האנציקלופדיה השלמה להפקת סרטי זימה

בואו נוותר על ההקדמות: הפקת סרט פורנו היא דרך לא רעה להביא מכה. לא ענקית אמנם, משהו בשכונה של 45 אלף שקל, אבל כשלוקחים בחשבון שבועיים עבודה גג, התחככות בשולי החברה והוספת נכס תרבותי לארון הסרטים היהודי - מקבלים שורה תחתונה די משתלמת. השאלה היחידה היא איך עושים את זה עם מקסימום הכנסות ומינימום כאב ראש.

דחסנו את התהליך כולו לשישה שלבים, שייתנו לכם את כל הטיפים הדרושים - החל באורך הכלי המתאים וכלה בשם הסרט. הדבר היחיד שאתם צריכים זה קצת דמיון. טוב, וגם קצת כסף. אה, וחוץ מזה אל תהיו בתולים. זה לא קשור בהכרח לאיכות התוצאה הסופית, אבל רצוי שתהיו מוכנים למצב שבו אחת מהכוכבות תרצה, אתם יודעים, להודות לכם על הצ'אנס שנתתם לה.

1. הליהוק

אם חשבתם שהבעיה הראשונה שעומדת בפני מפיק פורנו היא התסריט, תחשבו שוב. גם כי כלב מת עם אוזן אחת יכול לכתוב תסריט פורנו, וגם כי לפני הכל כדאי למצוא שחקנים. לכאורה זאת משימה פשוטה - התאווה הישראלית לפרסום והרצון להיראות על המסך בפעולה אמורים לשנע אליכם מאות מועמדים פוטנציאליים - אבל אז, במפגש אחד על אחד במשרד ששכרתם (ר' "המחירון"), עם ריח הקולון הזול ותמונות הפסטל הדביקות על הקירות, מתחילות הבעיות. לא יעזור כלום: זה שמישהו רוצה לשחק בסרט כחול לא אומר שהוא יודע למה הוא נכנס, או מה עומדים להכניס לה.

הסינון הראשוני שאתם עורכים אמור להבהיר לכוכבים שכל עם ישראל יראה אותם, וגם עוד כל מיני עמים באזור. זאת אומרת שיש סיכוי שהחותנת, הדוד, החבר'ה מהמילואים ופעילי הג'יהאד האיסלמי יכירו את המפרט האנטומי שלהם וישמעו את הקולות שהם מפיקים או מזייפים בעת פעולה. כאן מסתיימת בעיית הצד הנשי בליהוק, כי מי שלא נמלטה עד עכשיו כבר לא תימלט - אבל עם הגברים היא רק מתחילה.

אחרי שהסברתם לכוכב שלכם מה הוא צריך לעשות, וידאתם שהוא לא מכור לסמים או לחומרים אחרים, בחנתם את הגוף שלו והתרשמתם לטובה, מגיע הזמן למבחן האמיתי - מבחן האיבר. זה לא צחוק, הוא צריך לעמוד בכמה וכמה תנאים:

1. קודם כל - לעמוד.

2. לא להיות קטן מדי. איברים קטנים לא עוברים מסך.

3. לא להיות גדול מדי. גם כי זה יכול להכאיב, וגם כי כמות הדם הנדרשת לאיבר גדול מקשה עליו את המשימה.

4. מסקנה: אורך שבין 20-14 סנטימטר הוא הכי מתאים לעבודה.

אגב, למרות הנאמר בסעיף 4, יש כוכבי פורנו ישראלים שמתגאים ב-30 סנטימטר ("אנקונדה", למשל). זה טוב לידע כללי, אבל לא אם אתם רוצים שהבנות ששכרתם יוכלו ללכת אחרי יום העבודה או לפחות יסכימו לשתף פעולה.

אחרי שבחרתם את המועמד אתם הולכים להעביר אותו מבחן בד, אודישן בלע"ז, כלומר צילום סצינה שלא תיכנס לסרט ונועדה רק להכין אותו לעבודה על הסט. הגבר שנבחר אמור לתת הוראות במיטה, לקלל או לעשות כל דבר אחר שיהפוך אותו למרכז הסצינה. ולמרות שהאיבגי הבא בטח לא יתייצב לאודישנים שלכם ("הכי-טוב אוראלי"), לפעמים תופתעו מהיכולת הדרמטית של השחקנים. הבעיה העיקרית היא חוסר תפקוד: מניסיון של ותיקי התעשייה, ב-80 אחוז מהמקרים המועמד שלכם ייפול למרות כל משחות ההשהיה. את ה-20 אחוז הנותרים תצטרכו להחתים על חוזה קצר, שעיקריו הם:

1. המועמד חותם על החוזה בהכרה מלאה ולא מנצלים אותו בזמן החתימה.

