שתף קטע נבחר

שנאת הבנקים - דבק לאומי

אני מניח שהדיון בוועדת הכספים בחוק הרפורמה בשוק ההון צפוי להסתיים בכישלון הבנקים; החוק יאושר בתיקונים קלים בלבד. במבט לאחור, מפתיע איך תמרנו את עצמם הבנקים למצב כל כך לא נוח.

 

ההמלצות המקוריות של "צוות בכר" נתקבלו בציבור בהסתייגות גורפת. פרופסורים לכלכלה ולמימון מתחו עליהן בקורת מקצועית משמעותית. קרן המטבע הבינלאומית הזהירה מפני יישומן וציינה שהן מנוגדות למגמה השוררת בעולם, להפוך את הבנקים לסופרמרקטים המספקים את כל השירותים הכספיים תחת גג אחד. בנקאים מחוץ-לארץ הביעו פליאה, מי בגלוי ומי בסמוי. על אף נקודת המוצא המשופרת הזו, לא הצליחו הבנקים לשנות את גזר הדין של "צוות בכר", ואף ראו בעיניים כלות כיצד הממשלה כולה נעמדת דום ומאשרת בחקיקת בזק הן את ההמלצות והן את הצעת החוק המחמירה איתם עוד יותר.

 

זה היה צפוי. לפני שנה, ביוני 2004, כתבתי ב"ידיעות אחרונות": "שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי, צריכים ליזום תוכנית התנתקות חד-צדדית מקופות הגמל. להודיע מיוזמתם ובלי להמתין לסיום הדיונים בוועדות שהם רוצים למכור את מלוא הבעלות על קופות הגמל. לפעמים אין ברירה... במקום להישחק בקרבות אבודים מראש ולשלם מחיר ציבורי וכלכלי יקר, צריכים הבנקים הגדולים להתחשב בעוצמתם מעוררת האיבה ולעשות מעשה: להתנתק מקופות הגמל מיוזמתם, ולא תחת איום ובכפייה".

 

הבנקים לא הקשיבו לעצה. הם לא רצו לדעת עד כמה ישראל היא מדינה שבה שנאת הבנקים משמשת דבק לאומי מלכד ומנוף לקריירה. בהדרגה הם נפלו במלכדות שטמן להם שר האוצר: עכשיו הוא מופיע כאביר הלקוחות והם כרודפי בצע אנוכיים. ועדת הכספים משמשת זירת התנצחות בין שתי גישות טוטאלית, ה"בעד" וה"נגד".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים