שתף קטע נבחר

המוות שלו לא ציפינו

הירייה באפרת ההרה תפסה אותנו בטחול. שאי אפשר לתאר 1

ברגעים כאלה אני שמחה שאני מעשנת. בום בלב, גם בלב שלי. מה? אפרת? איך זה קרה? איפה המצית? אמורה מתה. הלכה בלי הכנה מוקדמת והשאירה לנו פצע עמוק לחטט בו, אולי עמוק מדי. מישהו (ככל הנראה נפתלי, אבל לכו תדעו) שתל כדורים אמיתיים באקדח הצעצוע שהיה מכוון לאלמנה זימר. אבל לחיים יש תוכנית משלהם, ובמקום שאפרת תירה במירי, שחר ירה באפרת ההרה רגע אחרי שהבין כי היא אהבת חייו. על שמלתה התקופתית של רות הפיסחת החל להתפשט כתם דם קטנוני שהבהיר לנו כי דבר לא יחזור להיות כפי שהיה, ובמיוחד לא מה שחשבנו על "טלנובלה בע"מ".

 

חייבים להוריד את הכובע לכתיבה המפתיעה הזו, שתפסה אותנו בטחול, עמוק עמוק בפנים, לבימוי המדויק והאכזרי הזה, שלא עשה לנו הנחות, ואפילו למנוחה, שסיפקה את המוות המבעית ביותר שידענו בטלנובלות ישראליות עד כה (כן, כולל גנגאנה). אני לא מפסיקה לחשוב על המבט שהיה נסוך על פניה של אפרת כשהתמוטטה על הרצפה - מבט מופתע, כמעט נעלב. כאילו שואלת, מנסה להבין, איך זה שהכל מתפקשש לה, והיא בסך הכל רוצה לאהוב. איך החיים נגמרים כל כך מהר, ובלי סיבה, והם רק התחילו להיות כל כך מתוקים.

 

אחרי סיגריה ראשונה, צפייה אובססיבית בקטע הירי בווידאו והליכה חסרת פשר מהמטבח לסלון ובחזרה, אני מחליטה שאתגבר. ואני אפילו מחייכת חיוך קטן, כי יש משהו נעים בידיעה שיצירה מצליחה לטלטל אותך כל כך - בין אם מדובר בציור של פיקסו או בפרק של טלנובלה. משהו שמזכיר לך כי אתה מסוגל להרגיש. אני רק מקווה שהשיא שהגענו אליו בכוחות משותפים ישמר את עצמו. כרגע התאים של כל צופי "טלנובלה בע"מ" נמצאים בדרגה של גירוי מקסימלי, וממש לא נראה לי שנוכל לעמוד בנפילת מתח.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים