גואה, אליה תבואו רק מחוץ לעונה, בשאר האתרים - טיילו בעונה בלבד. 
• סעו ברכבת כל אימת שאפשר. קנו כרטיס ל"סקונד סליפר", ועדיף עם עוד מטייל.
• בקיץ, לנסיעות יום ארוכות, סעו ב"איי-סי-טייר" הממוזג. יקר אבל לא תקללו.
• אם אוטובוס אז "סליפר". אם אין, אז "לוקאל" או "גוברנמנט באס". רק לא ג'יפ או טקסי. גם הכי יקר וגם הכי לא נוח.
• עם נהגי ריקשות לא מתווכחים. בין שישה לשמונה רופי לקילומטר זה המפתח לתשלום.
• שמורת קורבט באוטאראנצ'אל היא ללא ספק אחת מגולות הכותרת של הטיול שלי.
• חופים בשבילי זה אום ביץ' גוקרנה לנצח, הרים זה תמיד רכס האנאפורנה שבנפאל.
• עוד אלף שנה לא יספיקו לי לראות את הודו כולה.

• עשו ויזה לשנה. היא תעלה לכם עוד 110 שקלים בשגרירות הודו בישראל, לעומת ויזה חדשה בנפאל שתעלה הרבה יותר וגם תיקח יותר זמן. 

• תאכלו הכל! כל מה שבא לכם! אם הבטן כל הזמן עושה בעיות, לפחות שנהנה מהאוכל, לא?

  
  

• את כל הפרקים בסדרה תוכלו למצוא גם כאן