2. המועמד מצטלם מרצונו לסרט ומקבל על כך את השכר שנקבע לו.

3. המועמד מעל גיל 18 ואין לו שום מחלת מין, כולל איידס.

4. אין ולא יהיו למועמד שום טענות כלפי יוצרי הסרט.

5. המועמד אינו גדי שמשון.

טוב, האמת היא שאם לא מדובר באיש קירח ומוזר שממליץ לכם לאכול סנדוויצ'ים בפירנצה, אתם יכולים לדלג על סעיף 5. מה שכן, חשוב לזכור שהחתימה על החוזה נערכת פעמיים - פעם לפני הצילום ופעם אחריו - כי לא תמיד ברור לפני החתימה מה בדיוק ידרוש התסריט. אה, ועוד דבר: הכוכב שלכם צריך שם. אצבעוני, דרדסבא או מר שוורץ יכולים לעבוד, אבל עדיף להשתמש בשמות הרואיים כמו "אפלטון", "הרקולס" או "הצל". ועכשיו בואו נעזוב את זה ונחזור לחלק המשמח, וגם הפשוט במקרה זה

בנות

בעיקרון, מה שבא ברוך הבא. לכל סוגי הבחורות יש ביקוש, גם לשמנות מכוערות עם פצעונים על הפנים (ברור שעדיף כוסית-על, אבל אלה בדרך כלל מוצאות אפיקי פרנסה קצת יותר זוהרים). מה שכן, חשוב לבחון את הבנות בהתאם לנהלים שחלים גם על הבנים: משחררים את המועמדת לסצינה קצרה, מוודאים שהיא יודעת לפחות איך לשחק אותה נהנית - ובעיקר שהיא מצליחה לתקשר עם הגבר שאיתה. אין כללים ברורים בעניין הזה, אבל כימיה צריכה להיות. אין מה לעשות, לפעמים התסריט דורש מהנערה משחקי חברה. ואתם ממש לא רוצים עניינים ביום הצילומים.

חשבון פשוט יעזור לכם להבין כמה שחקנים אתם צריכים לגייס ויכוון אתכם לגיבוש התסריט: בסרט פורנו יש בדרך כלל שלושה אקטים, כלומר שלוש סצינות. אם אתם לא מחזיקים בכיס את בשורת גל הפורנו החדש, לכו על סצינה אחת נורמלית (גבר ואישה), אחת פנטסטית (שני גברים ואישה) ואחת הפוכה (לא שני הומואים, יא טמבלים. שתי נשים וגבר). בסך הכל יש לנו ארבעה גברים, ארבע נשים ושלוש סצינות. קחו תמיד גם כמה גברים לרזרבה, למקרה שהכוכבים שבחרתם לא יוכלו לסחוב סצינה שלמה או משהו. כוכבות, אגב, לא אמורות לפשל בעניין הזה.

מחירון

משרד בדרום תל אביב: 850 דולר בחודש.

גבר: החל ב-100 דולר לסצינה.

אישה: החל ב-500 דולר לסצינה, לפני אקסטרות, כמו אנאלי, גנג-בנג או אקט עם עוד בחורה. בעיקרון המחירים גמישים, אבל תמיד נעים כלפי מעלה ככל שהדרישות יותר אקזוטיות.

2. תסריט

כאמור, אין דבר פחות חשוב בסרטי פורנו מאשר תסריט, אבל בכל זאת צריך להקפיד על כלל אחד: תוך שמונה דקות מתחילת הסרט - ולא משנה אם זה רימייק של "גרון עמוק" או עיבוד מודרני של "פיטר פן" - הגיבור כבר נותן בגיבורה. אם אתם ממש חסרי דמיון תוכלו לשאוב השראה מאחינו בגולה האמריקאית; הם נוהגים לצלם עאלק-ראיון עם הכוכבת, ובסופו היא מתאחדת עם המראיין. עוד אופציה היא לתעד יום שמח במיוחד בחיי סוהרת בכלא, חובשת במד"א, שליח פיצה או טכנאי כבלים.

מחירון

סיגריות: 18-15 שקל.

