המיועד
גיא זו-ארץ לוקח את העניינים ברצינות. לגמרי ברצינות. גם כשהוא על סט 'השיר שלנו' בתפקיד גבעון שחזר מהמתים, גם כשהוא מרקד על במת 'מרי לו' וגם כשהוא חותך סלט. למעשה הוא היה מעדיף לדבר על אדריכלות ועל ספרות, אבל אותנו מעניין יותר לשמוע על החתונה הממשמשת עם יעל בר זוהר
אם עוד אדם אחד על הסט של 'השיר שלנו' יגיד לי, אחרי הרהור חולמני, שגיא זו-ארץ הוא "מקצוען", ושהוא גם "מפוקס לחלוטין", "אחלה פרטנר" ו"לוקח את העבודה שלו בסופר רצינות" - אני אתבצר בחדר האיפור ואדרוש את ראשו המתוק של רן דנקר ככופר. כבר כמה שעות טובות שאני מבלה על פס הייצור הפעלתני והיעיל של הדרמה היומית הפופולרית, ועדיין לא ניפק מישהו מהנוכחים אפילו סיפור אחד שיוכיח שזו-ארץ, תמיר וחינני ככל שיהיה, הוא בשר ודם, ולא מזרון גומאוויר מתנפח בדמות שחקן למופת.
"אנחנו נורא שמחים שהוא חזר, כי עם פרטנר חזק כמוהו אתה יכול להוציא מעצמך דברים שאחרת לא היו בסצינה", קובע למשל אושרי כהן, שמגלם את אריאל, אחיו הצעיר של זו-ארץ בסדרה. גם אפרת בוימולד, בתפקיד נועה שחר/בת שבע אטיאס, מדווחת על עליצות שפקדה אותה עם חזרתו של זו-ארץ לשגרת הצילומים. אנחת תוגה קטנה נפלטת מפיה רק כשאני מעלה בפניה את התהיה המסורתית על חילופי הזוגות המצולמים של המרובע הסקסי יעל בר-זוהר ויהודה לוי לפוקס מצד אחד, ובני זוגם על סט 'השיר שלנו' מצד שני. זה לא משנה לי אם אני משחקת מול גיא או מול זוכמיר בובקס", היא הוגה באיטיות מודגשת, כדי שאכניס את זה טוב טוב לראש, ועולה על ההסעה הביתה.
מסכמת הבמאית טובת המזג שירלי שטרן: הלוואי שכולם פה היו כמו גיא. יש הבדל משמעותי בין הטיפול שלו בדמות ובטקסט לבין החבר'ה הצעירים כמו נינט ורן, שאין להם שום ניסיון במשחק". אם כן, ה'קראק' הזה שאתם שומעים עכשיו, זה הצליל שלי נשברת.
שמונה קילו מלון
חברים, גבעון חזר. לא עוד שוטטות ברחבי קומפלקס 'סאן אנד ביץ' עטוף בתכריכים ומאופר כפלטת זהב, כשהוא מבהיל את הצופים עד חנק; את מקומה של רוח הרפאים החטובה תפס 'גבעון המלך', כפי שמכנה אותו זו-ארץ בהערצה, שהתגלה השבוע כחי וקיים וזומם מתמיד, והתברג היישר למשרת נשיא דסק הנקמה בסדרה. במסגרת תחייתו מתחפש גבעון לאישה, מהלך שלטובתו הקריב את רעמת תלתליו השנויה במחלוקת.
"אני נורא נהנה עם גבעון, כי בדמות מטורפת כזו, שפועלת רק על אנרגיות הרסניות, אפשר ממש לנעוץ את השינים", מבשר זו-ארץ. כנראה שהצופים הצעירים נהנים קצת פחות, שכן במשרדי ההפקה התקבלו עשרות טלפונים מאימהות מודאגות, שסיפרו שילדיהן מתקשים לישון לבד, מפחדים לפתוח ארונות ומסרבים ללכת לשירותים ללא ליווי, כי הם חוששים שגבעון יקפוץ עליהם ויבצע בהם קלוזאפים מהגיהנום. בתגובה החליטו זו-ארץ והמפיקה נאוה קולטון להזמין חלק מהילדים המפוחדים לאולפן. "ישבתי עם ילד אחד על הספסל מחוץ לאולפן - בהתחלה הוא היה חיוור נורא ופחד להסתכל לי בעיניים, אבל לאט לאט התחלנו לדבר, לדפדף בתסריט, הוא ראה אותי באיפור ובהלבשה. בסופו של יום הוא כבר היה חדור מוטיבציה לשחק את גבעון בעצמו", הוא מרוצה.
