בים של רעננה

סגן ראש עיריית רעננה, עוזי כהן עתיר הדמיון והחזון, הבטיח שיהפוך את רעננה לונציה של המזרח התיכון. עד שהוא יבצע את זממו והגונדולות יפליגו בתעלות העיר, החליט השף אלי טבת להביא את הים, על דגיו ושרציו, לרעננה – עיר שאולי מתקדמת מבחינת איכות חיים ותרבות, אבל לא מבחינה קולינרית, ומקפידה על שמירת מסורת והלכות כשרות. הוא כונן באזור התעשייה המתעצם, מרחק זריקת צלחת מקניון רננים ומהקנטרי-קלאב, את הטברנה "חוף רעננה", שהיא החוף היחיד בעיר הידועה בכינויה "פנינת השרון".

טבת, איש ים מובהק וצאצא של שושלת מסעדנים ששורשיה מגיעים עד אלכסנדריה (שם היתה למשפחה מסעדת חוף), עיצב את מסעדתו בקסם, סטייל הטברנות של יוון: הקירות נצבעו בלבן בוהק והחלונות בכחול עז. המפיות תואמות: משבצות כחול-לבן, ובמרפסת מרוצפת העץ מתנוססת פרגולה ופזורים עציצי גרניום ומטפסים פורחים. בקיצור, אי יווני בלב ים המוסכים המפויחים ומדבריות ההיי-טק. חבל רק שבמקום נוף מרהיב של ים תכול וצלול נשקפת לבאים פנורמת מגרש החנייה של "אייס" והחזית של סוכנות "ג.ג.ג. רעננה".

לאי היווני הגעתי בזכות חברתי נ', הכתבת הכלכלית הבכירה והדעתנית, שגרה בסביבה והתעקשה להראות לי את הטריטוריה בה היא שוכנת. "חוף רעננה" מציעה שני מסלולי עסקיות: בשרי (35 שקל) וימי (55 שקל). בשניהם תקבלו על הפתיחה אחלה מזטים. הסלטים (חצילים קלויים, סלט צנון, טחינה, כרוב, עגבניות עם בצל, זיתים תוצרת בית) המוכרים ממסעדות הפועלים שודרגו וקיבלו סוויץ' מעניין בטיפול ובתיבול. נ' חיבבה במיוחד את סלט תפוחי האדמה ואת רצועות הגזר הפיקנטי, מאחר שתובלו בכוסברה. "אני כמו הגרוזינים – מתה על כוסברה", הכריזה. "מי שלא אוהב כוסברה הוא בעיני פסול חיתון".

באגף הבשרי (משיפודי פרגית ועד סטייק) התמקדנו בקבב הטלה. שלוש קציצות דשנות ופתייניות ניצבו על הצלחת. הביסים הראשונים הבהירו שהקבב אמנם טעים, מתובל ומושקע, אבל דחוס מדי, וצלייתו לא אחידה.

באגף שוכני המעמקים המבחר מפתיע וחורג אף הוא משגרת המסעדות המוקדשות לבעלי זימים וקשקשים. וכך בתפריט של "חוף רעננה" לא משתכשך רק הדניס הנצחי. זה לא מפתיע לאור העובדה שטבת נוהג לחנוך את הבוקר שלו בביקור אצל חבריו הדייגים מיפו. נ' התענגה על האינטיאס (דג ים-תיכוני בצבע חום בהיר הידוע בגודלו ובאיכות בשרו) כאילו היה גבר מצודד ומסוקס. "הדג נורא טוב. אני אוהבת דגים שהבשר שלהם מוצק", התוודתה. החתום מעלה העדיף לבדוק את הברמונדי, אותו הזניח בשנים האחרונות משום שהתמכר ללברק הטרנדי. הברמונדי, דג יפני יוקרתי הניחן בבשר רך ועדין, הגיע מהגריל שזוף וטעים. מנת השרימפס הגיחה בצורה משעשעת: משופדים על שלושה קיסמים התקועים בחצי לימון. החסילונים היו בשרניים ומהנים, וחבל רק שהיו טיפונת צמיגיים.

המנות העיקריות מלוות בשתי תוספות, והמבחר בהחלט ראוי לציון: תפוחי אדמה בתנור, סלט ירקות מוקפד המצטיין בתיבלון, מג'דרה מטופלת. רק הצ'יפס לא עמד בסטנדרטים הגבוהים של התוספות: הוא היה מנומנם וקצת חרוך. זה לא הפריע לנו לפסוק שהמקום הלא מכופתר, נטול היומרה והנדיב נותן תמורה מלאה לכספכם. זה בטח עדיף על מזללות הג'אנק פוד של הקניון.

ובעוד הדגים משייטים בבטננו והמוזיקה היוונית מתפזמת ברקע, התחבטתי בשאלה האם ללגום אוזו כמתבקש. נ' חירבה את המסיבה והזכירה שצריך עוד לחזור למערכת. "וחוץ מזה, עוד מילדותי אני לא יכולה להכניס לפה כל דבר עם טעם של אניס". אז הסתפקנו בלרבוץ על המרפסת בבריזה הכיפית ולפנטז שאנחנו נופשים באי יווני, ולא בממלכתו של עוזי כהן.

• חוף רעננה, הסדנא 6, אזור התעשייה רעננה, טל': 09-7461858.
  

• מטבח: דגים, בשרי.
• מחיר: 55 שקל, 35 שקל.
• שעות העסקית: א'-ה' 12.00-17.00.
• ואם חורגים מהדיל: אוזו.
• חנייה: ברחובות הסמוכים או במגרשי החנייה בסביבה (חלקם בתשלום חלקי).
• ציון: 8.2.