שתף קטע נבחר

אסטרונאוטים - המין הנבחר

הטכנולוגיות וההתפתחויות המדעיות הציבו בפני האנושות אתגרים חדשים של חיים ועבודה בחלל. כיצד נבחרים האנשים שלנו בשמיים, אילו תכונות נדרשות מהם, ואיזה מבחנים הם נדרשים לעבור? חלק ראשון

המאה העשרים ואחת מעמידה בפני המין האנושי אתגר חדש של עבודה וחיים בחלל. הישגיהם של מדענים, טכנאים, מהנדסים ומומחים שבונים ומתפעלים חלליות ותחנות החלל, ממומשים בעזרת מערכת מתוחכמת של בחירת אסטרונאוטים ואימונם לעבודה בחלל.

 

ההיסטוריה של בחירת האסטרונאוטים הראשונים

 

בשנת 1959, ביקשה סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, מהצבא האמריקני, לערוך רשימה של מועמדים שיכולים לעמוד בדרישות מסוימות שהוגדרו בקפידה בחיפושיה אחרי האסטרונאוטים הראשונים. נאס"א דרשה ידע וניסיון בתפעול מטוסי סילון וגם רקע מסוים בהנדסה. הגובה היה מוגבל ל 180 ס"מ בשל מקום מאוד מוגבל בתוך תא הטייס של חללית "מרקורי" שכבר הייתה אז בשלבי תכנון. לאחר סדרות רבות של סינונים, הן מבחינת כושר פיזי והן מבחינת עמידות פסיכולוגית, בחרה נאס"א שבעה מועמדים מתוך מספר מקורי של 500 מועמדים. שבעת האסטרונאוטים היו:

 

  • ל. גורדון קופר L. Gordon Cooper, Jr
  • וירג'יל "גַס" גריסום Virgil "Gus" Grissom
  • דונלד ק.סלייטון Donald K. Slayton
  • ג'ון ה. גלן John H. Glenn, Jr
  • מ. סקוט קרפנטר M. Scott Carpenter
  • וולטר מ. סצ'ירה Walter M. Schirra
  • אלן ב. שפרד Alan B. Shepard, Jr

 

אלה הם השמות שנחקקו בזיכרון האומה האמריקנית, ואפשרו לה להסתכל על הכוכבים בצורה קצת אחרת. כל אחד מהם טס בפרויקט "מרקורי", חוץ סלייטון, אשר קורקע מסיבות רפואיות. אך 16 שנים לאחר מכן, הוא נבחר כחבר צוות של הפרויקט החלוצי "אפולו-סויוז", שהיה למעשה טיסת החלל הבינלאומית המאוישת הראשונה (רוסית אמריקנית).

 

תשעה אסטרונאוטים נוספים נבחרו בספטמבר 1962, ועוד 14 נוספו באוקטובר 1963. ואז הועבר הדגש העיקרי מניסיון טיסה לכישורים אקדמיים מתקדמים, והאפשרות להגשת בקשה להתקבל התבססה קודם כל על בסיס השכלה. אלה היו ה"אסטרונאוטים המדענים", או כך לפחות הם נקראו, מאחר ש – 400 המועמדים שעמדו בדרישות המקדימות היו בעלי דוקטורט או ניסיון אקוויוולנטי במדעי הטבע, רפואה או הנדסה. מתוך 400 המועמדים האלה נבחרו שישה ביוני 1965.

 

באפריל 1966 מונו 19 אסטרונאוטים-טייסים חדשים, ובאוגוסט 1967 נוספו 11 אסטרונאוטים-מדענים חדשים לתוכנית ההכשרה. עוד שבעה אסטרונאוטים נוספים הועברו לידי נאס"א כאשר חיל האוויר האמריקני ביטל תוכנית לבנות מעבדה מאוישת במסלול סביב כדור הארץ בשלהי 1969, כך שמספר האסטרונאוטים בסוף שנות הששים הגיע ליותר מ 70 איש.