זו-ארץ, איש תיאטרון הבימה מזה שמונה שנים, באמת נוהג להשקיע את כל תעצומות נפשו בתפקידים שהוא מגלם - בין אם מדובר במחזמר הסוכרזיתי 'מרי לו', בלהיט הלהיטים המזמר 'בוסתן ספרדי' או בדרמה גדושת התסביכים 'פרפרים הם חופשיים', שבכולם הוא מופיע במקביל. לפני חצי שנה, כשהשתתף בכיתת אמן אצל מדריך השחקנים ההוליוודי (אל פצ'ינו, קמרון דיאז) ברנארד הילר, התבקשו התלמידים להביא את הטעם האהוב עליהם. זו-ארץ הלך באותו ערב הביתה, קילף שמונה קילו של מלונים והדביק את הקליפות על כל גופו. "את הגרעינים השחלתי עם מחט על שרשרת, כמו אצל ברוק שילדס בסרט 'הלגונה הכחולה'. לסיום שמתי קליפה של מלון במקום הנכון - חתיכה גדולה, כמובן - וככה הגעתי לשיעור".
לא הרגשת כמו טמבל, גבר בן 32 מחופש למלון?
"ממש לא. הוא רצה לבחון את הגישה שלנו, איך אנחנו מתייחסים לעבודה, ואני רציתי להראות את המחויבות שלי. מה עדיף, שהייתי סתם בא עם מלון ביד? בעבודה אני הולך עד הסוף. במסגרת תפקיד אין שום דבר שאני לא מסוגל לעשות או להגיד. בחיים זה ממש לא ככה, אני ביישן ומעז הרבה פחות. אני חושב שמשחק זה התיקון שלי, כי על במה אני יכול להוציא את עצמי בחופשיות ובביטחון מלאים, וביומיום זה הרבה יותר קשה לי".
מתבקש לשאול איך הופך ביישן מדופלם לבן זוגה של הנערה הכי מפורסמת במדינה ומי ששמה את הנון ב'נחשקת'. זו-ארץ לא אוהב לדבר על יעל בר זוהר. כשהשיחה פונה לכיוון הזה הוא מכריז "אני עומד בזכות עצמי", מאבד את שלוות הרוח הממוסמרת לדיבורו בדרך כלל ומבקש לעבור לנושאים אחרים. טוב, אז בוא נדבר על ההתנתקות. ממש.
בפריז עם יעלי
השניים נפגשו לראשונה ב-99', על סט הסבונייה העברית הראשונה 'רמת אביב ג', אבל רק לפני שנתיים, על במת השלאגר 'מרי לו', גילו שלאהבה אין מדינה. "בגלל שנפגשנו על הבמה, עברתי מראש את המחסום של להתחיל לדבר, כי ממילא העבודה דרשה מאיתנו אינטראקציה. אם לא היינו עובדים יחד בטח הייתי יושב בצד ואומר 'כן להתחיל איתה, לא להתחיל איתה... עזוב, אני לא מסוגל לפתוח בשיחה עם אחת כזו'. בתור שחקן הייתי צריך להתאהב בה ערב ערב, אבל על הבמה זה הכי מקצועי ונטו, ואין הבדל מבחינתי בין הופעה עם מיכל אמדורסקי, שהיא פרטנרית נפלאה ומצחיקה, לבין הופעה עם יעלי. אז בהתחלה הכל היה מקצועי, אבל לאט לאט נכבשתי, הדברים התרחשו מעצמם, וקלטתי שזהו זה".