3.  לוקיישן וציוד

אחרי שגיבשתם תסריט תבחרו לוקיישן, וכאן כדאי ללכת על הדיל הזול ביותר. יום בדיי-יוז יעלה לכם משהו כמו 500 שקל, אבל תמיד תוכלו לבחור אתר ציבורי וחופשי מתשלום כמו חוף הים, רחבת הסינמטק או כיכר המושבות. זה, אגב, יכול לקחת את העלילה לכיוונים הרבה יותר מפתיעים - אם כי עדיף, כאמור, לא להתאמץ.

עכשיו נותר לכם לאייש את הצוות המקצועי ולסגור קצוות. אם אתם לא סגורים על יכולות הבימוי שלכם, תוכלו לפנות לאחד מבוגרי בתי הספר לקולנוע בארץ; מצבו העגום של הקולנוע הישראלי מביא רבים מבוגריו לפת לחם, וזה מצוין, כי זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי לשדרג את הסרט בכמה רמות. מומלץ בעיקר להתעניין אצל בוגרי סם שפיגל, שתמיד אפשר לקבל מהם מושג על הזיונים אצל קוסאשווילי.

לגבי הצילום, כל מצלמת וידאו דיגיטלית תעשה את העבודה (DV אם התקציב לוחץ, HDV אם הוא לוחץ פחות). כדאי להיעזר בשירותיו של צלם חובב - לכו תדעו, אולי מישהו ברוממה לא מסתפק באקשן של "שישי עם מיכל" - או במקרה של חסרון כיס, לנהוג כמו בתעשיית הפורנו הישראלית בימים שלפני המבול ולצלם את הסרט במו ידיכם הרועדות. בכל מקרה, כדי לא לפספס שום דבר עדיף להשתמש בשתי מצלמות. גם הסאונד חשוב, כמובן, וזה אומר שכדאי להשקיע בציוד קול ובאיש מקצוע מנוסה יחסית. שרוליק מ"סמי הפקות" בהחלט יספיק.

רק מה, מצלמה ובום (מין מיקרופון כזה. לא משנה) לא סוגרים את רשימת הציוד. ממש לא. יש גם פרופס ותפאורה, או בעברית קונדומים ואביזרי מין. שימוש בקונדומים בתעשייה הוא חובה, ומי שלא משתמש בהם לא עובד; צעצועים פופולריים בסרטים הם ויברטורים למיניהם, פלאגים שמתחברים לישבן ועוד כהנה ספוילרים. בכל מקרה אל תשכחו תכשירי היגיינה לסוגיהם, והכי חשוב - שמני סיכה למראה רטוב ולחדירה קלה.

מחירון

חדר ליום בבית מלון: 600-500 שקל.

מצלמת DV או HDV איכותית: כ-30 אלף שקל בקנייה, כ-150 דולר ליום בהשכרה.

ציוד קול: 3,000 שקל (בקנייה מיד שנייה).

שכר צלם ליום: 800 שקל.

שכר איש סאונד ליום: 500 שקל.

אביזרי מין: 2,000-500 שקל ליחידה.

שמנים: 500 שקל (בסביבות 100 שקל לבקבוקון).

קונדומים: תביאו מהבית. באמת, נו.

4. צילומים

יש תסריט, יש כוכבים, יש קונדומים - והיום הגדול מגיע. עכשיו מסתערים על הלוקיישן, נניח חדר ממוצע בבית מלון (אפשר להגיד לפקיד הקבלה שבאתם לעשות מסיבת רווקים, אבל רוב הסיכויים שזה יעניין אותו פחות מתוצאות משחק הבדמינטון האחרון בין נבחרות אנגולה ופפואה-גינאה), ומתרכזים בדבר אחד: איך להביא חומר גלם טוב ככל האפשר במינימום זמן.

לגבי הבימוי בשטח, צריך לזכור שהגברים הם אלה שמובילים את הסצינה ומכתיבים את המעברים מתנוחה לתנוחה. הם גם חייבים לגמור, כמובן, ולא כשהם רוצים אלא כשתגידו להם. חוץ מזה הם צריכים להוכיח וירטואוזיות כדי שהמצלמה תוכל לתפוס תקריב ביולוגי של איברי המין בפעולה - ומכיוון שזה סרט ישראלי, אתם רוצים לשמוע כל הזמן דיאלוג בשפת הקודש. רק נסו להימנע מ"הו כן" וכאלה, כי זה לא ממש אמין.

