מתמנגלים בג'ינס
המסקנה העיקרית שלי משלושת ימי פסטיבל שיווק ופרסום בג'ינס היא שגם ב-2020 נמשיך להתחכך אחד עם השני (בגי'נס, בחליפה או בבגד ים)
בסופשבוע האחרון, התכנסו ה"סוקרטסים" של הברנז'ה לשלושת ימי פסטיבל "שיווק ופרסום בג'ינס" שנערך בזיכרון יעקב, חמישים דקות ממעוז הזוהר המרכזי. האירוע, עתיר פאנלים וצ'ילאאוט, נערך בסימן "יחסנו לאן" או במילים אחרות: איפה תהיה הביצה ב-2020.
הצטרפתי (בתחילה די בפיהוק...) לכ-2,000 המבקרים שפקדו את הפסטיבל (190 שקל לכרטיס - תעשו חשבון), כדי לסקר את ה"שאנטיפי" הפרטי שיצרנו לעצמנו. חשבתי כי אני עומדת להחכים לכל היותר ממידע חדש על שיאי "התחככותנו לאן", אך להפתעתי גיליתי שעולם הזוהר מסוגל להתעלות על עצמו ולספק קצת (או הרבה) יותר ממינגלינג ביצתי.
"זה לגמרי לא למטרות טפיחה עצמית על השכם", סיפר יגאל בראון, מנכ"ל הבצפר ואחד ממארגני האירוע. "רצינו לייצר פעילות שונה מעוד יום עיון רגיל בדיוויד אינטרקונטיננטל. חיפשנו רעיון לפעילות חוויתית, לא מכופתרת, לתכנים שיתממשו באירוע שיהווה מפגש חברתי גדול לכל הענף".
בראון, יחד עם ראשי איגוד המפרסמים וחברות הפרסום, גלובס כנסים, בני מורן , המרכז הישראלי לניהול ועוד נותני חסויות ידועים, הרימו סופשבוע עתיר תכנים (וארטיקים בכניסה). כך, בין אוהלי דיונים ופינות ישיבה בטבע, קם לתחיה הפנינג השיווק והפרסום הראשון בישראל.
"השגנו הישג גדול", ממשיך בראון, "אלפי אנשים הגיעו למתחם". לטענתי כי "הפרולטריון" ו"מעמדי הביניים" של משרדי הפרסום לא ממש הפגינו נוכחות השיב: "בפעם הראשונה לא כולם מגיעים, אבל אני בטוח שבשורת השכבה הבכירה בדבר הפסטיבל תצא למרחקים, ולכן בשנה הבאה יגיעו הרבה יותר".
את הרייטינג הראשון לפסטיבל יצרה הופעתו של בנימין נתניהו, אחר כך טקס פרסי האפי המסורתי ומגוון פאנלים וסדנאות עד לסיום עם ארוחת צהריים בחסות "טיב טעם", שעוטרה בלא מעט בכירים מהענף.
מבין מגוון הפאנלים שניסו לחזות את עתיד השיווק והפרסום, צד את עיני הפאנל "איזה מנכ"ל נפגוש ב-2020" ,שהונחה על ידי דנה וייס, וכלל באופן מפתיע מנכ"לים מהמין ה"חזק" בלבד. בפאנל הצהיר רמי שלמור, יו"ר איגוד חברות הפרסום, כי מנהלי העתיד הם גברים בעיקרם אבל יוכלו להצליח רק אם יסגלו לעצמם תכונות "נשיות" כמו אינטילגנציה רגשית ותשומת לב לפרטים שיאפשרו להיענות לצרכן הפרטי "הקטן" בעולם המגה חברות שנוצר. כנראה ששלמור לא שם לב לפרט "קטן" המצביע על רוב של 95% נשים בפרסום, שרק הגיוני הוא שחלק לא מבוטל מהן יגיע למעלה..
בכל מקרה - בין קפה להתחככות המשיכו להן הסדנאות-פאנל בנושאי אופנה שהבהיר כי גם ב-2020, הג'ינס יהיה פריט הכרחי(תודה לה' וליובל כספין), חיים צינוביץ' שדיבר על ג'ינגל העתיד, אורי שנער שחזה את מקומה העתידי של הטלוויזיה בעידן הסלולר והאינטרנט -"אף טכנולוגיה לא תשבור את ארץ נהדרת, בטח לא את כוכב נולד", בכירי המדיה שתהו על טיבו של הTIVO, עוצר הפרסומות הרשמי שעלול להפוך בעשור הקרוב לוידאו הביתי הרישמי- והרשימה עוד ארוכה מלהכיל.
הפאנל האחרון חביב (ביותר), הנחית את כולנו לסטנד-אפ עתיר כשרונות. מירב מיכאלי ניסתה, להנחות שיחה "רצינית" על הומור בפרסום. היה קשה...בייחוד לאור כניסתו הדרמטית של יאיר ניצני כשהפטריה (של "אגיסטן") בידיו. אפילו מעלליה של ג. יפית ("גיסתה הפכה להיות ממש דומה לה") נבלעו בדיון לא רצוף לנוכח התחכמויותיהם של מיקי גבע ("אני אביב אבל מרגיש בסתיו" של ביסלי) רועי לוי ("יש לי קול של צפרדע שלא כדאי לקחת לפרסומות") , אדיר מילר ("מה-נה-חמה"), ואמיר בן הרוש ("גוטליב גנב לי את כל הפרסומות").
בסופו של יום, כשאני רוויית תכנים כמו "גלובליזציה עולמית", "מפץ גדול" (וסנדוויצ'ים לא רעים) מצאתי את עצמי די מפרגנת לפסטיבל. ואז פתאום, קלטתי שתיק היד שלי הותקף בכרטיסי ביקור של ספקים, קולגות וסתם חברים לעתיד (אני,ברוב עוונותיי, התקפתי חזרה בקרעי נייר ארעיים ממחברת של "הבצפר" שנקלעה לידי). חייכתי בהכרה שאכן היה זה מפגש מקצועי-חוויתי, אבל איך שלא נסתכל על זה, ה"מינגלינג" החיוני הוא זה שגרם ושיגרום לנו בסופו של דבר יגרום לנו להוסיף ולהתחכך בג'ינס (או בחליפה,או בבגד ים) גם ב-2020.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
