שתף קטע נבחר

העיקר שנהניתי מכריס מרטין

נירית וייס נסעה להופעה של "קולדפליי" בפריז וחזרה היישר אל תוך חדר המיון של "איכילוב". היה שווה?

ימים מוזרים עברו על כוחותיי. נסיעת הצ'ופר שפרגנתי לעצמי (איזה כיף להיות הבוס) להופעה של "קולדפליי" בפריז, הפכה לסיוט שנגמר בעקירת שן בינה כירורגית. לא לפני כמה רגעי שיא שכללו החלפת שלושה סוגי אנטיביוטיקה בחמישה ימים (מאוד לא מומלץ), שישה סוגי משככי כאבים (בו זמנית), חוות דעת של ארבעה רופאים בשתי יבשות (רק שתי אסכולות, מזל), זריקת קורטיזון בישבן (הצלה גדולה) ונחיתה דרמטית אל תוך חדר המיון של "איכילוב".

 

ולמה אני מספרת לכם את כל הזוועה הזו? כי א. נמאס לי להסביר לכל אחד למה אני נראית כמו חצי אוגר. ב. אני קוטרית גדולה. ג. יש לעניין הפעוט הזה השפעה לא קטנה על הדיווח שלי ממסיבת העיתונאים ומההופעה של "קולדפליי" בפריז. אתם יודעים מה, סורו לעמ' 52, אתם מוזמנים לקרוא בעצמכם. שם השתדלתי לוותר על הקרעכצן. פה שחררתי. הקלה.

כמה עמודים לפני כן (38 אם אתם מתעקשים), בתזמון מעניין למדי, אתם יכולים לקרוא גם את ייסוריו של מר אברמוביץ' הצעיר על השטיח האדום של קייטי הולמס בהקרנת הבכורה של "באטמן" בלונדון. בסוף השבוע האחרון, אחרי שנחתנו, הבראנו (חלקנו. קיטור אחרון. באמת) והחלפנו את הכתבות בינינו, יצא לנו להרהר בחוויות שעברנו. הוא אמר שיצאנו שני פרובינציאלים שחושבים שהם יודעים הכל. אני טענתי שאין ספק שאני גידלתי אותו. הוא אמר שזה היה אחד האירועים הכי משעממים שהיה בהם. אני נהניתי מכריס מרטין בטירוף.

 

מה ההבדל הגדול, תשאלו? הרי דין מסיבת העיתונאים של "וורנר" לשובר הקופות החדש הוא בפירוש דין מסיבת העיתונאים של חברת התקליטים EMI לאלבום הלהיט הטרי. אם תשאלו אותי, ואין לכם יותר מדי ברירה כרגע, העניין נעוץ בכך שהתעשייה היא אותה תעשייה, אבל הנשמה, היא כבר מגיעה בגודל אחר לגמרי.

 

גברת קרוז-המטורלל הבאה באה לעשות וי מינימלי על הסעיף בחוזה שמכריח אותה להשתתף במסיבות עיתונאים (וזה לא שהיא הרגע סיימה לעבוד על "כף רגלי האמצעית"). לעומתה, מרטין בא לקדם את מפעל חייו, מוכר להמונים את הקישקע של עצמו, אוחז במו קולו וכישרונו את תעשיית הענק הזו שנקראת "קולדפליי" ולא משתמש באשתו המפורסמת גווינת פאלטרו כדי לקדם את עצמו. מבחינתי, ההצגה שהוא נתן לנו שם, בחדר הקטן והמהביל בפריז, לא לוקחת שום נפנוף בטבעת אירוסין בפומבי והתאמת צבעים בין השמלה לעניבה של הולמס-קרוז (דפדפו לעמ' 38, אתם חייבים לראות את מפגן הדביקות הזה).

 

למרות זאת, ועל אף הסלידה/קנאה/סקרנות שאנחנו הולכים ומפתחים כלפי סיפור האהבה המטורף הזה, בחרנו לתת את השער לגברת קרוז הבאה. התמונה שלה פשוט היתה הרבה הרבה יותר טובה. וכן, לשאלתכם, גם זו דרך לקבל החלטות.

ואה, כן, גם אנחנו בסודוקו. למרות שאני באופן אישי רואה שחור בעיניים בכל פעם שהמספרים האלה מופיעים לפניי, יש לי תחושה שכמה מכם ממש אוהבים את זה. סורו לעמ' 207 ותיהנו.

 

נירית וייס

עורכת ראשית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים