אני תוקפנית?
לימור בן יוסף מ"סוף הדרך" לא מבינה למה חושבים שהיא ביצ'ית, ומגלה שהיא ואריאל בכלל חברים טובים
הצפייה בפרקים בהשתתפותה עוררה בבן-יוסף מה שנקרא, רגשות מעורבים. "מצד אחד נורא מפתיע לראות אותי ואת אריאל בכזה לחץ וסטרס, משתמשים במילים שיוצאות בלי לחשוב לאן הן מגיעות. ומצד שני לדבר עם אריאל ולדבר ולקבל ממנו כאלה פרגון ותמיכה ואהבה. שנינו מסתכלים ולא מאמינים שהסיטואציות המלחיצות של ימים ללא שינה, של תחרות, הוציאו מאיתנו כאלה דברים".
טוב, יש גם את פלאי העריכה.
"כן. אבל אני מדברת על התוצאה, כי מה שרואים זה מה שקיים. אני יכולה להסביר שהיה לחץ, זה לא משנה. מה שהקהל ראה זאת האמת מבחינתו, למרות שבפועל זאת לא האמת, כי מחר אני אוכלת צהריים עם אריאל ונבלה בקניון, ואנשים לא יודעים את זה, הם חושבים שאריאל ולימור מסוכסכים ושניהם נגד הבנות וזה לא ככה, לפחות לא היום".
אז אתם בקשר.
"בטח. נרגענו וליבנו דברים מאז. מחוץ לתוכנית אנחנו יכולים להתחבר".
מה למדת?
"שאני מאוד תחרותית והישגית, מה שלא בא לידי ביטוי בחיים שלי בנהריה. שאני צריכה לשמור על הפה שלי כי דברים שנאמרים בבדיחות הדעת יכולים לפגוע. ידעתי שאני אשה מצחיקה לא ידעתי שעד כדי כך. הצחקתי את עצמי".
פוקוס הוא דבר חיובי בסופו של יום, ובן יוסף מודעת לכוח שהוענק להם כתוצאה מתשומת הלב בפרקים האחרונים. "מצד שני", היא אומרת, "המעמד שלנו היה בסכנה, עשינו הרבה שטויות והן שודרו. אני לא רגילה להיות באינטנסיביות עם בנאדם שאני לא מכירה. אני נשואה כבר 12 שנה לבנאדם שבמבטי עיניים שנינו יודעים מה לעשות ואיפה כל אחד שולט, והגעתי לבנאדם כמו אריאל ששנינו יודעים מה אנחנו רוצים ועומדים על שלנו. תוך שניה היינו סיר עם שמן לוהט והפופקורן קפץ".
תגובות שקיבלת?
"אנשים שמכירים אותי מאוד מחבקים ואוהבים, נהריה עוטפת אותי בהמון אהבה ופרגון. אנשים שלא מכירים כותבים עלי דברים לא קלים, וכשאני קוראת אותם אני לא מאמינה שהם נכתבו עלי. כתבו שאני תוקפנית. אני תוקפנית?".
היו שטענו ששיחקתם משחק מלוכלך. מה את עונה על זה?
"אני לא עונה להם. לא באתי לפה כדי לרכוש חברים או לצאת סלב מהתוכנית, אלא במטרה לשרוד כל פרק ולעלות לפרק הבא".
מה בהתנהגות של לימור מעורר תגובות נחרצות כל כך? המחשה לסיטואציה כזאת אפשר לראות בקטע הווידאו המצורף בסצינה בה בן יוסף, מבואסת מעימות עם אריאל בשעה שעוכבו לפני המשימה האחרונה לאותו היום, ניגשת ליהודית ואירית ופורקת את הלב אצל האויב. "שם הרגשתי הכי רע", היא מתוודה. "עשיתי מעשה שלא יעשה. אני לא מאמינה שאריאל סלח לי על זה, ובאמת לזכותו יאמר, כל הכבוד. אם הוא היה הולך ומרכל עלי לבנים, לא חושבת שהייתי סולחת לו".
טוב, שניכם הייתם די מילוליים בפרק.
"גם אני נעלבתי. כשאריאל ואמר עלי ועל המשפחה שלי דברים אישיים מאד נפגעתי. אבל הבנתי שזה כמו ילד בכתה, שמתפרץ, ולא לשפוט אדם בעת כעסו. אז לא לקחתי את זה אישית אלי ומיד אחר כך עשינו סוויץ והמשכנו הלאה במשימות".
ואיך אפשר בלי דמעות, למה בכית בסוף?
"זה היה סוף יום מאוד עמוס רגשית, ואני לא הבנתי בדיוק אם אנחנו עולים נגד הבנות או נגד הבנים, ואם אריאל פורש או לא. היה המון לחץ, שאם נוסיף לו את הניתוק מהילדים ומהגבר של חיי במשך ארבעה ימים, הכל יצא כבכי גדול שמאד ניקה אותי. מי שראה את הפרק האחרון, ראה לימור עייפה ושבורה ולא מאופרת, בוכה ורועדת. אבל בפרק הבא אני דופקת תסרוקת, מתאפרת ויוצאת לקרב גדול על היום האחרון, על הגמר או על גלגל ההצלה".