בהיעדר עלילה, מתחילים במציצות: הוא לה, היא לו. אחרי שלוש דקות עוברים לאקט עצמו. כדאי לבצע שלוש תנוחות בסיסיות במהלך האקט, וחשוב שפליטת הזרע תהיה לעיני המצלמות. סצינה ממוצעת מצולמת במשך כשעה, ולאחר העריכה נותרות ממנה כ-25 דקות. אם לשחקנים שלכם יש תאוות משחק בלתי מרוסנת או שהם ניסו יותר מדי פעמים להתקבל לבית צבי, תנו להם להשתעשע - אבל בלי להפריז. במקרה של תקלה, כלומר אם הגבר גמר לפני הזמן, הצילום התפקשש או כל דבר אחר, תמיד אפשר לקחת את אחד משחקני הרזרבה שהבאתם רק בשביל הפינאלה.

מחירון

קולה מהפיצוצייה: 7-5 שקלים.

5.  עריכה ופסקול

כל נודניק שלמד קולנוע יסביר לכם שהשלב הכי חשוב בעבודה על סרט הוא העריכה, אבל כאן זה לא המדור של קמרלינג - אז נסתפק בזה שלא יזיק לערוך.

אפשר להשיג היום מכשירי עריכה די בזול, אבל איכות העריכה תלויה פחות בחומרה ויותר בהשקעה שלכם. אם אין לכם חשק או יכולת לערוך, תנו לאחד מעורכי הווידאו המוכשרים שצמאים לכמה שקלים לעשות את העבודה. אפקטים זה תמיד טוב, אבל לא להגזים. מבחינת דיבורים, אם אין לדעתכם מספיק גניחות/ אנחות/ קולות מציצה וכדומה, תושיבו אחת מנערות 144 שתדבב את העסק. אם מישהו יתלונן שתנועות השפתיים לא תואמות לקול, מזל טוב: מצאתם הומו.

חוץ מדיאלוגים, תמיד נחמד שיש גם מוזיקת רקע. מוזיקת מעליות תתאים מאוד, וכמובן מיטב העיבודים והסלסולים של הזמר המזרחי - אלא שכאן אתם כבר נכנסים לתחום האפל של זכויות יוצרים. אז אם אין לכם חשק להיתבע ולהיגרר לבתי משפט, שלמו למוזיקאי שילחין לכם כמה קטעים שמתאימים לסוגים שונים של סצינות. למשל טראנס לסצינה ברוטאלית, מוזיקה צוענית לסצינת אוננות, רוק כבד לקטע של שני גברים על בחורה אחת ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה בשביל שתי בחורות על גבר.

מחירון

מכשיר עריכה משוכלל: 10,000-6,500 שקל.

עורך פשוט: 300 דולר ליום.

עיצוב פסקול: 300-200 דולר

 6. הפצה

בואו נוריד קודם מהשולחן את סוגיית השם, שבפורנו הישראלי נודעת לה חשיבות מרובה - כפי שיעידו אלפי החרמנים שראו את הלהיט "תני לו בלאו לאו" (ועד היום ממלמלים "אבל אני נשבע לכם שלא ראיתי שם את הרב לאו"). הכלל הוא שהשם לא צריך להיות קשור בכלל לעלילת הסרט - אבל הוא חייב להיות קצבי, קליט ולא לחרוג מטווח השתיים-שלוש מילים. אחד הקונצים המוצלחים הוא טייק-אוף על סרט ידוע, עדיף ישראלי, למשל "הביצים של שלומי" או "מציצה מאוחרת". שיטה נוספת היא לקחת מושג מהאקטואליה הישראלית ולחבר אותה לסרט, למשל "הנימפומנית של ההתנתקות" או "המחבלת שעשתה אותי". אם זה לא מספיק, תמיד אפשר לעיין בהיסטוריה היהודית ולקבל השראה. אתם יודעים, "שרה גיבורת אנאלי", "חומה ומשגל" וכאלה.

טוב. נניח שהלכתם על "המאוננות של נינה". עכשיו אתם צריכים להפיץ אותו, ובחירת אפיק ההפצה תלויה בפורמט שתבחרו - קלטת וידאו/ דיסק, או קובץ לאינטרנט. אם תלכו על קלטת או דיסק תצטרכו אריזה, כלומר עיצוב עטיפה שדורש גרפיקאים עם מיומנות מקצועית מינימלית. הכלל פשוט: כמה שיותר תמונות מתוך הסרט, וכוכבים שחורים על האיברים המוצנעים. את התמונות מצלמים במהלך יום הצילומים, ואחר כך מרכיבים בעזרת הגרפיקאי את הפאזל על הקלטת או הדיסק. בעניין כמות העותקים - בתור התחלה לא היינו ממליצים לחרוג מ-1,500 חתיכות, כי ממילא יזייפו אותן בכמויות.

