קרב הטיטאנים

העימות הזה היה צפוי להתרחש מתישהו - הוא היה בלתי נמנע, בדיוק כמו מאבקה של גודזילה נגד קינג קונג. דיוויד בויס (Boies), עורך-דין פרטי מהשורה הראשונה, מתמודד מול התובע הכללי של מדינת ניו-יורק, אליוט ספיצר, תובע ופוליטיקאי מושלם. הם יילכו מכות על גורלו של מוריס (האנק) גרינברג, היו"ר המודח של אמריקן אינטרנשיונל גרופ (AIG).

קשה יהיה למצוא שני עורכי-דין שאפתנים ומעוררי מחלוקת יותר, או שני יריבים הדומים כל-כך איש לרעהו מבחינות מסויימות. "אנחנו מכירים זה את זה, מחבבים זה את זה ומכבדים זה את זה", אומר בויס. "אני תומך בו

פוליטית". שניהם נוהגים לנהל את משפטיהם דרך העיתונות, למתוח את החבל עד קצהו ולהישען על טאקטיקות מפוקפקות שלעיתים חוזרות אליהם כבומרנג.

מן העבר האחד - בויס, בן 64, יליד אילינוי בעל נימוסים כובשים, חיוך ילדותי וכישרון לנטרול יריבים קשוחים ביותר. ב-1982 הביס את הגנרל וויליאם ווסטמורלנד ממלחמת וייטנאם בתביעת דיבה נגד CBS, בעיקר על-ידי כך שציטט בפניו את דבריו שלו עצמו. ב-2000 הוא פעל מטעם הממשל כשהרס את אמינותו של ביל גייטס במשפט ההגבלים העסקיים; הוא הצליח לגרום ליו"ר מיקרוסופט לצאת בהצהרות כוללניות שנסתרו בעזרת הודעות דואר אלקטרוני פנימי.

יריבו, ספיצר, בן 45, משתמש במשרדו כקרש קפיצה לקראת ההתמודדות על משרת מושל ניו-יורק בשנה הבאה. מאז נכנס לתפקידו כתובע הכללי ב-1999, הוא מאיים על וול סטריט ושופך את דמם של מריל לינץ', מארש ומק'לינן, וקרנות נאמנות רבות. הוא גם כופה רפורמות לא פשוטות על הקהילה הפיננסית.

אולם ברדיפתו אחרי האנק גרינברג, שבגיל 80 כוחו עדיין במותניו, ייתכן שמצא ספיצר את היריב הראוי לו. גרינברג טרם הואשם בדבר. 

פרשת AIG: מסע צלב או כפירה?

התביעה של ספיצר מתבססת על כמה תחומים אפורים של חשבונאות - לרבות עסקת רישום כוזב של AIG עם ג'נרל רה, יחידה של ברקשייר האת'אווי שנועדה לנפח את המאזן של AIG. היא כוללת רכישה של פורטפוליו בהפסד של 500 מיליון דולר מג'נרל רה, יחד עם נכסים בשווי 500 מיליון דולר על-מנת לשלם עבור התביעות.

זה העלה את הפרמיות של AIG וגם את הרזרבות שלה לתשלום תביעות עתידיות. האומנם הייתה זו באמת העברת סיכונים מג'נרל רה ל- AIG? אם

לא הייתה כלל העברת סיכונים, אזי העסקה הייתה צריכה להירשם כהלוואה ולא כביטוח משנה (ראו מסגרת).

על פניו, נדמה כי ידו של ספיצר על העליונה. אחרי שהדיחה את גרינברג בחודש מרץ, הודתה AIG בהרבה מאוד אי-סדרים חשבונאיים בחברות מעבר לים, שעלולים להסתכם ברישום הפסד של 1.8 מיליארד דולר. ספיצר טוען כי קיים דואר אלקטרוני מרשיע: תכתובת בין שני מנהלים מדרג ביניים בג'נרל רה, המרמזת כי המנכ"ל הקודם של החברה, רונלד פרגוסון, וגרינברג ידעו כי מדובר בעיסקה ללא סיכונים.

כמו כן, בעת שנחקר על-ידי ספיצר ושות', ניצל גרינברג את זכות השתיקה על-פי התיקון החמישי לחוקה, בטענה כי אין לו גישה למסמכים הרלוונטיים. בין אם הוא זכאי ובין אם לאו, גרינברג לא זכה בנקודות אמינות כששתק. העברת רוב מניותיו מ- AIG בשווי 2.3 מיליארד דולר על שם אשתו, אף היא לא הוסיפה לו נקודות.

ספיצר נסמך על אסטרטגיה בה השתמש בהצלחה רבה בעבר הלא רחוק: אתֵר נוהג רווח אך מפוקפק קמעה במגזר כלשהו, הצג אותו כשערורייה, הצבע על הפושע ואיים בתביעה פלילית, תוך היפטרות מהשעיר לעזאזל וכפיית הֶסדר פשרה משמעותי. הוא עשה זאת לאנליסטים צבועים בוול סטריט, לסוכני ביטוח שגבו עמלות הן מהמבטחים והן מלקוחותיהם, ולמנהלי קרנות שאיפשרו ללקוחות מועדפים לסחור בחופשיות בקרנות הנאמנות.

ב-2002 כינה הירחון טיים את ספיצר "עורך מסע הצלב של השנה" ומגנו של האיש הקטן. מבחינת החברות הנמצאות בצד השני של הזימון לבית-המשפט, הוא הכופר של המאה, קנאי שפרץ את כל הגבולות.

אין ספק כי ספיצר הצליח להשליט אימת אלוהים על AIG. ביום שישי, ה-11 במרץ, זמן קצר אחרי שספיצר סיפר לחברה על התכתובות הללו, פשטה בהלה במשרדי המטה במנהטן. לפי מקור המקורב לחברה, החלו עורכי-דין מארבעה משרדים שונים להסתובב באולמות החברה, שמנהליה נדדו מאולם ישיבות אחד למשנהו. "באותו יום שרר בחברה תוהו ובוהו מוחלט". אי-שם למעלה, במשרדו שבקומה ה-18, גרינברג לא היה (למרבה הפלא) מודע כלל למשבר, כך לדברי המקור, ולא הוזמן לישיבות בהן דנו בתשובתה של AIG לחקירה.

באותו יום, מספר יועץ של החברה שנכח במקום, שקל הדירקטוריון מה לעשות באשר למנהלו השרוי במצור. כשהם נקרעים בין נאמנותם לגרינברג, שבחר כל אחד ואחד מהם באופן אישי, לבין חששם מתביעה אישית נגדם מצד בעלי המניות או המדינה, דנו חברי מועצת המנהלים באפשרות להביא מנכ"ל חדש שיסיט את האש מהחברה. אחרי סוף שבוע של שיחות טלפון הלוך ושוב, התעמת הדירקטוריון עם גרינברג ביום ראשון, ה-13 במרץ, וכפה עליו להתפטר.

גרינברג, שנדחק לפינה, זימן את בויס, שהיה צריך לקבל קודם פטור מ-AIG, לקוחתו בעבר. תוך ימים ספורים צצה התוכנית. תחילה יש להפריד בין C.V. Starr לבין Star International, החברות הפרטיות מברמודה שגרינברג שלט בהן באמצעות AIG - החברה הציבורית שהוא עמד לאבד. חברות סטאר החזיקו מיליארדי דולרים במניות AIG ובתוכניות הפנסיה של העובדים. בידיהן היה גם נכס נוסף: תיקים ששפכו אור על רבות מהעסקות שספיצר החל לחקור. בויס רצה אותם.

בעיה קטנה. באותו זמן החלה AIG לאסוף מסמכים, כביכול על-מנת להעבירם לידי הממשלה. המבטח שלח את אנשיו, כך לדברי אותו מקור, למשרדיו באירלנד, שם הם השתלטו על מחשב השייך לאחת מעובדות חברת סטאר אינטרנשיונל, לקחו את מפתחותיה והעיפו אותה מהמשרד.

זמן קצר לאחר מכן, בניסיון לשמור על המסמכים שנותרו במשרדים שבברמודה, הורה בויס על הוצאתם והעברתם למקום מאובטח, ואז חתם על עסקה עם AIG בדבר שיתוף הדדי במידע. "אמרנו, 'אם אתם רוצים גישה למסמכים האלה, נשמח לתת לכם, אבל אנחנו רוצים גישה למסמכים שלכם'", נזכר בויס. האם השתמש בחברות הפרטיות ובמסמכיהן כקלף מיקוח? "בוודאי", הוא עונה כלאחר יד.

בויס לקח על עצמו משימה קשה. הוא יטען כי גרינברג סייע בניסוח העיסקה עם ג'נרל רה, לרבות העברת הסיכונים, אולם "לא בהכרח (עם) החוזים הכתובים". באשר לתפקידו בהמשך, "האם ננקט צעד לאחר מעשה על-מנת להגביל את הסיכון המובנה בתוך העיסקה? אין לי כל סיבה לחשוב שזה קרה", אומר בויס. "ואין לי כל סיבה לחשוב שזה משהו שגרינברג ניצח עליו".

בויס: הפרד ומשול

עם זאת, עדיין מוקדם מדי לתביעה להכריז על ניצחון. איש עוד לא התעשר מהתערבות נגד בויס. ב-1986, למשל, הוא הגן על ווסטינגהאוס במה שנדמה היה כמקרה מובהק של מתן שוחד לפרדיננד מרקוס, הדיקטטור הפיליפיני. בויס ניצח, למרות עקבות של טלקסים מרשיעים שעברו בין משרדי המטה ליועצים במנילה.

יתירה מזו; בויס עצמו מיישם באופן מבריק את אסטרטגיית ההפרד ומשול שספיצר בטוח שהוא המציא. בפירואט מדהים אותו ביצע בשם בעלי המניות ב-2001, הוא עימת את בתי המכירות הפומביות כריסטיס וסותביס בשערוריית תיאום המחירים. תחילה הוא ניהל משא-ומתן עם כריסטיס, ששיתף פעולה עם החקירה הממשלתית; לאחר מכן הוא הציע להגיע לפשרה עם סותביס, אם הוא יפליל את יריבו.

בויס המשיך והפריד בין סותביס לבין אלפרד טאובמן, יו"ר החברה לשעבר ובעל המניות הגדול ביותר של בית המכירות, בכך שעורר את שאלת חובת הנאמנות של הדירקטוריון לתבוע את טאובמן בשל המזימה. כתוצאה מכך, התובעים הרוויחו 512 מיליון דולר מההסדר, כולל 115 מיליון דולר מטאובמן עצמו, שמאוחר יותר נכנס לכלא.

כמהמר נלהב, שמצהיר שמשחק הקראפס (משחק בו זורקים שתי קוביות ומהמרים על התוצאה) הוא האהוב עליו ביותר, פנה בויס לנתיב בלתי צפוי. הוא נולד בסיקאמור, אילינוי, אולם ב-1954 עקר אביו, שהיה מורה להיסטוריה בבית-ספר תיכון, עם המשפחה לדרום קליפורניה בהחלטה של רגע. בויס ירש מעט מהמזג הסוער הזה. על-פי המסופר ב"נגד גולית", ביוגרפיה חדשה שנכתבה על-ידי קרן דונובן (בהוצאת פנתיאון), בויס פגש את אשתו הראשונה, קאריל, בקבוצת הדיונים של בית-הספר התיכון שלו והתחתן איתה כשהייתה בת 16 בטקס במקסיקו. השניים הסתירו זאת מהוריהם במשך חודשיים. הוא בילה את זמנו בתחרויות ברידג' ובעבודה בבנק.

תוך כדי מאבק עצום בדיסלקציה, זכה בויס במילגה לאוניברסיטת רדלנדס בקליפורניה, שם התמחה בהיסטוריה. הוא למד משפטים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, עד שנאלץ לעזוב בגלל רומן עם אשת מרצה (שמאוחר יותר הפכה להיות השנייה מבין שלוש נשותיו). הוא הצליח לשכנע את בית-הספר למשפטים של ייל לקבל אותו, ושם סיים במקום השני בכיתתו בשנת 1966.

מייד לאחר מכן נחת בויס ב-Cravath, Swaine & Moore, משרד עורכי-דין ניו-יורקי יוקרתי המתמחה בהצלת תאגידים מבתי-המשפט. בהיותו בן 32 זכה בויס לפריצת דרך בקריירה שלו, כאשר נבחר לנהל את התיק של יבמ בקליפורניה. בויס זכה, ומאוחר יותר שיחק תפקיד חשוב בהגנה על יבמ במשפט הגבלים עסקיים בן עשר שנים שניהל נגדה הממשל.

בויס עזב את קראבאת' ב-1997 לאחר מחלוקת על ייצוג הבעלים של קבוצת הבייסבול של היינקיז, ג'ורג' סטיינברנר, בתביעתו נגד ליגת הבייסבול. גם לא עזר שלבויס הייתה היסטוריה של הדלפות לעיתונות ולקיחת תיקים בעלי יחס סיכון/רווח גבוה, מה שעורר את חמתם של חלק מהשותפים בקראבאת'.

המשרד שלו - בויס, שילר ופלקסנר - התחיל בקטן. תחילה השתמש במשרד ששאל מאשתו השלישית, מארי, אף היא עורכת-דין עסקית, בעלת משרד קטן בארמונק, ניו-יורק. בויס פתח את משרדו עם שישה עורכי-דין. מאז, הפך בויס, שילר ופלקסנר למשרד עם 197 עורכי-דין ב-11 ערים ועם הכנסות ב-2003 בגובה של 150 מיליון דולר, לפי כתב העת American Layer.

ספיצר: ניצחון באמצעות הפחדה

אם בויס בחר ללכת בעקבות העושר והפרסום, הרי שספיצר רדף אחרי תיקים בעלי השלכות פוליטיות מתוקשרות. כבנו של משקיע נדל"ן, גדל ספיצר בשכונה היוקרתית יותר של רובע הברונקס, ריברדייל, שם למד בבית-הספר הוראס מאן, קיבל את תואר הבוגר שלו במינהל ציבורי מפרינסטון, וסיים משפטים בהרווארד. הוא בילה אמנם שמונה שנים במשרד פרטי, אולם לעיקר פרסומו זכה בשירות הציבורי - תחילה במשרד התובע המחוזי במנהטן, תחת רוברט מורגנתאו, ולאחר מכן כמנהל היחידה הנלחמת בסחטנות באיגודים המקצועיים.

כל זכייה של ספיצר מאופיינת בניצחון באמצעות הפחדה. בהסתמכו על חוק מרטין, חוק מדינה המנוסח בעמימות המאפשר לתובע הכללי להגיש תביעה אזרחית או פלילית בטווח רחב של תיקי מניות, הוא שם על הכוונת כמה וכמה בנקאי השקעות ב-2001, והאשים את מחלקות המחקר שלהם בהפקת דו"חות אופטימיים מדי על לקוחות הבנקים להשקעות.

כאשר מריל לינץ' התבצרה בעמדתה, הופיע ספיצר בתוכנית חדשות הערב של CBS והזהיר כי אם החברה תמשיך "לטעון כי מה שקרה היה בלתי הולם אולם לא בלתי חוקי - לא תהיה כל פשרה", והוסיף כי "ייתכנו אישומים פליליים". מריל מיהרה להסכים ולשלם קנס בגובה 100 מיליון דולר. בסך-הכל, הצליח ספיצר לסחוט 1.4 מיליארד דולר מוול סטריט.

באוקטובר האחרון כינס ספיצר מסיבת עיתונאים נוספת, בה הכריז כי הוא מגיש תביעה אזרחית בגין הונאה כנגד מארש ומק'לינן. הוא האשים את ענק הביטוח בהטיית מכרזים וגביית "עמלות זכייה" שעשקו 800 מיליון דולר מלקוחות החברה ב-2003 לבדה. הוא הזהיר כי "קיים סיכוי גבוה" לכך שמארש תואשם במעשים פליליים וקרא להדחתו של המנכ"ל, ג'פרי גרינברג, בנו של האנק.

"אתם צריכים לחשוב טוב והרבה, טוב מאוד והרבה מאוד, על הנהגת החברה שלכם", אמר ספיצר למועצת המנהלים. מניית מארש איבדה 10 מיליארד דולר - מחצית מערך השוק שלה. תוך 11 יום הודח גרינברג, והוחלף בידי מייקל צ'רקסקי, הבוס לשעבר של ספיצר במשרד התובע המחוזי של ניו-יורק ואחד התורמים לקמפיינים הפוליטיים שלו.

חוקי האתיקה של ניו-יורק אוסרים על עורכי-דין לאיים באחריות פלילית כדרך להשגת פשרה אזרחית. ספיצר הכחיש בעבר כי פעל שלא כשורה, אולם הפעם ייתכן כי מדיניות היד החזקה שלו חצתה את גבולות המותר. "יש עדויות מוצקות לכך שהעיסקאות הללו נוצרו על-מנת להטעות את השוק. אנחנו מכנים זאת הונאה", אמר ספיצר לג'ורג' סטפנופולוס, כתב ABC. הוא הוסיף ואמר ש- AIG היא "קופסה שחורה, המנוהלת ביד ברזל על-ידי מנכ"ל שאינו מספר לציבור את האמת".

"תביעה באמצעות התקשורת. היכן המסמכים? היכן כתב האישום או ההליך האזרחי המפרט את עוונותיו של גרינברג? אין מסמכים כאלה", אומר מונרו פרידמן, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת הופסטרה ומומחה לאתיקה, המכנה את דבריו של ספיצר ב-ABC "התנהגות הראויה לנזיפה".

ניהול משפטו של גרינברג בטלוויזיה "הוא בעיניי הפרה בוטה של הליכי משפט תקינים", אומר פרידמן. "אסור לתובע לפסוק עונשים מבלי שיציג את תיקו בבית-המשפט. ייתכן כי יש לגרינברג עילה לתביעה בגין הוצאת לשון הרע", הוא מוסיף. "אליוט רחוק מחריגה מגבולות חוקי האתיקה", אומרת מישל הירשמן, סגנית ראשונה של ספיצר.

בויס יתעשר, ספיצר יתקדם

גם בויס כבר הפגין בעבר לא מעט התנהגות ראוותנית מוגזמת - דחף שגרם לו צרות שוב ושוב. הוא ולקוחותיו נענשו לפחות שלוש פעמים. במקרה אחד ב-1998 ניסה בויס לגרום לסילוקו של אדווארד גרינפילד, שופט בבית-המשפט העליון של מדינת ניו-יורק, מדיון בתיק - שלוש שנים אחרי שהלקוח שלו, שלדון סולו, בעלים של קרקעות בניו-יורק, כבר הגיע להסדר פשרה בתביעתו.

בויס ציטט הוכחות בלתי משכנעות שהעלו חוקריו של שלדון, אודות מעשי שחיתות מצד עוזרו המשפטי של השופט, שעוררו לפחות "חשד של התנהגות בלתי הולמת" מצד המשפטן. אולם בחילופי דברים עצבניים שהתנהלו באולם המשפט, האשים גרינפילד את התובע בהתעלמות מ"חוק בסיסי, שכל מי שסיים שנה אחת של לימודי משפטים מכיר".

שופט אחר קנס את בויס ואת לקוחו ב-46,000 דולר בגין הגשת הבקשה "חסרת השחר" הזו. "זה היה מקרה מפתיע בחריגותו", אומר גרינפילד על האירוע, שהתרחש בעת שפרש בגיל המתחייב - 76. "במשך 35 שנות כהונתי כשופט מעולם לא נתקלתי במקרה כזה". סולו ערער על הסנקציות והפסיד. גם היום טוען בויס כי "היה לנו שופט גרוע", שהיה צריך לפסול את עצמו גם לולא היו עדויות בדבר שחיתות. "תקיפת שופט", הוא אומר, "היא תמיד המוצא האחרון".

בויס נקנס שוב ב-2003. זה קרה אחרי הגשת תביעה פדרלית נגד רופא ממזרח המפטון, ניו-יורק, שמכר וילה ליד הים למייסד השותף של הארד רוק קפה, פיטר מורטון. סולו, שהוא הבעלים של בית סמוך, כבר הפסיד תביעה לביטול המכירה בבית-המשפט של המדינה. "בויס הובא כתוספת תחמושת", אומר עורך-דינו של מורטון, ארול מרגולין. אולם ערכאת הערעורים השנייה כינתה את התביעה "מעשה שובבות", וחייבה את בויס, שילר ומשרד נוסף בתשלום כפל הוצאות.

אשתקד, בתיק מתוקשר של תיאום מחירים כנגד סוכנות הדוגמניות קליק, שכנע הסנגור הניו-יורקי, ארון ריצ'ארד גולוב, שופט פדרלי לקנוס את בויס, שילר ב-30,000 דולר בגין התעלמותם מבקשות לגילוי מסמכים - למרות דרישת בית-המשפט כי יעשו זאת. "אף עורך-דין אינו יכול לצפות לפטור מדרישות בית-המשפט רק משום שאותו עורך-דין מחליט לקחת על עצמו יותר עבודה משהוא מסוגל לבצע", אמר במאי 2004 השופט המחוזי הנרי פיטמן. בויס מסביר כי למרות הסנקציות, כל סוכנויות הדוגמניות, לרבות קליק, הגיעו לפשרה בסכומים אותם סירבו לחשוף.

בתיק שהתנהל בפלורידה סביב עזבונו של הצורף הידוע הארי ווינסטון, ניצָל בויס בקושי מהטלת סנקציות. הוא ושותפו, רוברט סילבר, הסכימו לשלם לעובד לשעבר של ווינסטון בונוס של עד מיליון דולר תמורת עזרה בתיק. בית-המשפט העליון של פלורידה כינה זאת תשלום לעד, והישעה למשך 90 יום את רישיונו של עורך-דין מפלורידה שעבד עם בויס. בויס וסילבר, שמורשים לעסוק בעריכת דין בניו-יורק, זוכו אשתקד בידי לשכת עורכי-הדין של ניו-יורק.

למרות זאת, לקוחות אומרים כי הם מוכנים לשכור את שירותיו של בויס, הגובה 875 דולר לשעה, חלקית לפחות, דווקא משום שהוא מותח את החבל עד הקצה. "הוא כאוטי, אבל הכאוס הזה הוא מה שהופך אותו לכל-כך מרשים", אומר ליאו הינדרי, מנהל בתחנת טלוויזיה בכבלים ששכר את בויס ושילר כדי לחייב את חברת כייבלויז'ן לשדר את משחקי הבייסבול של היינקיס של רשת יס (בויס ניצח).

עם שני יריבים ערמומיים כאלה, מה יעלה בגורלו של האנק גרינברג? הוא ודאי מקווה להחלטה מהירה שתחלץ אותו מבית-המשפט. על דבר אחד אפשר להמר בוודאות: בויס יהיה עשיר יותר, וספיצר יתקדם צעדים אחדים נוספים לקראת בית המושל. 

כאשר האפור הופך להיות שחור ולבן

ברנרד קונדון וקארי קולידג'

כתבי אישום לא הוגשו, אמנם, אולם התביעה נגד האנק גרינברג מתבססת על העיקרון האקטוארי של העברת סיכונים. כאשר AIG מכרה ביטוחי-משנה ל-General Reinsurance (ג'נרל רה), האם היה בכך סיכון גדול של הפסד כסף מהעיסקה? התשובה אינה פשוטה.

סעיף המפתח בחוזה של ג'נרל רה חושף את AIG להפסדים בגובה של עד 100 מיליון דולר במקרה של תביעות שיהיו גבוהות יותר מ-500 מיליון הדולר שהיא קיבלה מפרמיות של ג'נרל רה. אולם אלה הם תשלומים הנובעים מהפסדים בגין תשלומי פנסיות לעובדים שכבר הוצאו, לא תשלומים עתידיים.

במילים אחרות: אקטואר טוב יכול היה אולי לבדוק את נתוני התביעות ולקבל תמונה ברורה מאוד באשר לכמה AIG תיאלץ לשלם עבור הפוליסה ומתי. דיוויד בראדפורד, סמנכ"ל בחברת הייעוץ לביטוח אדווייזן ומומחה בתחום ביטוחי משנה "סופיים" (פוליסות המכסות הפסדים פוטנציאליים), מעריך שייקח "לפחות 25 שנה" לשלם את התביעות בגין פוליסת הפוסט-הפסד הרטרואקטיבית הזו. עד אז, הוא אומר, הריבית השנתית המובטחת של ג'נרל רה בגובה 3% מהפרמיות ובסך של 500 מיליון דולר, תכסה קרוב לוודאי את ההוצאה הנוספת של 100 מיליון דולר.

על-מנת לרשום פרמיות מביטוח משנה כהכנסה, אומרים ב-Financial Accounting Standards Board (ארגון פרטי הקובע את הסטנדרטים של רואי-החשבון), חייב להיות סיכוי "סביר" להפסדים "משמעותיים"; כל דבר אחר צריך להירשם כהלוואה. אולם מה פירוש "סביר" ו"משמעותיים"? כלל אצבע אחד אומר: לפחות 10% סיכון ל-10% הפסד. גם אם העיסקה הזו הייתה כישלון חרוץ מבחינה זו, כלל לא ברור אם גרינברג ידע זאת.

מכשול נוסף: חוזים לא כתובים ולא מחייבים המקובלים בתעשיית ביטוחי המשנה, המורידים את הסיכון למבטח המשנה בכך שהם מאפשרים לו לחמוק ללא הפסד מעיסקה, במקרה שהתביעות מרקיעות שחקים. גרינברג אומר כי הוא אינו מודע לשום הסכם מהצד במקרה הזה, כך אמר מקור ששוחח איתו. האם יוכל אליוט ספיצר להוכיח אחרת?

מובן שאפשר יהיה למסמר את גרינברג על דברים שמעבר לעיסקת ג'נרל רה. מקור המקורב ל-AIG אומר כי מאז שהחל ספיצר לנבור בעניין, הם מגלים בכל יום "יותר מעשרים פריטים קטנים המחייבים בדיקה", אם כי כולם קטנים מכדי להכריע את הכף בנוגע לספרים של AIG.

יקרה אשר יקרה לגרינברג, מבטחי-משנה סופיים החלו להתרוצץ כעכברים. אנליסטים וחברות דירוג מודאגים מגל של רישומי הפסד על-ידי חברות שיחליטו לבטל חוזים - רק על-מנת להימנע מחקירה. הפגיעים ביותר: אלה עם העסקות הרטרואקטיביות, כדוגמת זו של AIG עם ג'נרל רה. למבטחים מסחריים באמריקה יש 26 מיליארד דולר לפי הרישומים בספרים, או 17% משוויים נטו.

קורה שעסקות בין מבטחים מתבטלות באמצע התהליך, בעקבות העלאת סעיפי חוזה שונים או משא-ומתן. אולם באווירה של פאראנויה, משקיעים עלולים קודם למכור ורק אחר-כך לשאול שאלות. מניותיה של פיירפקס פייננשל, חברת ביטוח מטורונטו בעלת נתח שוק של 2.4 מיליארד דולר ואינספור עסקות סופיות, צנחו בחודש מרץ ב-14% תוך ארבעה ימי מסחר אחרי שמריל לינץ' הורידה את דירוג המנייה ל"מכירה". האנליסט בראדלי סמית' היה מודאג שעסקות סופיות "אחדות" נפתחו - אף על-פי שפיירפקס דווחה על הצעדים שישה חודשים קודם לכן.

מבטחים רבים אחרים מסתמכים במידה רבה על ביטוח סופי כדי לנפח את תוצאותיהם המדווחות, אומר דו"ח של Fitch Ratings. ביטוח סופי הוא עדיין חוקי, אולם מנהליה של חברה בניו-יורק נדרשים כיום על פי חוקי המדינה להעיד בשבועה כי עסקותיהם אכן כוללות העברת סיכונים.

"אם אתה מבטח ראשי העומד להיכנס לעיסקת ביטוח סופי, תרצה קרוב לוודאי לדחות זאת עד שיתבהרו הדרישות", אומר האנליסט ג'ון איטן, מחברת סטנדארד אנד פור. "השוק מתכווץ".