צהלה ושמחה

"מה שווים חיי אם הלב לא אוהב? מה החיים שלי שווים אם אין בתוכי אהבה ויש רק שנאה לבני האדם?", שר שושן בסינגל החדש שלו עם ברי סחרוף, שיצא באחרונה לרדיו. שר ומתכוון לכל מילה. "אני דן כל אדם שאני פוגש לכף זכות. זו גישה שמטהרת", אומר שושן, בן 45 עם אדרנלין ונשמה של ילד, שיוצר באולפן הביתי שלו בתל אביב ומרעיד את הבניין להנאת השכנים בצלילי דראם אנד בייס עם תבליני מוזיקת עולם.

• האזינו לסינגל המשותף לשושן וברי סחרוף 
  

החיבור של שושן לעולם המוזיקה החל כבר בגיל שנתיים, ילד סנדוויץ' במשפחה מרוקאית שעלתה לבית שאן. "שמו לי מפוחית בפה והתאהבתי בצליל שלה", הוא נזכר. כשהיה בגיל שמונה קיבל שושן את הגיטרה הראשונה שלו והסביבה המשפחתית דירבנה אותו להמשיך ולחקור את המוזיקה, כשהוא בוחר לעשות את זה בשפת ארץ המקור.

"אם אני יליד הארץ, אז למה אני שר דווקא במרוקאית?", שואל שושן ועונה: "פרויד אומר שמגיל אפס עד גיל שבע האישיות של האדם מתעצבת. זה נראה אז בדיוק כמו שלקחו עיר ממרוקו והעתיקו אותה לבית שאן, כנראה ששם ספגתי הכל מהכל. אנשים דיברו את השפה באופן חופשי. המוזיקה געשה ליד הבית בחצר. אנשים ישבו עם כלים וניגנו, והאוזן נמשכה".

אבל לא על המרוקאית לבדה גדל הנער הצעיר. "בבית גדלתי על המוזיקה שהאחים הגדולים שלי הביאו. רוק, מוזיקה שחורה, שלום חנוך, מוזיקה קלאסית. בתקופתי, אנשים ששמעו רוק ולהקות מחתרת נחשבו כערסים. אני זוכר שתמיד ניסיתי לשמור על ראש פתוח. יש לי אלפי שעות של האזנה למוזיקה וזה סוג של בית ספר. כשאתה מפרק את הצלילים בהאזנה, זה מפרה ומעשיר אותך ועוזר לך כשאתה מתחיל ליצור את התיזה המוזיקלית האישית שלך".

כשהתגייס לצבא, למרות ששירת כחייל קרבי, תמיד נשא עמו את הגיטרה, למרות שלא היה לו זמן רב לנגן בצורה פיזית, את המוזיקה חיבר בראש. "היה לי טייפ קטן שהייתי מקליט בו את כל המנגינות, מציין את הכלים, את הקצב והשירה. באותה תקופה ההתייחסות שלי למוזיקה היתה קיומית, זה הפרה לי את המחשבה".

לונדון חיכתה לו

לאחר שחרורו בתחילת שנות השמונים, שושן לא ביזבז זמן ובהחלטה של רגע, ארז את כל חסכונותיו ונסע ללונדון, שם גר עם המקומיים ונחשף לעוד מוזיקה. כשחזר לארץ ב-86', חזר בתשובה וגר בירושלים. "הייתי די מפורק אחרי התקופה התובענית בלונדון, נתתי לעצמי שנה להרכיב את הפאזל שלי מחדש". למרות שהמוזיקה עדיין בערה בעצמותיו, הוא התפרנס מעבודות שונות וחלם על אלבום הבכורה.

הרגע המיוחל הגיע לבסוף. ב-94' יצא אלבומו הראשון "ימולאנה" בחברת "הד-ארצי". שנתיים מאוחר יותר הכיר שושן יוצרים שכתבו מוזיקה לסרטים ולפרסומות בלונדון. השהייה שם פתחה לשושן את הדלת לחו"ל. הוא הוזמן לשתף פעולה עם אוליבר שאנטי ונדהם לגלות את ההבדל ביחס למוזיקאים. "זה עולם אחרי לגמרי מבחינת הפקה, יחס מקצועי ותשלום", אומר שושן. "פתאום אתה מרוויח הרבה כסף אחרי כל כך הרבה שנים, אתה מרגיש שווה וככל שמעריכים אותך יותר משלמים לך יותר. מפרגונים לא הולכים למכולת. פתאום נטמעתי בחברה אחרת וקלטתי את ההגינות שקיימת בה".

העבודה עם שאנטי הביאה את שושן גם להופעה של סטינג והוא אף הצליח להשתתף באלבום אוסף שיצא בסעודיה לצד זמרים גדולים מהז'אנר. אחד משיריו הופיע גם באלבום אוסף שערך פיטר גבריאל. מעודד מן הפרגונים בחו"ל, שושן החליט להמשיך בדרכו ובאמונתו למרות הקשיים בדרך. "צריך להיות אדם חזק נפשית, כי האמנות בערה בי ורציתי שהיא תצא ושהאנשים יהנו מהעמל שלי".

בארץ שושן עשה בעיקר קולות רקע בין השאר לברי סחרוף, יובל בנאי ואסף אמדורסקי ועבד על אלבומו השני, "רדיו לונה" שיצא ב-2001 והוקלט בלונדון, אבל לא זכה להצלחה מסחרית. שושן החליט להתמקד ביצירת מוזיקה לסרטים ובהפקה מוזיקלית. לאחר שצפה בסרטו האחרון של הבמאי חיים בוזגלו, "פגישה עיוורת", שושן השמיע את המוזיקה שלו לבוזגלו. לאחר שעה הבמאי השיב לו בחיוב ושושן חיבר את המוזיקה לסרטו החדש "דיסטורשן", וכרגע שוקד על הפסקול לסרטו החדש של בוזגלו, "ג'נאם ג'נאם" שנמצא כעת בעריכה בפריז.

שיר שנולד בנסיעה

הדואט עם ברי סחרוף עבר מהמורות רבות עד שיצא כסינגל. "המפגש שלי עם ברי התרחש דווקא במיניבוס בקו 4, בין אלנבי לבן-יהודה בתל אביב ב-98'. בדיוק חזרתי מלונדון ונוצר חיבור מוזיקלי. רצה הגורל וברי יצר עמי קשר עשרים דקות לאחר שנחתתי מלונדון בארץ וקרא לי לשיר עמו לאלבום 'נגיעות', אחרי שהופענו ביחד הוא הבטיח לבוא ולשיר עמי כשאבקש".

כבר בשנת 2000 שושן חיבר את השיר רז'אלה. "הגרסה הראשונית היתה אקוסטית, הכנתי את כל המוזיקה וביקשתי מברי לבוא לשיר בית בעברית. הוא שמח מאוד להגיע. תרגמנו את השיר ממרוקאית לעברית, פתחתי לו את המיקרופון והוא פשוט ירה אותו בטבעיות לאוויר".

פירוש המילה רז'אלה הוא "אישה אצילה", מספר שושן "והוא לא מספר על אשה ספציפית אלא על בני אדם בכלל. האשה בבית המרוקאי היא זו הנותנת את הטון, היא הקובעת ומחליטה יותר מאב המשפחה. הכל יקום ויפול איתה, היא זו שיודעת לשלוט בכל העניינים. המסר העיקרי שלי בשיר הוא שלא צריך להתייחס לאשה רק מהמקום החיצוני, הזול, אלא בצורה אצילית יותר".