פרס היחצנות

אמריקה לא זוכרת הרבה סרטים שנהנו מסערה תקשורתית גועשת כמו "מר וגברת סמית", החדש של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, שיעלה כאן מחר אחרי גל הייפ קטלני (ויעלה אצלנו ב-16 ביוני). זה היה יכול להיות סתם עוד סרט מתוקצב ושיגרתי על זוג מתנקשים נשוי, אלא שבניגוד לסרטוני קיץ אחרים, פה זכתה האומה ב"בראנג'לינה", אולי תופעת הרכילות הכי מטופשת-אך-משגעת של השנה האחרונה. מההתחלה הסיפור אחז בכל המרכיבים של טלנובלה מוצלחת: מצד אחד יש את בראד, החתיך המתלבט, מהצד השני מוצבת ג'ניפר, הסופגנייה התמימה, ובאמצע, בתפקיד הביץ', עומדת אנג'לינה, הפאם פטאל שהעזה לחטוף לסופגי את התופין הלוהט מתחת לאף. האייטם התגלה ככזה להיט, שהוא הצליח להישאר בכותרות למעלה משנה. פשפוש מהיר בארכיונים מגלה כי הידיעה הראשונה על הזוג הופיעה כבר במאי 2004, ומאז עשרות אזכורים ושערים הוקדשו להנצחת משולש האהבהבים, שעכשיו מתגלה כמופרך למדי. יחסית לטראשייה האמריקאית אין ספק שמדובר פה בכוח הישרדות מכובד ביותר.

למרות שאפשר לחשוב שיוצרי הסרט יפצחו בריקוד דבקה קופצני נוכח השיגעון שהתעורר מסביב להפקה, הם, נגטיבים שכמותם, דווקא בוחרים לקטר. "אני לא חושב שהפרסום עזר למישהו", מתבכיין עקיבא גולדסמן, אחד המפיקים, "זה רק פגע בחיים של הכוכבים. אנשים עבדו מאוד קשה, ואז עיקר תשומת הלב הלכה לספקולציות ולרכילות". "לא היה קל לעבוד עם הפפראצי מסביב לסט", מקטר גם דאג לימן הבמאי, "וגם נכנסנו לבעיה, כי פתאום הכוכבת הראשית שלנו הצטיירה בתקשורת כהורסת משפחות. בזמן העריכה כל הזמן חשבנו איך אנחנו 'מצילים' את התדמית של אנג'לינה. נאלצנו לשנות חלק מסצינות הסקס, רק כדי שאנשים לא יישבו באולם ויגידו 'הא, אז ככה היא פיתתה את בראד'".

ואולי באמת יש ליוצרים סיבה לקטר. אם מסתכלים היסטורית, הסרט Proof of Life משנת 2000, שבו מג ראיין וראסל קרואו התערבלו יחדיו בזמן שראיין היתה נשואה עדיין לדניס קווייד, הוא דוגמה טובה לכך שרומן כוכבים הוא לא ערובה להצלחה כספית. ובכל זאת, לא מסוכן להמר שממחר כל אמריקה ואחותה תנהר לאולמות רק כדי לראות את ה"בראנג'לינה" המפורסמת ממקור ראשון. בכל מקרה, עד שיגיעו הרווחים (והביקורות), "סמית" הוא כבר סוג של מנצח: פרס היחצנות "מהומה על לא מאומה" לשנת 2005 נמצא אצלו עמוק עמוק בכיס.

שוגר מאמא

כנראה גם דוגמניות על במיל' צריכות אהבה, או לפחות איזו תוכנית ריאליטי שתיתן להן תירוץ ללכת לצבוע את השורשים. ג'רי הול, דוגמנית ואקסית מפורסמת של סולן "האבנים המתגלגלות", מיק ג'אגר, זוכה בימים אלה לתוכנית אישית בערוץ 1-VH, שבה היא בוחרת לעצמה נער שעשועים פרטי. בתוכנית Kept, "שמורים" בעברית (למרות שתרגום מתאים יותר יהיה "שמורת טבע" בהתחשב בביזאר שהולך שם), נכנסת הול בת ה-48 לעמדת השוגר מאמא ומרביצה את תורתה ב-12 גברים חסונים ומחוטבים. בכל פרק היא אוספת אליה את הבנים המתחרים, וברוח הכלבייה מאלפת אותם איך להיות ג'נטלמנים מבדרים. "הם היו ממש טיפשים", מספרת הול, "אבל לימדתי אותם דברים שהאמהות שלהן היו צריכות להסביר להם הרבה לפני שהם פגשו אותי. לדוגמה, הכרחתי אותם לקחת שיעורי נימוסים, לימדתי אותם איך לציית לכל מה שאני אומרת, וגם ביקשתי מהם לצייר אחד את השני בעירום, סתם בשביל הכיף". ומה יש לאקס המיתולוגי לומר על כך שאשתו לשעבר ממיינת ילדונים? "מיק אמר שגם ממנו ביקשו לעשות תוכנית עם קבוצת בנות 16", מספרת הול, "אז כנראה שאני לא כל כך מיוחדת".

מריו קאנטון הוא הומו עם ה"א ענקית, או ככה לפחות הוא אומר על עצמו, רגע אחרי שהוא מכריז "אני זנזונת של צחוקים!" בפתיחת מופע היחיד שלו Laugh Whore, אחת מההצלחות הגדולות של השנה האחרונה בברודוויי. אפשר להתווכח אם קאנטון מצחיק או לא (והוא לא), אבל עדיין יש מקום לתת לבחור צל"ש חם על הזינוק המטאורי שהוא עשה בשנה האחרונה. הבדרן, שבנה קריירה ממניירות נשיות ולשון מושחזת, הפגין חוש עיסקי נבון כשהפך את הופעתו השולית ב"סקס והעיר הגדולה", כחבר האוחץ' של שרלוט, למקפצה תקשורתית גמישה. עכשיו, כשהוא מועמד לפרס הטוני הנחשב ומעלה מופע טלוויזיוני מיוחד בערוץ שואוטיים, אפשר לסמן עוד וי על הקביעה שהומואים צבעוניים הם כבר סוג של טרנד בתרבות הפופ האמריקאית.