שתי אצבעות מקלקיליה

"ביום בהיר אפשר לראות את קלקיליה מחלונות הקפטריה שבקומה התשיעית של בניין הזכוכית ברעננה, בו שוכן המטה של חברת המחשב 'ניס'", כותב מגזין העסקים האמריקני "פורצ'ון" במאמר מפרגן וחיובי על התאוששות ההיי-טק הישראלי. "קלקיליה", ממשיך בתיאורו כתב המגזין נלסון שוורץ, "מוקפת חומה מכל צדדיה, עם שני מעברים בלבד לשימוש 40 אלף תושביה. במקומות אחדים אף מנתקים גושי הבטון האפורים והגבוהים את קלקיליה מן הכפרים הפלסטינים הסובבים אותה.."

שוורץ מתאר את ישראל כמדינה שהשתחררה זמנית מאימת הטרור, אבל הפחד עדיין מכרסם בה, מצוי מתחת לפני השטח של הנורמליזציה. לכן, עם כל ההצלחות במחקר ופיתוח, במדע וביצירתיות, ביצוא ובגיוסי הון של מפעלי הטכנולוגיה הישראליים, "שום דבר פחות משלום בר קיימא לא יפנה את הדרך לשגשוג כלכלי מתמשך של ישראל".

זהו איפוא מאמר עם מסר: ישראלים, אל תתפתו לחשוב שתעשיית הטכנולוגיה שלכם וגדר ההפרדה שלכם יספיקו כדי שכלכלתכם תפרח. זה לא יקרה כל עוד במרחק נגיעה מרעננה ומהרצליה פיתוח יחיו "3.5 מיליון פלסטינים בתנאים מחפירים, סובלים מאבטלה של 30% עד 40%.."

לצורך הכתבה ראיין שוורץ גם את שר האוצר נתניהו. ואלו רשמיו הקצרים מאישיותו: "במדינה שבה החוצפה נחשבת לסגולה, מר נתניהו בולט". בהשפעת הראיון מייחס פורצ'ון לביבי "הצלחה במחיקת הירושה של עשרות שנים של מדיניות כלכלית סוציאליסטית". נראה שמר נתניהו גם הצליח להשכיח מהעיתונאי נלסון שוורץ את העובדה, שב-22 מתוך 28 השנים האחרונות (מאז המהפך של 77'), באו שרי האוצר של ישראל ממפלגת הליכוד האנטי-סוציאליסטית.