התנתקות רפורמית
מי שמנסה לייצר תורה חדשה כאן ועכשיו, מוטב שילמד מה קרה לצדוקים ולקומוניסטים. אברהם בורג כמשל
לפני כ-3,300 שנה קיבל עם ישראל את התורה בהר סיני ויצא למסעו למוד הייסורים בשבילי ההיסטוריה והתרבות האנושית. מסע זה, בו עדיין אנו צועדים, חלף על פני אימפריות שעלו וקרסו, השקפות עולם, שהתיימרו להיות "האמת היחידה הבלעדית" ונעלמו כלא היו, וחברות מופת שהתפוגגו ונעלמו אל מרחבי האין והכאוס. בתרמילו נשא עם ישראל בקנאות את התורה שקיבל, ובאמצעותה הצליח לעבור באופן בלתי נתפס את המהפכים והתמורות הדרמטיות שהתחוללו בתקופה ארוכה זאת.
שרידות נדירה זאת היא בבחינת נס גלוי, אולם נס זה לא היה מתחולל לולא קיומו של מנגנון התאמה תמידי של התורה לנסיבות החיים המשתנים. מנגנון זה, "התורה שבעל פה", מאפשר לפרש ולהרחיב את התורה הכתובה. באמצעותו היא הצליחה לעבור מיהדות של בית מקדש ליהדות של בית כנסת, מיהדות של ארץ ישראל ליהדות של גלות ומיהדות קפואה ומשותקת לחיה ותוססת.
יחידים, ציבורים ואידיאולוגיות רבות מספור יצאו כנגד התורה שבכתב, ובעיקר כנגד התורה שבעל פה. מעבר אחד קמו רבים (כמו הקראים) שעשו כל מאמץ לשמר את התורה בהופעתה המקורית הנכונה למועד נתינתה, ובכך לגמדה ולבודדה במוזיאון מנותק ולא רלוונטי לחיים השוטפים ולהיסטוריה המשתנה. מהעבר השני קמו רבים ועשו כל מאמץ לשנות טוטלית את התורה ולהפוך אותה לאחרת וחדשה לחלוטין, ובכך לתיתה כביכול מחדש, במקום הבורא.
בניגוד לתנועה הקראית, שכמעט נעלמה מעל בימת ההיסטוריה, הטענה הרפורמית נישאת ברמה מאז ימי קורח ועד ימינו אנו. עיקר הטענה עוסקת באי התאמתה של התורה לחיים העכשוויים ולתרבות העכשווית, וחשש כי בעת החדשה איבדה התורה את מנגנון החיות וההתאמה של התורה שבעל פה. אבל ההיפך הוא הנכון: דווקא בעת החדשה השכילה התורה שבעל פה, באמצעות חכמי התורה שבכל דור, להתאים את התורה לחיים, גם אם כתוצאה מכך הלכות ומצוות רבות מופקעות בפועל מביצוע.
כך, היחס השונא והאלים לדתות האחרות הוחלף בדו-שיח ובכיבוד הדדי, המכונה בהלכה "דרכי שלום". היחס השונא והאלים ליהודים שאינם שומרי מצוות (שהם הרוב המוחלט של העם היהודי) הומר בחובת האהבה והכיבוד לכל יהודי באשר הוא. אפיקי שוויון רבים נפתחו לנשים, והיתרים שונים ומגוונים הופיעו בחלל העולם ההלכתי. תנועות רוחניות הופיעו בעולם האמונות והדעות היהודי - החל בחסידות, המשך בתנועת המוסר וכלה בציונות הדתית. תנועות אלו העיזו והצליחו לשנות סדרי עדיפויות וערכי יסוד מסורתיים. די לציין כי עולמו הרוחני והדתי של סבי שונה לחלוטין מעולמי שלי, כשם שהוא שונה לחלוטין מעולמו של סבו הוא. אולם כולנו - אני, סבי, וסב סבי - שייכים וקשורים לשרשרת המסורת והתורה היהודית ללא כל עוררין.
תהליך השינוי וההתאמה התקיים תמיד בתוך אווירה של מחלוקת, שלא אחת הגיעה לכדי מאבקים קשים ומרים. אולם בראייה אחורה, התהליכים הללו יצרו שינוי רציף ומשמעותי בעולמה של התורה ומאמיניה. מי שמנסה להוביל את תהליך השינוי הזה במגמה להתנער מהרצף הסמכותי וההיסטורי של ההלכה, ובכך לייצר תורה חדשה, התואמת בדיוק את אמונתו הנוכחית ללא זיקה לעבר - נגזר גורלו להתנתק לחלוטין מעולם התורה. כך עלה בגולם של הצדוקים בימי בית שני, כך עלה בגורל הקומוניסטים שחיפשו בתורה אסמכתא בלבד לאמונותיהם, וכך עולה כיום בגורלם של הרפורמים והליברלים, רודפי השוויון האזרחי המוחלט.
בתקופה הנוכחית של הסרת המחיצות בין עמים, מינים וגזעים, ברור שיימצאו אנשים המחפשים בכל מחיר כיצד התורה שוויונית לחלוטין, או לחלופין, באים בטענות מדוע אינה כזאת. קיראו למשל את הטור השבועי של אברהם בורג, המתפרסם כאן. כל עוד תהליך ההתאמה בין התורה למציאות שומר על הישן עם החדש כרצף אחד, תוך כדי פרשנות ותרבות של מחלוקת לשם שמים - שינויים רבים וטובים מופיעים בעולמה של תורה. אך המנסה לייצר תורה חדשה כאן ועכשיו, תוך כדי התעלמות מאלפי שנות היצירה התורנית לדורותיה, אל יתפלא אם גורל תורתו יהיה כגורל ההגדה הקיבוצית, דת העבודה של גורדון, והיהודי החדש שמת עוד לפני שנולד.
ראו גם:
לפנייה לכתב/ת 
