בעקבות המוות בניתוח הפלסטי: שוק המנתחים הפרוץ
לפני כשבועיים הפך החלום לסיוט: אילי בן-משה, אם לשלושה בת 48, התמוטטה כמה שעות לאחר שיצאה מחדר הניתוח במכון "מדיקל אסתטיק" בנתניה, ונפטרה אתמול לפנות בוקר • תחקיר 'ידיעות אחרונות' חושף כי לטענת משרד הבריאות, לרופא שניתח את אילי אין מומחיות בכירורגיה פלסטית • עוד מתברר כי כדי להפוך למנתח פלסטי צריך רשיון להיות רופא, ולא משנה איזה • רופאים: "הפיתוי רב, החוק פרוץ" • משרד הבריאות: אנחנו מנסחים תקנות חדשות בנושא
עומדים לעבור ניתוח פלסטי? ייתכן מאוד שמי שינתח אתכם הוא בכלל רופא אף-אוזן-גרון, או מישהו אחר שלא מתמחה בנושא.
על-פי פקודת הרופאים, כל אדם שיש לו רשיון או היתר זמני הוא רופא מורשה הרשאי לעסוק ברפואה בכל תחום. המשמעות: כל אדם יכול לבצע כל
פעולה – מטיפולים קוסמטיים ועד ניתוח לב – ללא שום התמחות.
התמחות בישראל אורכת בממוצע 5 שנים, ולאחריהן מקבל הרופא תעודה ממשרד הבריאות על היותו רופא מומחה בתחומו. כל אדם שיציג את עצמו כמומחה בשעה שהוא אינו כזה – עובר עבירה. עם זאת, אם הוא יבחר לעסוק בתחום מומחיות מבלי להציג את עצמו כמומחה ולהטעות בכך – הדבר מותר. זאת למעט מקרים שבהם יתערב מנכ"ל משרד הבריאות. למשל, כאשר נעשות פעולות לא סדירות או נרשמה התנהגות שאינה הולמת, יכול המנכ"ל לשלול את רשיונו של הרופא או להזהיר מפני עיסוקו בתחום זה.
מבקר המדינה כבר כתב בעבר כי יש להגביל את פעילות הרופא, בעיקר בתחום הכירורגיה, לתחום התמחותו בלבד. הדבר חמור יותר בתחום הפלסטיקה כיוון שבתחום זה השוק גדול יותר והרווח של המרפאה או המנתח גדול יותר.
לאחר הוראות המבקר החלו במשרד הבריאות להתקין תקנות שיגבילו את פעולות הכירורג לתחום שבו התמחה בלבד. כעת נמצאות התקנות בידי משפטנים, והכוונה היא שבסופו של תהליך רופא כירורג יהיה חייב להתמחות בתחום הניתוח שאותו הוא מבצע או בתחום הקרוב לכך. רופא שיעבור על התקנות יעבור למעשה על פקודת הרופאים.
"החוק פרוץ", אומר ד"ר מוריס טופז, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית-החולים "הלל יפה" בחדרה. "הנושא של כשירות של מרפאות וחדרי ניתוח מאוד בעייתי ואין הגדרה איזה ניתוח מותר או אסור לעשות בכל מכון ומכון. לכל רופא בארץ מותר לעשות כל דבר שהוא רוצה מבחינה כירורגית. אני יכול לעשות ניתוחי מוח מבחינת הרשיון שלי, אבל ההכשרה שלי כמובן לא מתאימה לזה. זה לא תקין".
ד"ר גבריאל תמיר, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי "ברזילי" באשקלון: "בגלל הפיתוי הכספי הכרוך בכירורגיה הפלסטית, ובהיעדר כללים מסודרים לגבי מי מוסמך ורשאי לבצע פרוצדורות כירורגיות פלסטיות, מצאו את דרכם רופאים שונים, שאינם מנתחים פלסטיים ושלא עברו כל הכשרה ראויה, לעיסוק במקצוע.
"אותם רופאים מתחברים לאנשי עסקים, מתווכים בעצם, אשר באמצעי פיתוי ושיווק אגרסיביים מייצרים בפני הנשים והגברים החפצים בניתוח פלסטי מצג שווא. אין דרך כמעט לצרכנים לדעת מה נכון ומה אינו נכון, מה מותר ומה אסור, והפיתוי הוא רב: מבצעים, הנחות ועוד. כתוצאה מכך יורדים הסטנדרטים המקצועיים בחלק מהמכונים לרמות ירודות. אין שם שיפוט לגבי איכות הרופאים וידוע שעובדים בהם רופאים שאינם מנתחים פלסטיים אלא כירורגים, רופאי אף-אוזן-גרון או רופאים כלליים, אשר מבצעים פעילות שאינה בהכשרתם.
