נואיבה-סיאול

אוכל קוריאני? בנואיבה? בשביל זה עברנו את כל המחסומים וירדנו לשבור שבר במצרים? תתפלאו, אבל היה שווה (בתנאי שמדלגים על המרקים ועל הקינוחים)

זיו לנצ'נרפורסם: 20.06.05 , 12:23

אנשים שנוסעים לנואיבה אוכלים מעלובה, באבא גאנוש ובסבוסה. אנשים שנוסעים לנואיבה לא אוכלים קימצ'י קוריאני וספירנגרול סיני. אבל אנחנו אנשים, אנחנו? מרגע ששמענו שבנואיבה העיר קיימת מסעדה קוריאנית-סינית, זימזמה התגלית הקולינרית הביזארית באוזנינו הנופשות, עד שערב אחד קמנו מרבצנו בזולה המענגת, ויצאנו לחקור את הפלא. אלא שעשינו זאת במונית (כלומר, בג'יפ ישן ומיטלטל בעוז) שנהגה הכיר את הדרך עוד פחות מאיתנו. לאחר דהרה קצרה, הוא בלם באחת, בענן אבק, מול מסעדת דגים סתמית והצביע עליה בשמחה: הגענו! אלמלא הדרכתו האדיבה של בעלי אותה מסעדה, לא היינו מוצאים את הקוריאנית עד עכשיו.

"KANG HAN", מטבע בריאתה, היא נטע זר בשטח, אבל כזה שלא שובר את שגרת סיני: חדר אוכל קיבוצי, מצוייד בריהוט עץ ספרטני ומעוטר בכמה קישוטי מזרח-רחוק. הקצב, השקט והשלווה לא רק סיניים. הם סינאיים.

וגם המחירים. בתרגום לעברית, 9-15 שקלים למנות ראשונות, 10-12 שקלים למרקים, 30-45 שקלים לעיקריות. במושגי נואיבה, תעריפים של מסעדת מלון.

והטעמים? זה כבר תלוי. חלק מהמנות, בעיקר המרקים, ברמה נמוכה של מזללות סיניות תל-אביביות. חלק ממוצעות, נאכלות בלי להותיר רושם מיוחד, וחלק מוצלחות עד מוצלחות מאוד. עוד על טעם: הסגנון אחיד למדי, במנעד רטבים מצומצם. והחריף – חריף.

קימצ'י, איפוא, הם החמוצים (החריפים, אם לדייק) של קוריאה, והם הגיעו כמתאבנים על חשבון הבית: כרוב בטעם תוקפני ולא מוצלח, חציל פיקנטי וסביר. היו גם רצועות חביבות של תפוחי-אדמה והיו בוטנים מתוקים, בציפוי דבשי, שזכו בשולחננו להגדרה "חרוסת" ולחיסול ממוקד.

ספירנגרול צמחוני הגיע בשלוש אצבעות דקות, מטוגנות עמוקות, פריכות וטעימות. זו אחת המנות הפשוטות של המטבח הזה, והאהובות עלי במיוחד. הגרסה ההאן קאנית לא איכזבה. ואילו האגרול היה המוזר שאכלתי בחיי הזללניים: ממש כשמו – גלילת ביצה. לא הבלינצ'ס הסיני הפריך שכולנו מכירים, אלא חביתה ממולאת, אומלט פירות-ים וירקות. זה היה לגמרי לא רע, אבל עדיין קשה להתרגל לרעיון שזה היה אגרול.

המרקים, כאמור, בהחלט מיותרים: מרק השרימפס היה משקה בייבי-שרימפס דלוח ותפל, והחמוץ-חריף חסר עידון ומבאס. החלקים החזקים בשלב העיק ריות היו מנה קוריאנית עשירה של פירות- ים, נתחי דגים וירקות, ומנת הנודלס המיוחדת, שהעתירה בקר, עוף, דג וירקות. לעומת זאת, העוף בקשיו סתמי. אפילו סתמי מאוד.

הבנאליות המוכרת של קינוחי המסעדות הסיניות הוציאה לנו מראש את החשק לסיים שם במנה אחרונה. במקום לדחוף עוד בננה מטוגנת, אמרנו בכמה שפות שלום ותודה, עלינו על מונית מאולתרת אחרת, והלכנו לקנח כמו שצריך: חלבה מצרית (נסו את זו עם הפיסטוק) בפיצוציה בטראבין.