המנצחים והמפסידים של השבוע

1. ג'קי לוי, ראש העיר בית שאן. הנחת קסאמים
   

כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה. כך התברר השבוע, כאשר תושבי בית שאן, ערד, חצור הגלגלית, חבל אילות וישובי הערבה התיכונה, זכו להנחה של 13% במס הכנסה, תוך שהם תופסים טרמפ על הישובים שמסביב לרצועת עזה. הממשלה החליטה להעניק הטבת מס מיוחדת לישובי קו העימות ברצועת עזה בגלל ירי הקאסמים. זה יעלה למדינה 20 מיליון שקל. על ההטבה הזו תפסו כאמור טרמפ גם "המאכרים" של הליכוד והעבודה אשר הגניבו לרשימת מקבלי הנחות המס גם ישובים שבינם לבין ירי הקאסמים, אין ולא כלום. שר האוצר נתניהו, שלא וויתר על אגורה אחת בקיצוץ קצבאות הקשישים, המובטלים והילדים, נכנע הפעם ללא קרב והסכים לחלק מתנות בשווי של 100 מיליון שקל למי שקרובים לליבם של עסקני הליכוד והעבודה.

2. יהודית וקובי ריכטר. אקזיט ב-30 מיליון דולר

רק לפני שבוע דחו בני הזוג יהודית קובי ריכטר, בעלי השליטה במדינול, הצעת פשרה שהגישה להם חברת בוסטון סיינטיפיק האמריקנית. בוסטון היתה מוכנה לשלם למדינול 800 מיליון דולר כדי ליישב תביעה שהגישה נגדה מדינול על הפרת חוזה וקניין רוחני.  הריכטרים דרשו מיליארד דולר ובחרו ללכת לבית משפט במקום להסתפק בפשרה מופחתת. הכסף שדחו הריכטרים לא יחסר להם בטווח הקצר. השבוע הם מכרו את השליטה בחברת מדקון, אף היא בשליטתם, ושילשלו לכיסם 30 מיליון דולר במזומן. 

3. מאיר שמיר, הנושה של גילת הפך לבעל הבית

מאיר שמיר סגר השבוע מעגל בחברת גילת לווינים. שמיר, באמצעות חברת מבטח שמיר שבשליטתו, היה אחד מבעלי האג"ח הגדולים של גילת, כשזו נמחקה כמעט בשנת 2002. שמיר היה ממובילי המהלך להמיר את האג"ח של גילת, חסרי הערך, למניות החברה. הוא מצא את עצמו עם 4% ממניות גילת, אך ללא השפעה על הניהול. בשנים האחרונות ניסה מספר פעמים להגביר את אחזקותיו בגילת ולהגיע לשליטה בה. השבוע זה סוף סוף קרה. שמיר חבר לקרן יורק האמריקנית, אשר יחד רכשו את מניות השליטה בגילת, בהן החזיק עד כה בנק הפועלים כבעל החוב הגדול של החברה. יורק מרחוק ושמיר מקרוב ינהלו מעתה את גילת וישחררו את היו"ר והמנכ"ל הנוכחי, שלמה רודב, מתפקידו. השאלה הגדולה היא האם יצליח שמיר להחזיר את החברה לימי הזוהר שלה, כאשר נסחרה בוול סטריט לפי שווי של 4 מיליארד דולר. 

1. משה ליבוביץ, המנכ"ל לשעבר של הבנק למסחר

לפרשה הזו אין סוף נראה לעין. הבנק למסחר התמוטט ב-2002 לאחר שאתי אלון גנבה ממנו יותר מרבע מיליארד שקל. השבוע הגיש מפרק הבנק תביעת ענק נגד מנהלי הבנק ומשרד רואי החשבון שלו, הנתבעים להחזיר לקופת הבנק את סכום הגניבה - 271.3 מיליון שקל. אחד הנתבעים הוא מנכ"ל הבנק בעת קריסתו, משה ליבוביץ, אשר עליו אומר דו"ח החקירה כי הדירקטוריון לא היה מרוצה מתפקודו כמנכ"ל הבנק ונהג כלפיו בחוסר אמון. עם זאת נמנע הדירקטוריון מלפטר את ליבוביץ, בגלל סכום הפיצויים הגבוה שהיה צריך לשלם לו בעת פיטוריו.  את יחסו החם (מדי) של המנכ"ל לאתי אלון תיארה אחת מפקידות הבנק בדו"ח החקירה: "משה ליבוביץ נתן לה (אתי אלון) יד חופשית. הוא אהב אותה, קרא לה אסתר המלכה. אהב אותה יותר מדי". עכשיו אומר לו המפרק - מי שאהב את אתי אלון - שישלם.

2. עופר גלבוע, שכר מופרז בבגיר

צביקה בארינבוים ועופר גלבוע למדו השבוע על בשרם שיש גבול, אפילו בשוק ההון הישראלי, לתאוות בצע. עופר גלבוע, שחבר לבארינבוים בהשתלטות על פולגת ובגיר, דרש לעצמו שכר של 88 אלף שקל לחודש ב-2005 ו-187.5 אלף שקל לחודש ב-2006. זאת בנוסף למענקים גבוהים. המשקיעים המוסדיים, שהפסידו הרבה כסף בהנפקה של בגיר, לא אהבו את דרישות השכר של גלבוע. הדי הביקורת מצאו את דרכם לעיתונות הכלכלית שקפצה על ההזדמנות לעשות קצת גלים בביצת הבורסה. בארינבוים וגלבוע הבינו את הרמז ונסוגו מדרישות השכר הגבוהות שהציבו לאישור בעלי המניות. "טעינו. אנו קשובים לשוק ההון. זה היה שיעור חשוב עבורנו גם לעתיד", אמר בארינבוים בניסיון למזער את הנזק התדמיתי שגרמו השניים לעצמם.

3. ג'ון ריגאס, בגיל 80 ל-15 שנים בכלא

האם זה יכול לקרות אצלנו? ג'ון ריגאס, המייסד והיו"ר של חברת הכבלים האמריקנית, אדלפיה, נדון השבוע ל-15 שנות מאסר לאחר שהורשע בבזיזת החברה בראשה עמד (והרשומה למסחר בבורסה) בסכום של 100 מיליון דולר. אדלפיה, החברה החמישית בגודלה בשוק הטלוויזיה בכבלים בארה"ב, הגיעה לפשיטת רגל לאחר שמשפחת המייסדים, ריגאס, משכה ממנה עשרות מיליוני דולרים למימון רכישות פרטיות של המשפחה, כמו יער בסמיכות לבית המשפחה, קבוצת הוקי, מגרש גולף ומכוניות אין ספור. עד כאן סיפור רגיל של שודד הנדון לעונש מאסר כבד. העניין הוא שאותו שודד, ריגאס, הוא בן 80 ואם לא די בזה הוא גם חולה במה שעלול להתגלות כמחלה ממארת. השופט התחשב במחלה וקבע כי אם יתברר שהיא אכן ממארת יקוצר עונש המאסר של ריגאס בשנתיים. הבנתם? במקום להשתחרר בגיל 95 הוא יוכל לצאת הביתה כבר בגיל 93.