שתף קטע נבחר

אֵזֵ'ני דה-פרָאנְוואל - נובלה טרגית

"פשעי האהבה", שנחשב לתמים מבין ספריו של המרקיז דה סאד, ראה אור ב-1800. למרות שהמרקיז סילק הפעם את תאורי המין והאלימות הבוטים האופייניים לו, העולם שנוצר הוא עדיין עולמו של סאד. להלן פרק מתוך הספר, שתורגם לראשונה לעברית וכולל חמש נובלות מתוך ה-11 שכתב סאד כששהה בבסטיליה

להדריך את האדם ולתקן את דרכיו, זוהי התכלית היחידה שאליה אנו חותרים בסיפור מעשה זה. זאת למען ישתכנעו הקוראים בגודלה של הסכנה המרחפת תמיד מעל ראשיהם של אלה המתירים לעצמם הכול, ובלבד שתשוקותיהם יבואו על סיפוקן. מי ייתן ויוכלו הם להשתכנע, כי החינוך הטוב, הרכוש הרב, הכשרונות ומתנותיו של הטבע, אינם יכולים אלא להוליכם שולל, שעה שהריסון העצמי, ההתנהגות הטובה, התבונה והענווה מחזקות אותם, או עושות אותם לבעלי ערך: הרי לכם האמיתות, שעתידים אנו להוציאן אל האור; יסולח נא לנו על הפרטים האימתניים של הפשע הנורא, אשר על אודותיו אנוסים אנו לספר; כלום ניתן להמאיס סטיות שכאלה, מבלי להעז ולהציגן במערומיהן?

 

נדיר שאצל יצור אחד יימצא הכול תואם על מנת להובילו להצלחה ולשגשוג. בֵּרֵך אותו הטבע? אלת המזל מסרבת להאיר לו פנים; זו משפיעה עליו מחסדיה? הטבע כבר דאג להתעמר בו; נדמה כי רצתה ידו של השוכן במרומים להראות לנו, מבעד לכל אדם, ומבעד לפעולותיו הנשגבות ביותר, שחוקי שיווי המשקל הם חוקיו הראשונים של היקום, אלה המכניסים סדר, בה בעת, בכל המתרחש, בכל הצומח ובכל הנושם.

 

פראנוואל, שהתגורר בפאריס, שם נולד, נהנה, נוסף לקצבה של ארבע מאות אלף ליברות, מגזרה נאה ביותר, מתווי פנים נעימים ביותר ומכשרונות מגוונים ביותר; אולם מתחת למעטה מפתה זה הסתתרו כל המידות הרעות, ולמרבה הצער, אותן מידות רעות, ששעה שמסגלים אותן והופכים אותן ללחם חוק, הן מובילות חיש מהר לביצוע פשעים. דמיון מופקר, מעבר לכל מה שניתן לתאר, היה מגרעתו הראשונה של פראנוואל; מזה אין להיגמל; היחלשות הכוחות מחזקת את השפעותיו; ככל שיכולים פחות, יוזמים יותר; ככל שפועלים פחות, ממציאים יותר; כל גיל מוביל לרעיונות חדשים, והשובע אינו משקיט את הרעב להם; אדרבא, הוא מכשיר את הקרקע לשכלולים הרסניים יותר.

 

כאמור, מנעמי הנעורים כולם, עטורים בכל הכשרונות – לפראנוואל היה מהם בשפע; אך כיוון שהיה מלא בוז כלפי החובות המוסריות והדתיות, לא עלה בידי מחנכיו להביאו לאמץ לעצמו ולו אחת מהן.

 

במאה שבה הספרים המסוכנים ביותר מצויים בהישג ידם של הילדים, כמו גם בהישג ידם של הוריהם ושל מוריהם; במאה שבה תעוזתה של מחשבת הדור נחשבת לפילוסופיה, המינוּת לכוח והליברטיניות לדמיון, שנינותו של פראנוואל הצעיר היתה מושא ללעג, אפשר שרגע לאחר מכן היה ננזף בגינה, אך לבסוף היו מעלים אותה על נס. אביו של פראנוואל, תומך נלהב בסופיזמים האופנתיים, היה הראשון לעודד את בנו שייתן את דעתו ברצינות על כל אותן סוגיות; הוא עצמו נהג להשאיל לו את היצירות, שהיה בכוחן להשחיתו מהר יותר; איזה מחנך מעז היה, אחרי כל זה, לטעת בלבו עקרונות שונים מאלה המקובלים בביתו, ואשר על פיהם חויב לנהוג?

 

כך או כך, פראנוואל איבד את הוריו בגיל צעיר מאוד, ובהיותו בן תשע-עשרה, דוד זקן שלו מסר לידיו, בהשיאו אותו, את כל הנכסים, שממילא נועדו לו, ובעצמו מת זמן קצר לאחר מכן.

 

עם הון כזה צריך היה מר דה-פראנוואל להתחתן בקלות; אינספור שידוכים הוצגו בפניו, אך היות שהפציר בדודו כי ייתן לו אך ורק נערה צעירה ממנו, ועם מה שפחות אנשים המקורבים לה, הרי שכדי לספק את אחיינו, נשא הדוד הזקן מבטו אל עבר אחת, העלמה דה-פארניי, נערה בעלת ממון, שאמנם רק אמה נשארה לה – אישה צעירה עדיין, למען האמת – אך לזכותה נזקפו קצבה של שישים אלף ליברות טבין ותקילין, חמישה-עשר אביבים ומראה פנים אשר, בשעתו, לא היה נלבב ממנו בפאריס…

 

