מצעד שירי דיכאון

אבל הבכי העמוק, זה שמגיע מהלבלב, הוא בכי על הפחד שתחזור הביתה, לפנימייה, בתור גלגל הצלה - או, רחמנא ליצלן, חזרה שלא למטרת שיבה. נכון, יש הפתעות בתחרות הזאת (ע"ע אריאלה עדוי), אבל מקרי סשה וקסניה מרמזים שצופי התוכנית לא רוצים לראות אתכם, העולים מחבר העמים, בגמר. אני חוששת שגם אם תעבור לשלב הבא (ואז אני מבטיחה לרשום אלף פעם את המשפט "לפעמים חלומות מתגשמים"), הצופים כבר יזרקו אותך דקה לפני שתגיע לארץ המובטחת. ים של דמעות בשתי עיניי.

ונעבור לשיר הבא במצעד שירי הדיכאון (קרה משהו? למה לא מספרים לי שום דבר?). טלי מיכאלי ייבבה את השיר "חלקת אלוהים", כנראה בגלל שהיא ידעה שאותם צופים שנתנו לה את המקום האחרון באשקלון, גם עכשיו לא יהיו רחמנים ויקברו אותה עמוק בתהום הנשייה.

ונקנח בשיר ביטון, שמשפחתה הענפה יושבת ברגע זה בדימונה ובקריית מלאכי ומתקתקת SMSים והצבעות באינטרנט בסינרגיה. זאת שכבר עשתה את זה באתר ההימורים "ויקטור צ'נדלר", לא לקחה הימור גדול מדי והלכה על ביצוע מרגש ל"היא לא דומה" של ארקדי דוכין. מרגש אמרתי, אבל הפעם כבר לא בכיתי.

נ.ב. מועמדים יקרים: יש גם שירים שמחים במאגר המוסיקה הישראלית. גם ככה קשה פה.