בת הזוג שלך יותר מפורסמת ומצליחה ממך. 90 אחוז מהגברים היו מאוימים במצב כזה.
"אני לא במלחמה עם אף אחד, בטח לא איתה. למי אכפת מי יותר מפורסם, אני לא מודד את עצמי במונחים האלה. אני לא צריך שהבת זוג שלי תהיה יותר קטנה ממני בשביל להרגיש גבר. להיפך, שתהיה אלופה. היא כבר אלופה. יש לי מספיק מקום בשביל להכיל עוד אדם, עם נפח ומשקל משלו. אין לי את המקום המצ'ואיסטי הזה של משחקי כוח מולה. אני יודע להיות חלש, אני יודע להגיד כשאני לא יודע, אני יודע לבכות, אני יודע לכאוב".
ועכשיו אתם משחקים בטלנובלות מתחרות.
"זאת העבודה שלנו, אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה. יש הרבה פרגון בינינו, זאת לא בעיה".
השנה נאלצתם להתמודד גם עם לא מעט שמועות.
"זה לא פגע בנו כזוג. אנחנו לא נותנים לדברים לחדור פנימה, ולא נחסוך מעצמנו שום דבר בגלל תשומת הלב התקשורתית שאנחנו מעוררים".
אתם מספיקים בכלל להתראות?
"שנינו עובדים מאוד קשה, והרבה פעמים יוצא לנו להיפגש רק מאוחר בלילה. הייתי רוצה להיות ספונטני ולהגיד 'סידרתי לנו כרטיסים לטורקיה, בואי ניסע לוויקאנד', אבל עם לוח הזמנים שלי ושל יעל אי אפשר לעשות דברים כאלה. אנחנו צריכים לתכנן מראש. היינו למשל לא מזמן בפריז, העיר הכי רומנטית בעולם. היה כל כך כיף סתם להסתובב ברחובות, לאכול צהריים באיזו מסעדה קטנה. וגם כשאנחנו פה עם כל הלחץ, ולפעמים מתראים רק מאוחר בלילה, אני בכל זאת מוצא את הדרך להפתיע, לפנק, לתת את היחס, את המילה הטובה".
אתה כנראה עושה משהו נכון - השבוע פורסם שכבר קבעתם תאריך לחתונה.
"דיברנו על זה והסכמנו שזה הכיוון, שנעשה את זה, רק עוד לא יודעים מתי בדיוק".
תלכו על חתונה מפוארת או משהו צנוע?
"זה עדיין לא על סדר יומי. אני לא מתעסק עם החתונה כרגע. כשנקבע תאריך אז נתחיל לחשוב ולתכנן. בינתיים אני יכול רק להגיד שנורא טוב לי בתוך הזוגיות הזו, אני מאוד מאוד אוהב את יעלי. כל יום אנחנו לומדים ומכירים אחד את השני עוד ועוד. אף פעם לא נמאס לי להסתכל עליה, אני מכיר את שפת הגוף שלה לפרטי פרטים".
בעבר דווקא סיפרת שחברות קודמות שלך, כמו ליאת אחירון ואביגיל אריאלי, התלוננו שאתה מרוכז בעצמך.
"בואי נגיד שמהחברה הנוכחית שלי לא שמעתי תלונה כזו. חוץ מזה, מי אמר שהן צדקו? אולי הן השליכו מעצמן עלי?".
אנחנו יושבים בבית קפה ולוגמים תה יסמין. זו-ארץ, 1.78 מטר על 75 קילו ולחיים שקועות לתפארה, ממתיק את המשקה שלו בסוכרזית. "רק לאחרונה התחלתי עם זה", הוא מצטדק. "אני לא בדיאטה אבל אני מאוד מקפיד במה שאני מכניס לפה. זה חלק מהעבודה שלי, כמו שיעורי פיתוח קול או תנועה או לשחות כל יום. אני לא נוגע בפיצות, לא בהמבורגר ולא בצ'יפס, ולרגע גם אין לי השתוקקות לזה. אבל אני לא חוסך מעצמי, אני אוכל מעולה ובשפע ומבשל המון - עוף, דגים, פשטידות, פסטות, סלטים, סוגי אורז, הכל. אני מומחה בתבשילי טופו. אם נגיד אני חוזר מאוחר מהצגה אז אני אוכל איזה סלט מפנק, ואני מרגיש עם זה ממש טוב. תזונה נכונה זה חלק מלהיות בריא, מלהיות פיין עם עצמי".
