פישר: 2005 תהיה שנה כלכלית טובה
בראיון בלעדי אומר נגיד בנק ישראל: "הריבית בישראל נמוכה, בעתיד היא תהיה גבוהה יותר". על מצב השקל אומר פישר: לא אשאר אדיש לתנודות השערים, ועל תפקידו: נגיד זה תפקיד טכני, אין לי אג'נדה פוליטית. על החיים בישראל: "אשתי ואני מרוצים, אבל היינו שמחים מאוד גם להמשיך לחיות בניו-יורק"
בפחות מחודשיים מעלייתו לישראל כבר הספיק פרופ' סטנלי פישר להתערות בישראל ולהיטמע בה כמו היה איתנו מימים ימימה. השבוע העניק לי פרופ' פישר את הראיון הראשון והבלעדי שלו כנגיד בנק ישראל.
בראיון הוא מגדיר את תפקידו כ"לא פוליטי", כ"תפקיד טכני", רומז בבירור על כוונתו להעלות את הריבית, מתחייב להחזיר את האינפלציה ליעדה, בין 1% ל-3% לשנה, מביע תמיכה ללא סייג במדיניות וברפורמות של נתניהו, רואה סיכוי להאצת הצמיחה ב"תהליך של שלום", ואומר בתגובה לפיחות השקל: "נגיד של בנק ישראל לא יכול להשאר אדיש לתנודות בשער החליפין".
פרופ' סטנלי פישר, עברו מחודשיים מאז נכנסת לתפקידך כנגיד בנק ישראל, וכבר חווית על בשרך את העצבנות הישראלית: בשבועיים שחלפו פוחת השקל ב-4% מול הדולר. הציבור הרחב עדיין שקט אבל הכותרות כבר זועקות. האם אתה מודאג?
נגיד בנק ישראל לא יכול להיות אדיש למה שקורה לשער החליפין של השקל.
זו אמירה חדשנית מפיך. בנק ישראל נהג לטעון שאין זה מעניינו מה קורה לשער השקל.
בוודאי שזה מעניינו של בנק ישראל מה קורה לשקל. כל שינוי בשער השקל הרי משפיע חזק ומיד על האינפלציה. הקשר בין האינפלציה לבין התנודות בשער החליפין בישראל מאוד הדוק. כשהשקל עולה, האינפלציה יורדת. כשהשקל נחלש, האינפלציה מתחזקת. זו תופעה ישראלית אופיינית, שבנק ישראל חייב לקחת אותה בחשבון בקביעת מדיניותו.
הרשה לי לפרש את דברייך: לא תהסס להעלות את הריבית.
אף נגיד של אף בנק מרכזי, כולל כמובן נגיד בנק ישראל, לא יכול לטעון ברצינות ששיעורי הריבית לא משפיעים על שערי המטבע. הם בהחלט משפיעים על הפיחות ועל הייסוף של השקל. אנחנו בבנק ישראל נעקוב בתשומת לב רבה אחרי ההתפתחויות בשוק מטבע החוץ ונשקול מה לעשות.
מלבד הפיחות הלא-צפוי, מה עוד הפתיע אותך בארץ?
לא הופתעתי לרעה משום דבר. הישראלים קיבלו אותנו מאוד יפה. ידעתי שהיו חילוקי דעות בקשר למינוי שלי ולכן שמחתי לראות עד כמה הציבור הרחב קיבל אותי ברצון. כמובן, אנשים שגם היום חושבים שזה לא היה רעיון טוב להביא אותי, לא מתקשרים לברכני. כך שהמידע שלי סלקטיבי. בכל זאת, הופתעתי לטובה מעוצמת החמימות בה נתקלתי.
2005, השנה הראשונה שלך כנגיד, תהיה שנה כלכלית טובה?
אין סיבה שלא. המדיניות הכלכלית בישראל טובה, שיעורי הריבית נמוכים. הממשלה לא תחרוג השנה מיעד הגירעון ולא תוציא יותר כסף מהמתוכנן. בנק ישראל יעשה הכול כדי לעמוד ביעד האינפלציה. אומנם ברבע הראשון של השנה צמח המשק בשיעור שנתי של פחות מ-4%, אבל האבטלה ירדה חזק וזה מצביע על התרחבות בתעסוקה. הפחתת מס הערך המוסף המתוכננת לסתיו תעניק דחיפה נוספת להאצת הצמיחה. אני מצפה, לכן, להמשך של המצב הכלכלי הטוב ולצמצום נוסף באבטלה. אבל יש גם אפשרויות להפתעה לרעה, במיוחד במישור הפוליטי.
ההתנתקות מאיימת על היציבות? על השגשוג?
אפשר לצייר תרחישים רבים למה שיקרה במהלך ההתנתקות ואחריה, כולל תרחיש שלילי מאוד. חייבים לחשוב במונחים של סיכונים והסתברויות. להיות מוכנים גם לגרוע.
כדי להשיג את המדינות העשירות בעולם, כלכלת ישראל צריכה לגדול לא ב-4% לשנה אלא ב-6% לשנה. זה אפשרי?
כן, יש המון פוטנציאל לפריצת דרך במשקל הישראלי. אבל הוא לא יקפוץ מצמיחה של 4%, שגם היא עדיין לא בטוחה, ל-6% בתוך חצי שנה. זו התפתחות רב-שלבית וממושכת. קודם כל יהיה צורך להגדיל את רמת ההשקעות בישראל. כיום תופסות ההשקעות נתח קטן יחסית מהתוצר, לא יותר מ- 16%. זה לא מספיק לצמיחה מהירה; עלינו להגיע למצב שבו יהוו ההשקעות 20% מהתוצר. הבנייה למגורים מקרטעת; האם האנשים בארץ לא רוצים בתים יותר יפים, יותר גדולים?
שר האוצר נתניהו משעין את מדיניותו הכלכלית על הורדת מיסים אגרסיבית. זה השמן שלו על גלגלי המשק.
המיסים בארץ באמת גבוהים מדי ולכן אני תומכת בהפחתת שיעורי המס. בדרך כלל מהלך כזה טוב ונכון: מס שולי נמוך מתמרץ את האזרחים לצאת לעבודה. בכך לא הבטחתי שאתמוך אוטומטית בכל שינוי במיסים. בחבילת ההפחתות האחרונה כן תמכתי, כידוע.
ומה עם הפחתת החוב של הממשלה לאזרחים? האם זה לא קודם להורדות מס?
שני היעדים חשובים. מה שטוב במדיניות הכלכלית הנוכחית היא שההכנסות מהפרטה מקטינות את החוב הפנימי של הממשלה. כך מושג האיזון.
דיברת על השקעות, בניה, מיסים. ומה עם התהליך המדיני? האם גם השלום חשוב?
השלום בהחלט יעזור לצמיחה. בשביל לדעת זאת, אגב, אתה לא צריך לשאול אותי ולא אף כלכלן אחר. את זה הרי אומר השכל הישר. עם זאת, אני לא מתעלם מכך שהמשק הישראלי צמח מהר גם בשנים של אי-שלום. ככלכלן, אני לא יכול להשפיע על השלום. אני יכול רק לתאר את המצב.
ולעצם העניין: האם אתה תומך ללא סיג בחוקי הרפורמה המבוססים על המלצות של "ועדת בכר"?
אני מסכים עם ההמלצות והצעות החוק שהספקתי לקרוא עד כה, שהם כ-92% מהחומר. אני אומר בהחלטיות: אין דברים בדו"ח ועדת בכר שאני מתנגד להם.
תמיכתך נתונה לרפורמה כמו שהיא? בלי תיקונים?
אני רואה ברפורמה המוצעת צעד חיובי מאוד לכיוון של הקטנת הריכוזיות של הבנקים בשוק האשראי. גם באשר לעמלות הפצה והייעוץ, כלומר מי ישלם למי עבור מה, אני מבין עכשיו את ההגיון של הרפורמה ואני חושב שהוא הגיון נכון. שוחחתי עם אנשים ב"ועדת בכר": כולם מקצוענים ורציניים. אני לא שמעתי מהם דברים פופוליסטיים.
שמעתי גם הצעות אחרות, למשל לפרק את שני הבנקים הגדולים. זה נורא קשה; הדבר נעשה ביפן אחרי מלחמת העולם השנייה. פירוק הבנקים הגדולים הוא אכן צעד לגמרי יוצא דופן. אני מקווה שיישום הרפורמה יביא ליותר תחרות בתוך מערכת הבנקאות הישראלית בלא אמצעיים קיצוניים. משקיעים מבחוץ מתעניינים בקניית כמה בנקים ישראליים; הם יביאו איתם משב רוח של תחרותיות.
נכון שהממשלה מציבה יעדים סבירים לאינפלציה, אבל בשנים האחרונות נוצר רושם בציבור שבנק ישראל מצפצף עליהם. האינפלציה בפועל הייתה הרבה יותר נמוכה מהיעד הממשלתי ואפילו התדרדרנו לאינפלציה שלילית. כלכלנים בכירים טוענים, על סמך מחקרים מפורטים, שבנק ישראל הוליך שולל את הממשלה ואת הציבור.
אצלי לא נוצר רושם כזה. למה להרחיק לכת עד כדי קביעה שבנק ישראל התכוון במזיד להוליך שולל את הממשלה ואת הציבור כשיש הסבר הרבה יותר פשוט למה שקרה? וזה הסבר: בנק ישראל נכשל בהשגת היעדים שקבעה הממשלה. התאמץ להשיגם, אבל לא הצליח.
ואולי לא התאמץ מספיק? האם הכשלון של בנק ישראל נבע מאיזו תפיסה סמויה שלפיה לא נורא אם מפספסים את יעד האינפלציה מלמטה?
אם הייתה תפיסה כזו בבנק ישראל, היא לא שלי. כנגידו החדש של בנק ישראל אהיה מודאג מאינפלציה נמוכה מדי- או חלילה שלילית – לא פחות מאינפלציה מהירה מדי.
לראיון המלא: ראה המוסף לשבת של ידיעות אחרונות
לפנייה לכתב/ת 
פישר. אופטימי
צילום: רועי מישקל
מומלצים
