מה עניין גבינה להר סיני?

שבועות עלינו, ואיתו מגיעה מתקפת הגבינה והיין. נכון, הנושא כבר נדוש, אבל כמו למגדלי הדובדנים, גם לחובצי החמאה ומגבני הגבינה מגיע חג משלהם וסדרה של ארועים מכל סוג ומכל צבע. מכל צבע? בפראפראזה על מה שאמר הנרי פורד? "כל צבע! כל עוד הוא לבן!"

אוקיי, אז פה בדיוק הבעיה. עשינו כזה ערבוב בין גבינות, שבועות והצבע לבן, עד שכבר לא כל כך ברור מה קדם למה ומי לבש לבן ולמה. בנוסף, אני מבקש להזכיר לכולם שגבינות זה לא רק לבן, אלא גם צהוב, כחול ואפילו ירוק ואדום. בילדותי, לא ביליתי הרבה בשעורי תנ"ך ותושב"ע ולכן ההשכלה שלי בתחום היא בערך ברמה של משתחררי מערכת החינוך של היום – לוקה בחסר.

אתרע מזלי, ובילדותי, מנהל בית הספר שלי היה גם המורה לתושב"ע. לאיש היקר הזה היתה נטיה להיות קצר רוח בכל מה שקשור לשאלות קנטרניות, כלומר, לגבי כל מה שהוא לא ידע לגביו את התשובה. כך יצא שלקראת הקיץ של כיתה חי"ת, כשלמנהל כבר נגמרה הסבלנות לגמרי, ביליתי שעות ארוכות למדי בחברתה של מזכירת בית הספר. ככלל, עסקתי לא מעט בעבודות שרות, כדוגמת חירור מסמכים, ניקוי יומנים ועדכון כרטסת התלמידים של בית הספר (כן דודי ז. – אני יודע איפה אתה גר, ואני עוד אחזיר לך). את שעות התושב"ע, מהן ניזרקתי מדי שבוע, הייתי מבלה בניקוי מכונת השכפול, מה שאפשר לי להניח את ידי על כמה מבחנים, עוד לפני שהתפרסמו.

אחת הפעמים בהן חטפתי עונש רציני ביותר היתה לקראת חג השבועות. השאלה הקנטרנית שלי באותה הזדמנות היתה "למה לבן, אם כל מתן תורה היה ארוע פירוטכני (אז עוד לא הכרתי את המילה, מן הסתם), מלא ברקים ואש?" לשאלה הזאת דווקא קיבלתי תשובה, אבל בכל זאת נזרקתי מהכיתה, דקה או משהו אחר כך, ולא בצדק, לדעתי.

התשובה היתה שלמעשה העניין כרוך בענייני החלב: התורה, אמר המנהל, היא כמו החלב: הדבר הראשון ממנו יונק האדם בלידתו. זאת אחת הסיבות לאכילת מאכלי חלב בחג, וגם לנושא הלבן. האיש חייך, היה מאושר על שסוף סוף זכה ממני לשאלה ראויה, אבל לא הספיק להנות מהנירוונה לאורך זמן. הוא עצר את הדיון והתחיל להפליג בסיבות למסורות הקשורות בענייני חלב בשבועות. אני לא זוכר הכל, אבל איכשהו הגענו לזה שחלב בגימטריה זה 40 – כמספר הימים אותם בילה משה על ההר.

- "סתם מספר!" הכרזתי.

- "סליחה?" באה השאלה מכיוון הפודיום.

- "הם הלכו ארבעים שנה במדבר, בכל מקום כתוב "ותשקוט הארץ ארבעים שנה, אז דווקא זה וחלב? ארבעים זה כמו 'הרבה' אצל האסקימוסים".

הוא לא ידע איך זה אצל האסקימואים, אבל ידע איך היה אצל דניאל בשעתו, וכמו אצל דניאל, הושלכתי גם אני לגוב המזכירוֹת.

- "יכול להיות שאתה צודק", אמרה לי אחר כך אמא שלי, "אבל אולי היית צריך לאמר את זה אחרת. הטון עושה את המוזיקה, אתה יודע".

במבחן על שבועות קיבלתי "מעולה מינוס". אני לא בטוח שאי פעם עלו על העניין הזה של הקופאים – ניירות הקופי – או של הסטנסילים של מכונת השכפול אותם שולה מהפח שאותו דאגתי לנקות בצורה כה יעילה. המבחן על שבועות היה כספר פתוח בפני. איכשהו, למרבה פליאתו של המנהל, ידעתי את כל התשובות. את המינוס קיבלתי בגלל "טיב הניסוח של התשובות", שהיו בסגנון "אמרו להם לא לאכול בשר וחלב ביחד, אז הם החליטו לא לקחת סיכון וויתרו בכלל על כל עניין הבשר בשבועות".

בכל מקרה, אם אתם אפיקורסים גמורים כמוני, ומתלבטים בשאלת הגבינה ושבועות, הנה כמה סיבות שליקטתי. חלקן, אני חייב לאמר, הופיעו באותה בחינה ששמורה אצלי לדראון עולם. בנוסף, תמצאו מתכונים לכדור גבינה חביב ולמשהו שהוא בין ממרח לטרין של גבינה. בשני המתכונים יש אלכוהול, מה שעושה אותם מתאימים במיוחד לחג, ותכף תבינו למה.

מעמד הר סיני היה מעמד פירוטכני די מרשים. אלוהים דיבר אל בני ישראל מהאש וכל זה. מרוב בהלה – אני לא כל כך בטוח שבגלל אופי מיוחד או איזו תובנה, כמו שאומר המדרש – מיד הסכימו השבטים לקבל על עצמם עול מצוות, ואמרו "נעשה ונשמע". אמרו, ורק אחר כך הבינו שהיו צריכים לקרוא את האותיות הקטנות של החוזה. כשהם הגיעו לסעיף הכשרות הם היו כל כך נרעשים ומבולבלים, עד שהם החליטו לחכות קצת עם אכילת בשר, ואכלו באותו יום רק מאכלי חלב.

סיבה נוספת: הר סיני. שם נוסף להר הזה הוא "הר גבנונים". לא צריך דמיון רב מדי כדי שלהחליט ש"גבנונים" שווה גבינה, לא ככה?

ארץ זבת חלב ודבש – ביכורים בשבועות, וביכורים כוללים גם גבינה. בנוסף לכך, גם עניין התורה המשולה לחלב וגם עניין ה- 40 יום, שניהם ברי תוקף, למרות שעבר כל כך הרבה זמן מאז שהוסברו לי.

לסיום, יש לא מעט שרואים בשבועות מצווה לאכול בשר, בעיקר כזכר לקורבנות שהקריבו בבית המקדש. יש בעייה מסוימת –כמו שאתם יודעים – באכילת בשר וחלב. הפתרון הוא שאוכלים קודם את מאכלי החלב והגבינה ואחר כך את הבשר. כמובן שיש לנקות היטב את הפה – אם אכלתם גבינה קשה יש לדאוג לכך שתצחצחו שיניים – ולוודא שאין טעם של גבינה חזקה בפה. ליתר בטחון, יש לא מעט שנוהגים לשתות משקה חריף – ליקר כלשהו או משקה חריף אחר – אחרי אכילת הגבינה. המתכונים שלעיל הם נפלאים, לא רק בגלל טעמיהם, אלא בעיקר כיון שהם מציעים לכם קיצור דרך. המשקה החריף – כבר בפנים.

טרין גבינה

המרכיבים:

150 גרם גבינת צ'דר מגוררת (לא אוהבים? החליפו ב"טל העמק" או דומה לה)

150 גרם גבינה כחולה מפוררת

100 גרם גבינת שמנת טובה – נפוליון למשל, רק להוציא את המים שלמעלה

3- 4 כפות ברנדי, פורט או שרי, בהתאם לטעם שלכם

1/2 כפית פפריקה חריפה או חצי כפית פפריקה מתוקה וכמה טיפות טבסקו

2/3 כוס תערובת של פיסטוקים טריים ואגוזי מלך – מרוסקים עדין

שבבי פטרוזיליה טרייה, שטופה ומיובשת היטב

1. מערבבים את הגבינות לתערובת אחידה. מוסיפים את האלכוהול – בהדרגה – עד שמתקבלת תערובת שניתנת למריחה. מוסיפים את הפפריקה/טבסקו ומערבבים. מערבבים פנימה את האגוזים והפטרוזיליה.
2. מעבירים לכלי חרס מתאים או קערה יפה, מכסים בניילון נצמד ומניחים במקרר לכמה ימים. אפשר לפזר למעלה קצח, אם רוצים, לפני כיסוי וקרור.
   

כדור גבינה בברנדי

המרכיבים:

120 גרם גבינה כחולה, מפוררת ובטמפרטורת החדר

250 גרם גבינת שמנת

1-2 שיני שום, מעוכות

1 כף פטרוזיליה קצוצה

1 כף כוסברה קצוצה או שמיר

2 כפות ברנדי טוב

1/2 כוס תערובת של שומשום קלוי וקצח

1. בקערה מתאימה, בעזרת המיקסר, מקרימים את כל המרכיבים מלב תערובת השומשום והקצח.
2. מניחים בקערה מכוסה, לפחות לשש שעות ועדיף במשך הלילה.
3. מוציאים מהמקרר, יוצרים בזריזות כדור מהגבינה ומגלגלים אותו בגרגירי הקצח והשומשום.
   

חג שמח!