מה עוד כוללת ההשקעה שלך בעצמך?
"אני אוהב לטפח את עצמי, להיראות טוב. אני אסתטיקן, אוהב בגדים, אבל תמיד חושב שאין לי מספיק. אני אוהב לצאת לשופינג אבל מסתבך כשאני הולך לבד, אז אני מעדיף ללכת עם החברה ומה שהיא אומרת אני קונה. יש לה טעם מדהים".
אדריכל העיר
במהלך שיטוטי השופינג מעדיף זו-ארץ, לדבריו, להסתכל על בניינים יותר מאשר על חלונות ראווה. בילדותו שאף להיות אדריכל. "תמיד אומרים לי שאני חושב כמו מהנדס - מסודר, מחושב, מתכנן הכל מראש. אז חשבתי ללמוד ארכיטקטורה, אבל בסופו של דבר המשחק משך אותי יותר. גם היום אני שם לב למרחב הציבורי".
אפרופו מרחב ציבורי, היית גר ב'סי אנד סאן', שנתן השראה ל'סאן אנד ביץ' של 'השיר שלנו'?
"בחיים לא. המקום הזה הוקם באופן לא חוקי, והוא חומס את הים, שהוא שלי ושלך. אמנם לדיירים שם זה בטח גן עדן לרדת מהבית ישר לחוף, אבל זו פשוט שערורייה מהבחינה הציבורית. חוץ מזה לא הייתי גר שם כי זה רחוק מדי מהעיר. רק לאחרונה חזרנו לגור בתל אביב, אחרי שגרנו תקופה במושב (רשפון). זה לא התאים לי. גדלתי כילד עירוני, בשבילי האוטובוסים זה צפצוף הציפורים. דווקא בתוך ההמולה אני יכול לשבת עם עצמי ולחשוב או לכתוב משהו. בכפר היה נורא יפה ופסטורלי, אבל הרגשתי שאני רחוק מהקצב של העיר. מה שיפה בתל אביב זה שהיא נורא קטנה והאנשים בה נורא חמים".
ואם מרוב חום, כשאתה הולך עם זוגתך ברחוב, מישהו ניגש ומנסה לגעת בה?
"אני אקח אותה ונעוף משם כמה שיותר מהר. מה, אני אתחיל איתו מלחמת אגואים? 'בוא'נה, מה אתה שם יד על האישה שלי?'. מה פתאום, מי צריך את האנרגיות השליליות האלה. החברה שלי סומכת עלי שאני אגן עליה ואשמור על כבודה בדרך שלי, של הבלגה ונשימה ארוכה. בתור ילד היו לי התקפי זעם. כשהייתי מתעצבן הייתי מכניס אגרופים בקיר. אחר כך למדתי איפוק והוצאתי את האגרסיות בכדורסל".
מאז שגויס ללהקת חיל האוויר פוסע זו-ארץ, שגדל בתל אביב כצעיר מבין שלושה אחים, במשעולי עסקי השעשועים, אבל למרות מגוון התפקידים שגילם, עדיין לא ממש עשה את זה, לא פרץ באמת. "אני לא מרגיש מתוסכל", הוא הודף, "עשיתי בחירות שיאתגרו אותי, לא את המסלול הישיר לכוכבות. כשהייתי בן 25 הציעו לי תפקיד ראשי בהפקה מסחרית של מחזמר, אבל סירבתי, כי לא הרגשתי מספיק בשל כשחקן. במשך השנים היו לי כמה הצעות כאלה אבל נשארתי בתיאטרון, כי הרגשתי שזו חממת הגידול שלי, ששם אני מתפתח עד שיגיע התפקיד הגדול". השבוע התבשר שהתקבל להפקה אמריקאית של סרט שיצטלם ביולי-אוגוסט במלטה ובהונגריה. אנשיו של זו-ארץ מסרבים להסגיר פרטים, אבל המסתורין נעשה רק מושך יותר בהתחשב בכך שבתאריכים ובמקומות האלה בדיוק יצטלם סרטו המדובר של ספילברג על רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן.
איך זה שלא ראינו אותך עד היום באיזה קמפיין?
"או, גם אני שואל. בשנים קודמות הופעתי בשתי פרסומות קטנות, אבל זה לא נחשב, ומאז קיבלתי רק הצעות לא ראויות. קדימה, תפני למשרדי פרסום ותשאלי אותם, תגידי שגיא זו-ארץ פנוי ומעוניין. ברצינות, אני אשמח לקבל הצעה מגניבה. הטווח שלי הוא בין קוקה קולה למלך ליר" (ספי שקד ממשרד הפרסום ראובני-פרידן מוסיף: "זו-ארץ דווקא היה אצלי אחד משלושת הפיינליסטים לקמפיין של 'WOW' יחד עם ליאון רוזנברג וליאור מילר. בסוף הלכנו עם מילר, אבל אני חושב שגיא בהחלט מתאים לפרסם מוצרים של חבר'ה, כמו בירה למשל. לאופנה הוא מבוגר מדי").
זו-ארץ הוא בחור כל כך מהוגן, נטול מוזרויות וצדדים קינקיים, עד שהשיחה איתו הופכת לפעמים לטיפוס אתגרי, כשאת משוועת לזיז או בליטה להיאחז בהם, אבל גולשת למטה שוב ושוב. מצד שני, עולמו הפנימי אינו מדבר שממה. גיבורי התרבות שלו הם ש"י עגנון, שספרו 'שירה' מונח דרך קבע ליד מיטתו, ונתן אלתרמן, שאת שירו 'הזר מקנא לחן רעייתו' הוא מצטט בשלמותו על פי דרישה ספונטנית. החלום האמיתי שלו הוא לא לכבוש את הוליווד אלא, שימו לב, להיות סופר: "אני רוצה לכתוב רומן היסטורי. לא החלטתי עדיין אם הוא יתרחש בתקופת התנ"ך או בתור הזהב של יהדות ספרד. הטוויסט הוא שאני אבחן את הדמויות במונחי הפסיכואנליזה, לפי ערכים של תרבות ומוסר מודרניים".
אתה מתמצא בעולם המונחים הפסיכואנליטי?
"אני אעשה תחקיר. מבחינת עלילה, אני יכול להתבסס על הסיפור של שם המשפחה שלי, שעובר אצלנו מדור לדור".
מה הסיפור?
"אז ככה: בפורטוגל חי לו יהודי בשם יוסף סוארז, בעל צי של ספינות. בימי גירוש ספרד עובר סוארז לאמסטרדם, ובמהלך אחד המסעות שלו הוא מציל מטביעה את מלך הולנד. כאות הוקרה המלך מעניק לו את חצי האי לברדור שליד קנדה ואת תואר האצולה 'דה לה פניה'. האציל החדש חי לו בסבבה, עד שיום אחד חוטפים אותו פיראטים באחד המסעות וגוררים אותו על האונייה לחופי טריפולי. שם הוא מוצג בשוק העבדים, אבל רב העיירה פודה אותו ומשיא אותו לבתו. הבן שלהם הוא הסבא של הסבא של הסבא שלי. ועד היום אם תלכי לבית של סבתא שלי, רקל, תראי שכתוב על הדלת זו-ארץ ובסוגריים דה לה פניה. סיפור מדהים, לא? סבתא שלי מספרת אותו פי אלף יותר יפה".
לפנייה לכתב/ת 
גיא זו-ארץ. לא נוגע בפיצות
צילום: שמואל יערי
יב"ז וגי"ז
צילום: איציק בירן
מומלצים
