שתף קטע נבחר

השופטים בגדו במורים

בתי המשפט בישראל הפכו שותפים מלאים להרס מדינת הרווחה, ולפיכך גם להרס הדמוקרטיה. הם הפנו עורף לחולים ולקשישים, ועכשיו גם למורים

מכתבי הפיטורים של כ-2,000 מורים מוצאים היום מן הכספת, שם הוקפאו למשך שבועיים בהוראת בית-הדין הארצי לעבודה. בפנייתם של ארגוני המורים לבית-הדין הייתה מידה גדושה של תמימות. כשחרב הפיטורים ההמוניים מתהפכת מעל ראשי חבריהם, סברו לתומם ראשי הארגונים כי מערכת המשפט הישראלית הנה המעוז האחרון של הדמוקרטיה, והיא תגן עליהם מפני שרירות ליבו של השלטון. אילו היו עוקבים אחרי פסיקותיו של בית-המשפט העליון בשנים האחרונות, היו מגיעים למסקנה שמערכת המשפט הפכה, ברמותיה הגבוהות, לשותפה מלאה להרס הדמוקרטיה בישראל. 

 

דמוקרטיה, חשוב להבהיר, אינה רק בחירות מחזוריות, הפרדת רשויות פורמלית וחופש ביטוי והתאגדות. רק אזרחים הנהנים מרמת חיים נאותה ומביטחון כלכלי, ואשר זכו להתפתחות אינטלקטואלית ראויה, יכולים להיות שותפים מלאים, משכילים ועצמאיים בעיצוב חברתם, במישור הלאומי והמקומי. מדינת הרווחה, המתאפיינת בהשקעה בתשתיות ובעידוד ממשלתי למפעלים ציבוריים ופרטיים, ברמת שכר נאותה ובבניית מערכות רווחה ציבוריות מקיפות, היא על כן משלימתו האמיתית של המשטר הדמוקרטי. בלעדיה, מתרוקנת הדמוקרטיה מתוכנה. וכדי להצילה, מערכת המשפט אמורה להגן על מדינת הרווחה והאיגודים המקצועיים מפני יריביהם, המשתלטים שוב ושוב על הממשלה והכנסת.  

 

אלא שבישראל הפכו בתי המשפט שותפים מלאים להרס מדינת הרווחה, ולפיכך גם להרס הדמוקרטיה. במקום לומר שהקיצוצים בתקציב המדינה אינם כורח, אלא נובעים מאידאולוגיה חברתית-כלכלית מסוימת, "הפונדמנטליזם של השוק" - שתומכיה המובהקים הם סוגי הון מסוימים, בעיקר בנקים, חברות בורסה ו"ספקולנטים תעשייתיים" למיניהם - בתי המשפט מביעים תמיכה בקיצוצים. כך הופכת מערכת המשפט הישראלית לשותפה מלאה לפגיעה בציבור, במקום להגן עליו. 

 

הדבר הומחש בצורה בוטה ביולי 2002, כאשר נדחו עתירותיהן של קופות החולים לחייב את הממשלה להזרים להן כספים ולהרחיב את סל הבריאות, כמתחייב מחוק ביטוח בריאות ממלכתי וממידה של אנושיות. השופטים ברק, חשין ובייניש לא ראו כנראה בשירותי בריאות מקיפים ומשובחים תנאי יסוד דמוקרטי. הקשישים טעמו אף הם את נחת זרועו של בית-המשפט העליון, ש"שכח" כי עליו להגן עליהם. בפסק-דין שניתן בספטמבר 2004 קבע אהרון ברק, שהקיצוץ בסך 4% בקצבאות הזקנה אינו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והנו חוקתי. הנימוק: "תכלית תוכנית החירום - למנוע משבר כלכלי עמוק - ראויה". הקטנת שכר השופטים המנופח או שכרם של מנהלי חברות ממשלתיות לא הוצגה כדרך אפשרית למניעת ה"משבר" הכלכלי.

 

בית-הדין הארצי לעבודה, שרוח בית-המשפט העליון שורה עליו, קבע כי הממשלה רשאית לפטר עובדים בגין קיצוץ בתקציב המדינה. בהיעדר אומץ לב, קיבל הוא את הסבריה של מנכ"לית משרד החינוך באשר לצורך בפיטורי 4,500 מורים, ולא אמר את אשר היה חייב לומר: בישראל צריך להגדיל את מספר המורים ולהכפיל את שכרם, כדי להקטין את מספר התלמידים בכיתה ל-20, כמקובל בארצות סקנדינביה, וכדי להבטיח פרנסה נאותה למורים ויוקרה למעמד המורה. בישראל צריך להגדיל את תקציב החינוך במיליארדים רבים בשנה, אך בית-הדין התעלם מצורך חברתי זה.

 

כאשר בתי-המשפט חדלים להגן עלינו מפני הרס מערכות חברתיות, זהו שבר אמיתי. הרשות השופטת אמורה להבטיח ש"שלטון העם" אכן יהיה שלטון לטובת העם, וכשאין היא עושה כן, היא מועלת בתפקידה ומאבדת את הלגיטימיות שלה. על המורים להמשיך ולהיאבק נגד הפיטורים ונגד דו"ח דברת, העוין את מדינת הרווחה ואת הדמוקרטיה. זהו מאבק על עתיד החברה הישראלית. 

 

ד"ר אורי זילברשייד, מרצה לפילוסופיה מדינית במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובאוניברסיטת חיפה

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים