מה רע לבהות בבוהדנה?

צווארון כחול: "האהבה מעבר לפינה", עונה חדשה, ערוץ 2, 19:15

באמת שאני מתקשה להסביר את זה, אבל יש משהו מרגיע בנוכחותה המתמשכת של "האהבה מעבר לפינה" בחיינו. דווקא בעידן הטלנובלה המשודרגת, הטלנובלה בע"מ, הטלנובלה עם המודעות העצמית, הפאייטים, הקריצות הברנז'איות, הפטריות והפילפל, טוב לדעת שיש עוד מקום לסתם טלנובלת-פיצריות שגרתית. כזאת שלוקחת את הפורמט במלוא הרצינות. כזאת שלא תעשה ממנו, מכם או מעצמה צחוק. כזו שהיתה ותישאר לחובבי הז'אנר הלא מפותחים – מי שלא ממש מבינים מה כל כך מצחיק ביואב צפיר המגלם את דמות עוזרו של מנהל זכיינית ערוץ 2.

"האהבה מעבר לפינה" לא מזיעה במאמץ לדבר עם הברנז'ה. "האהבה מעבר לפינה" היא טלנובלת הצווארון הכחול שלנו – מין "איסט-אנדרס" ישראלית – והיא לא בשבילכם. היא בשביל הילדות עם הקלמרים ויומני הנוער. אין ב"אהבה" שום אירוניה עצמית. אין בה פאן גדול. אין בה איזכורים כמו-אגביים של מבקרי טלוויזיה עוינים. יש בה טלנובלה נטו, לפי הספר, לפי הכללים, בתפירה עילית.

הנה, דפנה רכטר ונתן דטנר מתגוררים בבית האיקאה החמים שלהם. הנה, סמי הורי ומירי בוהדנה מתגוררים באיקאון עצי משלהם. כשהם מקבלים בשורה רעה – נניח שאלונה נהרגה בתאונת דרכים – פניהם לובשים הבעת תדהמה הדרגתית למשך לא פחות מעשרים-שלושים שניות, והמצלמה מתקרבת אליהם כה לאט, עד שאתם יכולים לשמוע טרמיטים נולדים, מעבירים חיים שלמים וגוועים בתוך הקוליסות סביבם.

יש ל"אהבה" כמה יתרונות, ובראשם הליהוק. לא צריך לזלזל ביכולותיהם של דטנר או רכטר גם כשהם באים במארז טלנובלה משפחתי. בוהדנה, אגם רודברג ויהודה לוי הם כשלעצמם מפגש פיסגה שאינו מתרחש בשום נינטוויל טלוויזיוני אחר. אני מחבב את האפשרות לקבל כמה דקות בוהדנה יומיות, גם אם כל מה שאני עושה זה לבהות. גל פרידמן ואנשיו כותבים תסריט טלנובלי מיומן ויעיל, אבל בחייכם, אנשים עובדים מעל גיל 21 אמורים, במקרה הטוב, להעביר את "אהבה" כשהם בוהים בבוהדנה. או ביהודה לוי.

עדיין, נעים לדעת ש"אהבה" שם על בסיס יומי. יש בזה איזו מסורת מקומית מטופשת שלפחות מונעת מפסטיבלי "כוכב נולד" להתחיל שעתיים לפני הזמן אצל מני פאר, ומספקת לאגם רודברג, אני משוכנע, את מה שעוד יירשם כשירות הסדיר הראשון בצה"ל שהיו בו יותר ימי צילום מימי בסיס. שימשיכו. התרגלנו.

צריך להגיד: 

לכולם: תנו ללימור בן-יוסף, המורה המלודרמטית, דרמטית וקומית מ"סוף הדרך", תוכנית בוקר. יודעים מה, תנו לה את "אודטה".