התקבלת!
סופסוף מזלה של הבלונדינית משתנה. שיחת הטלפון הנפלאה ביקום הגיעה. מה שקרה אחר כך היה קצת פחות מלהיב
רצה הגורל, העושקים שלי והכישרון שבי וכבר בתחילת הדרך הצלחתי לבסס לעצמי שם לא רע בכלל. אבל כמו בפיזיקה ככה בביצה: מה שעולה חייב גם לרדת, וככה מצאתי את עצמי לאחרונה בתקופה פחות עמוסה. אם לדייק, נרשמתי לחוג ציור. כן, הייתי ממש נואשת. אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים, לעשות תיקון ושדרוג סביבתי: העפתי את הבחור שיצאתי איתו, החלפתי כמה מהחברים הלא מפרגנים (כלומר, נותרתי עם אפס חברים), זנחתי את העושק הקודם שלי ששום דבר לא יצא ממנו (כמו מזאת שלפניו, מזאת שלפניה ומההוא שלפני שניהם) והתחלתי לחשוב פעמיים לפני שאני הולכת לאירועים מתוקשרים (חוץ מלאירועים עם סושי. זה חזק ממני).
בחודשיים האחרונים רצתי לכל אודישן אפשרי עד שרצה שמועה שעשיתי הסבה מקצועית למלהקת. אבל השבוע נפל דבר. אחרי ארבעה שבועות מורטי עצבים, שלושה סיבובי אודישנים ו-50 כדורי הרגעה הגיעה שיחת הטלפון עם המילה שאנחנו בביצה שומעים כל כך מעט: "התקבלת". הו, אלוהים. מי שלא שמע בטלפון את המילה "התקבלת" לא יודע אושר מהו. יותר טוב מסקס, יותר טוב משוקולד ויותר טוב מפרק של "עקרות בית נואשות". "התקבלת" אחד ומנת סרוטונין נוזלת לי מהמוח ומשכיחה כל מחשבה קודרת על הסבה מקצועית לקופאית. לא עברה שעה מרגע הבשורה והטלפון התחיל לצלצל. בעיר הגדולה, כמו בטבע, כשהסכר נפרץ הכל זורם ומהר. פתאום כל מי שהפנה לי עורף רוצה להיות בסביבה, ושלל חיות טורפות עטות על בשרי הלוהט.
הטלפון הראשון מגיע ממקורבת לעושק מפוקפק ביותר שהמליצה לי בסגנון עדות "הסופרנוס" לעבור לייצוג אצלו. "כמו שאת יודעת, הוא מאוד מקושר ולמרות שהודיעו לך שהתקבלת, הכל יכול להשתנות. אני מציעה לך בידידות", לוחשת הנחשה, "להעביר אליו את האחוזים שתקבלי מהסידרה". לא חולפת דקה ועל הקו המפיקה של הסידרה: "רציתי רק ליידע אותך שהשכר שלך הוא 500 דולר ליום ושקל אחד לא יותר. ואם זה לא מקובל עלייך, את בטח יודעת שיש עוד מאה שחקניות שמחכות בתור ומוכנות לעבוד תמורת חצי ממה שאני משלמת לך". ולמה שאני אתלונן על 500 דולר ליום, שזה בערך הסכום שממנו התקיימתי ב-365 הימים האחרונים? שיחה ממתינה. על הקו העושקת הנוכחית: "אני כל כך גאה בך. עוד נגיע רחוק", אומרת הצבועה, שרק לפני חודשיים נאלצתי לעשות לה אמבוש ביציאה מהמשרד, אחרי שסירבה לפגוש אותי פנים אל מול פנים, ואפילו לא טרחה לשלוח אותי לאודישן הזה שעברתי בהצלחה. אז, בימים הרחוקים ההם, לפני שבוע בערך, הייתי חסרת עתיד ועכשיו, ביחד, נגיע רחוק. כלומר, חשבון הבנק שלה ואני.
שלל טפילים ומיקרובים גם הם מראים פתאום את פרצופם הצבוע. נברן מצוי מאתר אינטרנט, שכבר שנה שלמה מפרגן לאומה אייטמים שליליים עליי, מבטיח לי: "מותק, איזה יופי לך. בואי תני לי ציטוט בן זונה ונעשה מזה וואחד אייטם". ברגעים כאלה, כשאני שומעת את המילה "אייטם", אני הופכת למדוזה נטולת עמוד שידרה וכורה לעצמי בור עוד יותר גדול. וכך שעתיים אחרי שהאייטם באוויר גובר קצב הטלפונים. בערב מגיעה שיחת טלפון נוסטלגית מעושקת שהיתה לי למשך חמש דקות לפני שנתיים. בלי שום "מותק", "איזה כישרון גדול את" ו"האם קיבלת את זר הפרחים ממני?" היא מנחיתה את הבשורה: "העברתי למפיקה דרישת תשלום ואמרתי לה שבפחות מ-600 דולר ליום צילום את לא יוצאת מהמיטה. וגם סגרתי לך כבר שער ב'פנאי פלוס'". שנתיים! שנתיים לא שמעתי מהנבלה, אין לי איתה חוזה ובסך הכל השארתי אצלה שלוש תמונות שכבר מזמן העלו אבק והיא ישר תופסת בעלות. מתברר שבג'ונגל השואוביז שלוש תמונות הן חתונה קתולית והנבלה לא שמעה על תוכנית ההתנתקות או על נסיגה חד צדדית.
אז כן, עכשיו אני מלכת הג'ונגל הזמנית. ל-15 שניות הפרווה שלי הכי מבריקה, אני לא צריכה לפחד מטורפים ואני לא חייבת להסתכל אחורה בחרדה. מעכשיו - שירדפו אחריי, קיבלתי תפקיד. אני לא מאמינה. תפקיד!
נ.ב
אני חייבת, אבל חייבת, לעשות מבצע ניקוי של תמונות ישנות שפיזרתי ברחבי העיר. זה מתכון בטוח לבלגן. אני מריחה את זה מתקרב.
גם לך יש עושק מעיק? גם אותך מחפשים כל הזמן?
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר
לטור הקודם של הסלבריטאית