היא התברכה באחד מאותם דיוקנאות של הבתולה, שבהם הצטיירו התום והנועם בתווי פניהם הענוגים של ארוס ושל הגרציות… בשיער זהוב ויפה, הגולש עד מתחת למותניה, בעיניים גדולות וכחולות, האומרות רוך וענווה, בגזרה דקה, גמישה וקלילה, בעור צח כשושן וברעננות של ורד, בשפע כשרונות, בדמיון ער מאוד, אך מעט עצוב, ובקורטוב מאותה עגמומיות מתוקה, המביאה אדם לחבב את הספרים ואת הבדידות; מידות, אשר דומה כי הטבע מעניקן אך ורק לאלה שידו מועידה אותם לייסורים, כאילו כדי להמתיקם להם במעט, על ידי אותה תשוקה קודרת ונוגעת ללב, שעליה הם מתענגים, שעה שהם חשים בייסורים אלה, ואשר מביאה אותם להעדיף את הדמע על פני שמחתו הריקה של האושר, שמחה שיש בה הרבה פחות חיות ועומק.

 

מרת דה-פארניי, בת שלושים ושתיים בעת שנישאה בתה, ניחנה גם היא בשכל ובקסם, אך, אפשר גם שבקצת יותר מדי ריחוק ורצינות; חָפֵצה באושרה של ילדתה היחידה, התייעצה עם כל פאריס בעניין הנישואין; וכיוון שלא נותרו לה עוד קרובי משפחה ומי שיוכלו להשיא לה עצה, לבד מאי אלו חברים קרירים, שדבר אינו אכפת להם, שכנעו אותה כי העלם שהוצע לבתה הנו ללא כל ספק מן המיטב שתוכל למצוא בפאריס, וכן שתהא זו איוולת בלתי נסלחת מצדה לוותר על הסכם זה; הוא נערך, אם כן, והצעירים, עשירים דיים כדי לקחת לעצמם בית, התמקמו בו כבר בימים הראשונים.

 

קלות דעת, בלבול או פחזות, אותן מידות רעות המונעות מאדם להתעצב טרם שהגיע לגיל שלושים – אף לא אחת מהן פילסה את דרכה ללבו של פראנוואל הצעיר; בטוח בעצמו עד מאוד, חובב סדר ובקיא להפליא באופן שבו יש להחזיק בית, היו לפראנוואל כל התכונות הנחוצות כדי לרוות אושר לפחות מהיבט זה של חייו. מידותיו הרעות היו מסוג אחר לגמרי; היו אלה פגעיה של בשלות הגיל, הרבה יותר משל שובבות הנעורים… פרי מלאכת מחשבת, תחבולה… רשעות, אופל, אנוכיות, המון פוליטיקה ורמאות, המוסווים לא רק בחסדים ובכשרונות, שאותם מנינו, אלא גם בצחות לשון… בשנינות אין קץ, ובחזות חיצונית מפתה מאין כמוה. כזה היה האיש שעלינו לתארו.

 

העלמה דה-פארניי, אשר, כנהוג, הכירה את בעלה חודש לכל היותר בטרם נישאה לו, הלכה שולל אחר הברק המזויף הזה, ונפלה ברשתו; קצרו הימים מכדי שתרווה מן העונג ששאבה מהתבוננות בו; היא העריצה אותו, והדברים אף הגיעו לידי כך שחששו לחייה של אישה צעירה זו, היה ואי אלה מכשולים יעיבו על מנעמי נישואין, שבהם מצאה, לדבריה, את האושר היחיד של חייה.

 

באשר לפראנוואל, שהיה פילוסוף בנושא נשים, כפי שהיה בכל ענייני חייו האחרים, הרי שהוא התייחס לעלמה המקסימה זו באדישות רבה ביותר.

 

"האישה שבבעלותנו," אמר, "היא מין אדם, שההרגל שעבדוֹ אלינו; עליה להיות נחמדה, כנועה… שקולת דעת מאוד; זה לא שאני מחשיב כל כך את האמונות הקדומות בעניין הקלון שעלולה להטביע בנו רעיה שעה שהיא מחקה את מעשינו המופקרים, אלא שאיננו רוצים כי אחר יעז לגזול את זכויותינו; כל היתר כבר לגמרי אינו משנה, שכן אינו מוסיף דבר לאושר."

 

כאשר רגשות כאלה מפעמים בבעל, קל לנחש כי דרכה של הנערה האומללה, שאמורה להינשא לו, לא תהא סוגה בשושנים. ישרה, רגישה, מנומסת ואצה באהבה לקדם את תשוקותיו של הגבר היחיד בעולם שהעסיק את מחשבותיה, נשאה מרת דה-פראנוואל את כבליה, בשנים הראשונות, בלי לתת את דעתה על עבדותה; קל היה לה להיווכח שלא עשתה דבר מלבד לאסוף לֶקֶט בשדות הנישואין, אך בהיותה עדיין מאושרת מדי ממה שנפל בחלקה, הרי שהמאמץ היחיד שלה ותמצית דאגתה היו שברגעים הקצרים אשר הוקצו לנועם אהבתה, יוכל פראנוואל למצוא לא פחות ממה שאותו חשבה הכרחי למען אושרו העילאי של בעל יקיר זה.

 

כך או אחרת, ההוכחה הטובה מכולן לכך שפראנוואל טרם התנער מחובותיו היתה כי כבר בשנה הראשונה לנישואיה ילדה אשתו, שאז כבר מלאו לה שש-עשרה שנים וחצי, בת שהיתה אף יפה מאמה, ואשר אביה קרא לה, בו ברגע, אֵזֵ'ני, אז'ני, שהיא פלא הטבע ואימתו כאחד.

 

 

 

מתוך "פשעי אהבה" מאת ד.א.פ. דה סאד, תרגם מצרפתית: נעם ברוך, הוצאת בבל
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים