ותודה לרני רהב
איך אפשר להתקיים משמפו חינם במשך יומיים, מתי לגייס את אמא למאמץ ועוד סודות מחדר האוכלי חינם של הסלבז
השבוע הגעתי לשפל המדרגה. המינוס שלי גדל לממדים של אסתי זקהיים, הצ'ק של השכר דירה חזר, והגעתי לשלב הסופי באודישן לפרסומת ושוב פעם מישהי צעירה ממני חטפה את זה ברגע האחרון. אפילו החתול שלי שורט אותי בימים האחרונים בעקשנות יתרה. משהו רע קורה לי.
למרות הסבל הצפוי נסעתי להורים בשישי האחרון, רק בשביל לשמוע את אבא שלי נואם לי את הנאום המוכר, שאם חצי שנה אני כבר לא עובדת, אז אולי הגיע הזמן שאבין את הרמז מהקדוש ברוך הוא ואמצא לי מקצוע רציני. "ממדורי רכילות לא בונים חיים", הוא נאם. אז נכון, הוא צודק, אני לא בונה כלום, אבל אני בהחלט חיה טוב הודות לאייטמים עליי ולתופינים ששולח לי מעת לעת רני רהב. לשמחתי, העושק הראשון שלי (מאז היו לי עוד ארבעה) היה אמן ביצירת קשרים חברתיים ובהפיכתי ליקירת משרדי יחסי הציבור. פעם אחת הלכנו לפתיחת מסעדה, ובעודי לוגמת כוס שמפנייה, שהיתה אמורה להיות ארוחת הצהריים והערב שלי, הוא לקח לי את הכוס מהיד וריסק אותה על הרצפה. שנייה אחרי זה הוא כבר ארגן צלם שתקתק אותי והוציא הודעה לרכילאים על זה שהתעלפתי ואושפזתי באיכילוב. קצת מזכיר את מה שקורה כל יומיים למאיה בוסקילה, אבל אחרת.
כן, בדיוק כך הפכתי ליקירת משרדי הניג'סים, שלא רק מפציצים אותי בהזמנות לכל אירועי הפתיחה בעיר, אלא - הכי חשוב - הכניסו אותי לרשימה היוקרתית של "מכתיבי דעת קהל". הכי התרגשתי כשנודע לי שנכנסתי ל"רשימת ה-8,000" של רני רהב ומאז אני מקבלת כל יום חמישי בשעה שמונה אפס אפס חבילת ענק ממשרדו, שכוללת משלוח משמין ממוצרי "עלית", קצת קוסמטיקה (חולה על הדוגמיות של "קליניק") ולפעמים גם מוצרים לתינוקות. ממשרדים אחרים (שכנראה גנבו את הפרטים שלי מהמחשב של רהב, ועל כך יבורכו) אני מקבלת בשמים, קוסמטיקה, אוכל לחתול, ספרים, טמפונים ושאר לא נחוצים. בתור מכתיבת דעת קהל אני אמורה לספר בהתלהבות על המוצרים שקיבלתי, אבל אני בוחרת להגדיל ראש, ואת מרביתם אני מעבירה הלאה, ארוזים כמתנת יום הולדת. חיסכון כלכלי בחסות הביצה.
השבוע הגעתי לשפל המדרגה. לחם בבית אין, שלא לדבר על קט-לי לסנופי, שנאלץ לחלוק איתי פריכית אורז. מצד שני, על השולחן במטבח מונחים מיותמים שמונה סוגי בקבוקי שמפו חדשים לשיער מתולתל, חרוך ויבש. כלומר, ממש לא אני. אז עטיתי על עצמי את בגדי המעצבים שקיבלתי במתנה מהיחצן של "מנגו", הלכתי לסופר פארם והחלפתי את השמפו בקורנפלקס, תוך כדי העמדת פנים דרמטית (למדתי את זה בשיעור האחרון של משחק מול מצלמה) על כך שקניתי בטעות מוצר שלא רציתי והקבלה הלכה לאיבוד. פתטי, אני יודעת.
בערב הלכתי לאכול במסיבת השקה של מסעדה חדשה ואכלתי כל כך הרבה, שזה הספיק לי ל-24 שעות. שוב חסכתי. למזלי יש בעיר לפחות שני אירועים ביום. אחד בגזרת הצרכנות (השקת נעליים, תחתוניות או נוזל כלים), מה שמבטיח שבאירוע גם אקבל את המוצר החדש (אותו אחליף בהמשך במוצרי קיום בסיסים), וגם אקבל ארוחה חמה. בערב תמיד יש איזה יום הולדת לכוכב טלנובלה, פרמיירת הצגה או מסיבת השקה, שגם שם מקבלים מנה חמה, מתנה ואייטם בעיתון.
הבעיה מתחילה בימים עמוסים, כמו ימי חמישי, אז יש בעיר לפחות ארבעה אירועים ואני מתחילה לשבור את הראש לאן ללכת. פעם אחת הימרתי על אירוע של בשמים, רק בשביל לקבל בסוף דוגמית בושם בניחוח שירותים, בזמן שבצד השני של העיר, באירוע שהריח הכי חלטורה שיש, חילקו תלושים של מאתיים שקלים לחנות ספורט חדשה. אז מאז שגיליתי שגם האינטואיציה הנשית שלי לא מתפקדת, החלטתי לגייס את אמא שלי למשימה הלאומית, ובימים שיש שני אירועים ומעלה היא משוגרת אליהם עם ההזמנה שלי, וכמובן לא שוכחת לדרוש שתי מתנות. סליחה, אבל אם מיכל ינאי עושה את זה כבר שנים, אז למה שאני לא?
אבל את השיעור הכי גדול בעולם הזה למדתי מצמד אחיות זוהרות, חובבות פשמינות יקרות, שכבר שנים עובדות בלהתייצב באירועים. אני עוקבת אחריהן ולומדת מהן איך לדרוש מנה נוספת ארוזה הביתה (שאריות לחתול), או איך לדרוש (ולקבל) אקסטרה מתנה ביציאה מן האירוע. מאחת אפילו קיבלתי טיפ על איך להחליף את המתנות במוצרים אחרים בקו-אופ. בינתיים אני מצליחה להתקיים כבר שבועיים משמפו, סבון וטמפונים, שהוחלפו למוצרי יסוד, והעתיד עדיין לוט בערפל. וכן, השבוע הזה היה יכול להיות נקודת השפל בחיי, אלמלא קיבלתי הרגע טלפון מהסוכן שאני באופציה לתפקיד רציני בסידרה מצליחה. המשך אופטימי, אני מקווה, יהיה בשבוע הבא.
נ.ב
הכי אני אוהבת את האירועים של צמד היחצנים עליזה וניצן. תמיד יש שם סושי בכמויות שאפשר לקחת הביתה.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי בהחלט
לטור הקודם של הסלבריטאית