אם אתם בעניין של כסף גדול ושלום כלל עולמי יש לכם אופציית הפצה נוספת - האינטרנט. היתרון העיקרי בהעברת הסרטים שלכם לרשת הוא הגדלת הזמינות שלהם, הקטנת הסיכוי לזיופים והאפשרות לחתוך את הסרטים לסצינות, ככה שהצופה הנלהב משלם עבור כל סצינה בנפרד. וככה זה עובד:

1. קונים שם דומיין אטרקטיבי.

2. מעבירים את הסרט לרשת בעזרת מכשירי עריכה ושכפול פשוטים.

3. מתחברים לשרתים שיוכלו לעמוד בעומס היצירה שלכם, בקנייה או בהשכרה.

4. למתקדמים: שוכרים מספרי גישה מבזק או מחברות הסלולר, שהתקשרות אליהם פותחת את הסרטים לצפייה. הצופה המקוון משלם מס חד-פעמי או לפי זמן אוויר.

5. לכרישים: שוכרים מספרי גישה במרחב השמי או מעבר לים.

אבל בואו נניח שבשלב הראשון, או לפחות בסרט הראשון, לא תיכנסו להרפתקת ההפצה באינטרנט אלא תסתפקו בווידאו או בדי.וי.די. בווידאומטים של "בלוקבאסטר" או "ענק הווידאו" מעודדים את תוצרת הארץ, וככה גם חנויות הסקס הפזורות ברחבי המדינה. ספריות מתוחכמות יותר יערימו קשיים בדרככם, אז עדיף לוותר.

תוכלו להתנחם בעובדה שהסרטים הישראליים מהז'אנר הזה אהודים בעוד מספר מקומות בעולם: איטליה היא שוק לא רע, הקהילה היהודית בארה"ב שמחה תמיד לצפות בבת ישראל מתנהגת על איברים נימולים - וגם אחינו לסכסוך מתים על הפצצות הישראליות. סוכן-מפיץ שמבין בעולם הערבי יכול למכור כמה מאות קלטות בשוקי ירדן, מצרים ועזה. ככה גם תתרמו לתהליך השלום, גם תחרמנו את האזור וגם תעשו את היומית.

מחירון

עיצוב קלטת: 1,500 שקל.

שכפול 1,500 קלטות או דיסקים: 10,500 שקל.

עמלת מפיץ: כ-10 אחוזים מהמכירות.

קניית שם דומיין, בנייה ותפעול אתר באינטרנט: 3,000 דולר.

התחברות לשרת: 50,000 שקל בקנייה, 10,000 שקל לחודש השכרה.

שכירת מספר גישה מקומי: אין לנו מושג, האמת .

7. השורה התחתונה

אם הגעתם עד כאן, אתם בטח כבר מריצים בראש את המספרים ומנסים לחשב אם כל התרגיל הזה באמת שווה את הטרחה. ובכן, כמו שתכף תראו, התשובה הקצרה היא כן - והארוכה היא "כן, אבל זאת רק ההתחלה".

סכום ההשקעה שיצוין להלן מחושב לפי הוצאות המינימום להפקה של סרט ראשון, והוא די גבוה - אבל ככל שתפיקו יותר סרטים, ההוצאה הממוצעת שלכם תקטן. ציוד שקניתם ישמש אתכם בהפקות הבאות, חומר שצילמתם ולא הכנסתם לסרט הראשון תוכלו לערוך לסרט השני, ועוד לא דיברנו על השיפור הצפוי ביעילות הבימוי והעריכה שלכם. אבל עד שזה יקרה, בואו תראו מה יכול לעשות הכחול הגדול הראשון שלכם:

המחירון האחרון

השקעה: 62,145 שקל.

זמן עבודה: שבועיים גג.

הכנסה מיידית ממכירת 1,500 עותקים: 120,000 שקל.

רווח בניכוי ההוצאות, כולל עמלת מפיץ: 45,855 שקל.

תודה לשרון מ"סקס סטייל" ולשי מ"פרפר אחד", שסייעו בהכנת הכתבה

מתוך גליון בלייזר מס' 45