"המכונים, כדי להוזיל את העלויות, מבצעים לעיתים את הניתוחים במקומות שבהם הסטנדרטים המקצועיים אינם גבוהים והצוות אינו מיומן דיו. במקרים של סיבוך, כמו במקרה המצער האחרון, זה עלול להיגמר ברע. מומלץ ורצוי שתהיה מערכת שיודעת לתת מענה זמין ומהיר, כמו בבית-חולים למשל".
לדרוש מהמנתח להציג תעודה
האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית עונה לשאלות שעליכם לשאול לפני שתעברו ניתוח פלסטי:
- החלטתי לבצע ניתוח פלסטי, למה לשים לב כשמגיעים למרפאה?
האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ממליץ לבדוק שהמרפאה פועלת באישור משרד הבריאות. בתי חולים פרטיים גדולים, לדוגמה, נתונים תחת פיקוח משרד הבריאות שעורך במקום בדיקות תקופתיות קפדניות. בבדיקות אלה נבדקות רמת ההיגיינה, רמת האשפוז, רמת ותקינות הציוד ועוד. למשרד הבריאות קשה יותר לפקח על המכונים הקטנים. כשמגיעים למרפאה יש לבקש לדבר רק עם הרופא המנתח, ולא עם פקידה או מזכירה, ולשמוע ממנו על הניתוח ועל סיבוכיו האפשריים.
- כיצד אוודא שהרופא מומחה?
יש לבקש מהרופא תעודה ממשרד הבריאות המוכיחה כי הוא מומחה לכירורגיה פלסטית זאת. יש לבקש לדעת אם הרופא חבר באיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית. באתר של האיגוד ניתן לבדוק בקלות אם הרופא שאליו פנית מומחה ורשום באיגוד או לא. כמו כן כדאי לבקש מהרופא לשוחח עם מטופלות קודמות שלו.
- האם יש צורך בחוות-דעת שנייה?
חוות-דעת שנייה לגיטימית וחשובה, אך אינה מחויבת. הדבר תלוי בכימיה שנוצרת בין המטופל לרופא. מטופל שאין לו אמון מלא ברופא – עדיף שלא ינותח על-ידיו. יש לקחת בחשבון שיותר מדי חוות-דעת עלולות לגרום בלבול, כיוון שיש גישות וטכניקות שונות, ולמטופל אין הכלים להתמודד עם עומס המידע.
- מתי כדאי ללכת לבית-חולים כללי ומתי למרפאה פרטית?
בכל בית-חולים פרטי גדול יש הסכם לגיבוי של בית-חולים ציבורי. אולם במקרים של ניתוחים הדורשים אשפוז ממושך, או שיש סיכון ויש צורך בטיפול נמרץ או שהמטופל סובל ממחלות רקע מסובכות שעלולות לסכן אותו – יש לשקול לבצע את הניתוח בבית-חולים ציבורי.
- כיצד מתכוננים לניתוח?
בפגישה הראשונה עם הרופא מקבלים מידע בסיסי. אנו ממליצים על שבועיים המתנה מפגישה זו עד למועד הניתוח. במהלך שבועיים אלה יש להיפגש שוב עם המנתח כדי לתאם ציפיות ולענות על שאלות שעלו במהלך הזמן שחלף. על המנותח לקבל טופס הסכמה לניתוח, הטופס מכיל את כל ההסברים על כל הסיכונים והסיבוכים שעלולים להתרחש בניתוח. עליו לעיין בו לעומק ובשקט בביתו, ולא לחתום עליו במקום.
יש להקפיד שהמטופל והמנתח יהיו בארץ לפחות שבוע אחרי הניתוח. אם המנתח נוסע לחו"ל, הוא חייב להשאיר את הטלפונים שלו ושם של רופא שמחליף אותו ובקיא בפרטי הניתוח. גם אם מטופל מגיע לדוגמה מאילת לניתוח בחיפה, עליו להישאר לפחות שבוע בתחומי העיר. יש לזכור שהמרדים הוא חלק בלתי נפרד מהניתוח, ופגישה עימו חשובה כחלק מההכנה לקראת הניתוח.
- למה לשים לב אחרי הניתוח?
בניתוחים פלסטיים המבוצעים בבוקר רצוי שהמטופל יישאר בהשגחה לפחות כמה שעות וישוחרר מבית-החולים רק לאחר אישור ובדיקה של המנתח והמרדים. בניתוחים בהרדמה כללית שנערכו אחר הצהריים יש להישאר לאשפוז לילה. יש להקפיד על הוראות החבישה והמשך הטיפול בבית. בכל מקרה של כאב חריג, חום, דימום או זיהום יש לפנות מייד לרופא המנתח ולהיבדק על-ידיו בבדיקה גופנית לא בטלפון.
לפנייה לכתב/ת 