 

גיוס מועמדים בעידן המעבורת - סוף שנות השבעים

 

קבוצה ראשונה של 35 מועמדים, שהתכוונו להשתתף בתוכנית המעבורת, נבחרה בינואר 1978. ביולי אותה שנה הם החלו בתקופת אימונים ומבחנים מקצועיים במרכז ג'ונסון של נאס"א JSC (Johnson Space Center) ביוסטון ,טקסס, על מנת לעבור לשלב הבא בו ימונו כבר למשימות בעתיד במעבורת החלל. קבוצה זו של 20 מדענים ו- 15 אסטרונאוטים טייסים, השלימה את אימוניה וקיבלה מעמד של

 

אסטרונאוטים פעילים באוגוסט 1979. שש מתוך ה- 35 היו נשים. במשך הזמן, ועם התקדמות המשימות, החלה נאס"א לקבל פניות של מועמדים באופן רציף הן מגורמי צבא והן מגורמים אזרחיים, הם היו נבחרים לפי הצורך, בדרך כלל כל שנתיים, הן לתפקידי אסטרונאוטים טייסים והן לתפקידי מומחי משימה (אסטרונאוטים מדענים).

 

תהליך הבחירה של המועמדים לתפקידי אסטרונאוטים נועד לזהות אנשי צבא ואזרחים מתאימים לתוכניות החלל השונות. ההשכלה הנדרשת היתה לפחות תואר ראשון מוכר בתחומי הנדסה, ביולוגיה, פיזיקה או מתמטיקה.

 

בשביל מועמדים למומחי-משימה (אסטרונאוטים מדענים), נדרש ניסיון עבודה רלוונטי בתחום במשך תקופה של שלוש שנים לפחות לאחר התואר הראשון, אך ניתן היה להמיר ניסיון בתואר נוסף (תואר שני היה שווה שנה של ניסיון עבודה, ודוקטורט שווה שלוש שנים של ניסיון).

 

דרישות נוספות

 

לעומתם אסטרונאוטים טייסים היו חייבים לעמוד בדרישות הבאות טרם הגשת מועמדותם:

• לפחות 1000 שעות טיסה בתור טייס במטוס סילון. יתרון ניתן למי שהיה לו ניסיון בטיסות ניסוי.

• יכולת לעבור מבחני כושר ובריאות דרגה 1 של נאס"א אשר היו דומים למעשה למבחנים דרגה 1 למועמדים לטיס בצבא ארה"ב או בשוק האזרחי. אלה כוללים בין השאר מבחני ראייה מקיפים , מדידות לחץ דם וכו.

• גובה בין 163 ל- 193 ס"מ.

 

אסטרונאוטים מדענים צריכים היו לעמוד בדרישות רפואיות דומות, אך עם מבחני כושר מדרגה 2 בלבד, שהיו דומים למבחנים דרגה 2 של מועמדים בצבא ארה"ב ו/או בשוק האזרחי. כאן מדובר על דרישות ראייה קצת פחות מחמירות, לחץ דם דומה לזה של המבדקים בדרג 1 ודרישות גובה בין 148 ל- 193 ס"מ .

 

מועמדים העומדים בדרישות בסיסיות אלה עוברים סינון ראשוני, לאחריו עוברים שבוע של ראיונות אישיים ובדיקות רפואיות מקיפות. המלצות הועדה לבחירת האסטרונאוטים הן על סמך ההשכלה, מסלול ההכשרה וניסיונו של המועמד, וגם על סמך מיומנויות וכישורים אישיים. מאחר ועדיין נותרים כמה מאות אשר עונים על הדרישות הנ"ל, המיון האחרון נעשה בעיקר ע"י ראיונות אישיים לבחירת "שחקני קבוצה" עם כישורים לעבודה בקבוצה אך ביחד עם עצמאות ויכולת אינדיבידואלית גבוהה, כך שיוכלו להיות אנשי צוות מעולים.

 

אלו שנבחרו בתהליך זה, מסופחים למשרד האסטרונאוטים במרכז החלל ג'ונסון למשך שנה עד שנתיים של תוכנית אימונים והערכה. מועמדים אזרחים אשר עברו את תקופת האימונים מחויבים להישאר בנאס"א עוד חמש שנים. משכורותיהם של האסטרונאוטים מחושבות לפי טבלאות שכר כלליות של הממשל הפדראלי, וניתנות תוספות לפי הניסיון וההישגים האקדמיים של כל אדם.

 

הכותב הוא חבר האגודה הישראלית לאסטרונומיה .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים