"מי שלא יילך לכלא הוא שפן"
דתיה ואריק יצחקי מכפר ים מככבים ברשימת "המבוקשים היהודים" של מערכת הביטחון, שהגיעה לידי ynet. מייסדי "מעוז הים" חושפים את תוכנית הפעולה שלהם למניעת ההתנתקות - "יש לי 130 אלף חיילים שמוכנים לגיוס ברגע פקודה" - ומבהירים: "שרון, שמתנהג כמו דון במאפיה הסיציליאנית, נתקל לראשונה באויב נחוש אמיתי. מי שלא יילך לכלא, לא ייאסר ולא יילחם, הוא שפן, פחדן ואפס מאופס". בדרך לסוויטה במעשיהו?
אלה הם המתנחלים שמערכת הביטחון חוששת מפניהם. הם "מסומנים", לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות. בשב"כ ובמשטרה, מהם הגיעו השמות, מבהירים כי לא מן הנמנע שחלקם הגדול ייעצר במעצרים מנהליים. רגע לפני העימות, ynet מביא לכם את סיפוריהם של "המבוקשים" היהודים, תושבי ההתנחלויות.
"מה את מתפלאת? הזהרתי אותך שאנו ברשימת המבוקשים. לא ידענו שזה עלול לקרות?" תמה אריק יצחקי בן ה-61 באוזני אשתו דתיה יצחקי, במרפסת ביתם הנושק לגלים, בכפר ים בגוש קטיף. "הרי אמרתי שכדאי שנזמין סוויטה כפולה בכלא מעשיהו", הוא צוחק צחוק גדול, לא מבין את עלבונה שלה על שמדינת ישראל שמה אותה, פטריוטית גדולה בעיני עצמה וחבריה, ברשימת המבוקשים לקראת ההתנתקות, כדי למנוע פרובוקציות ופעולות שיקשו על עזיבת ישראל את רצועת עזה.
הים הכחול מלחך את החול הזהוב שמשתרע מתחת למצוק הקטן עליו שוכן ביתם היפה. מאי שם מגיח דייג תושב הגוש עם שתי בנותיו, מוריד חולצה ומטיל שתי חכות אל המים. "הדגה פה יוצאת מהכלל", מחייך אריק, היסטוריון צבאי שפרסם כבר כ-30 ספרים ועוד ידו נטויה. "גן עדן עלי אדמות, אף אחד לא יזיז אותנו מכאן", הוא אומר ל-ynet, אינו ירא כלל מאימת המלכות. "אני חושב שמי שלא ייאסר במלחמת יום הדין הצפויה לנו כאן בחודשים הקרובים, על פי תוכניתו הפושעת של שרון, יתבייש בפני ילדיו", אמר בעודו נהנה מעסיס הענבים המוגשים על שולחן הפלסטיק במרפסת התלויה מעל המים.
"אני 'אשכרה' מבוקשת?"
בעוונותי, אני אשם בנישואיהם של בני הזוג יצחקי. ב-91' כתבתי על דתיה הרשקוביץ, האישה שגרה לבד ובלא מורא בקראוון מבודד על המצוק היפהפה, והצלם קלוד אפללו ז"ל צילם אישה זהובת שיער רוכבת על טרקטורון בחולות עזה. אריק יצחקי, ממקימי החברה להגנת הטבע, קרא, התרשם והתקשר. כל היתר, כולל שלושת ילדי יצחקי, דוד בן ה-9, סיני בת ה-5 ויואב בן השנתיים, הם חלק מסיפורי המשפחה. כמי שמכיר אותה לפחות מהימים שלא האמינה שיקום ראש ממשלה בישראל שיעז להוציא אותה "מגן עדן", לא תמהתי על כך ששמה ברשימת "המבוקשים".
אלא שאת דתיה זה מעציב: "זה עצוב מאוד שאנו ברשימה, אך אנו שם עם רבים וטובים. לא ידענו שאנחנו ברשימה..." ואריק מתפרץ: "מה לא ידענו?" והיא כמעט נעלבת: "שאני ברשימת המבוקשים 'אשכרה'? לא ידעתי וזה עצוב לי". "כן", אומר לה אריק, "הרי יש לנו סוויטה בכלא מעשיהו... דיברנו על זה לא פעם ולא פעמיים". "מה אני אומר לך? זאת תעודת עניות למדינת ישראל. מה זה עושה לי? זה מגביר אצלי את הרצון לשנס את מותניים ולשנות את מה שקורה במדינת ישראל מהמסד ועד לטפחות, אם רוצים עתיד נורמלי לילדים שלנו", היא אומרת ומנסה לשעשע את בנה הקטן.
"בשבילי זאת תעודת כבוד שאנחנו בראש הרשימה", אומר אריק, שנדמה שמעולם לא הייתה לו בעיה לשחוט פרות קדושות, מספרו ההיסטורי על כשלי קרבות לטרון ועד מלחמתו האבודה לפרסם את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. בעניינים אלה הספיק להתעמת עם שרים וראשי ממשלות. אריק למד בבית חינוך לילדי עובדים בתל-אביב בכיתה אחת עם השר לשעבר אפרים סנה, ומאז שהוא זוכר את עצמו, עמד נגד הממסד "המטייח ומשחית" כהגדרתו.
"מי שלא יילך לכלא הוא שפן"
"שרון נתקל לראשונה באויב נחוש אמיתי", אומר יצחקי. "הפעם זה לא הצבא המצרי, או המחבלים. אויב-אויב. אני רואה בשרון אויב של ממש, שזומם להרוס את מדינת ישראל ורוצה להפוך אותה לרפובליקת בננות מהסוג הירוד ביותר. ההתנהגות שלו היא התנהגות של דון במאפיה הסיציליאנית. יש לו "קונסיליארי", עורך הדין דב ויסגלס. הוא ובניו פועלים בסגנון של המאפיה הסיציליאנית, יש להם חיילים, זה בדיוק המאפיה הקלאסית. זה שהוא לוקח את האנשים הישרים, ההגונים והפטריוטים ביותר והופך אותם למבוקשים, זה מראה את הפרצוף של השלטון שלו. אגב, בעוד שנה, אדם שלא היה בכלא עד להפלת המשטר הזה, ירגיש רע מאוד עם עצמו. מי שלא יילך לכלא, לא ייאסר ולא יילחם, הוא שפן, פחדן ואפס מאופס".
"אנחנו בכלל לא מפחדים", מחרה מחזיקה אחריו רעייתו דתיה, בת 45, פעם מדריכה בבית ספר שדה גוש עציון של החברה להגנת הטבע, אחר כך מקימת היישובים כפר דרום, בדולח ודוגית, ומאוחר יותר דוברת הגוש ודוברת תנועת מולדת בראשותו של רחבעם זאבי ז"ל. "אין לנו פחד ממנגנון החושך. אני חושבת שדווקא התקשורת צריכה להזדעזע מכך שאנו מכונים מבוקשים. אף אחד לא שואל למה? אנחנו לא מכינים מחתרת, לא אוגרים נשק, הכל גלוי ופתוח ונעשה בצורה הכי דמוקרטית שרק אפשר. אז מה זה העניין של מעצרים מינהליים והפיכתנו למבוקשים? הכל גלוי, כולל העובדה שהצלחתי, באמצעות מנהלת קל"ע, שאני עומדת בראשה, להביא לכאן 120 משפחות, להקים מחדש את מלון מעוז הים על עשרות המשפחות שלו ועוד מאות בדרך".
"הכסף שלנו לשיפוץ הבתים לקליטת התושבים החדשים בא מתרומות. אנשים באוסטרליה, בניו-זילנד, בקנדה ובניו-יורק תורמים ח"י שקלים, או לפעמים קצת יותר, כדי לקלוט פה תושבים", אומר יצחקי, שמכחיש תמיכת ארגונים יהודים גדולים. לטענת בני הזוג, הכספים כולם באים כתרומה של רבבות אשר תומכים במאבק. בחלק מהכסף, אגב, הם מציידים ימ"חים (ביטוי צבאי למחסנים לציוד חירום), המשמשים את המתנחלים בשיכון חבריהם והכנות למצור הגדול המצפה להם, לטענתם, בימי "מלחמת יום הדין", מה-15 באוגוסט השנה.
טוענים נגדך שאתה מתחזה, שאתה גנרל בלי חיילים, שאתה מצביא בלי צבא?
"יש לי 130 אלף חיילים, המאוגדים תחת ארבעה ארגוני גג הפועלים כאן - מכפר ים, משירת הים וממעוז הים. יש לי ימ"חים. יש רישום ויש 'קצינות מילואים', שמוכנות לגיוס ברגע פקודה. תהיה פה מלחמה נוראה. לא, שלא תבין לא נכון, אין מדובר במלחמת יהודים ביהודים. מדובר במלחמה שהפלסטינים יורידו עלינו. דמיין לך כאן את רבבות המפנים, את רבבות המתנגדים לפינוי, ומעליהם מתחילים הפלסטינים להעיף פצמ"רים וקסאמים. זה יהיה טבח. מזה אני אני חושש".
ואני חושש ממלחמת אח באחיו, אני חושש שאתה תרים נשק לעבר החיילים והשוטרים שלנו...
"אני אשיב אש רק אם יירו בי. אני לא ארים נשק על אחיי, על ילדי, על הילדים של החברים שלי. אבא שלי, דוד יצחקי, היה מ-100 השוטרים הראשונים של מדינת ישראל. אני קצין בצבא הגנה לישראל. אני לא מתכוון לירות באף אחד, אני אזרח ישראלי פטריוט".
אבל בכל זאת, אתה אומר שתירה אם יירו בך...
"אני לא יודע מה אני אעשה. אני באמת לא יודע... אתה שואל שאלות קשות. אני מניח שאני לא אירה.. אני מעדיף לא לעסוק בזה עכשיו, הלוואי ולא נגיע לשם. אני מאוד מקווה שנצליח לעצור את ההתנתקות עוד לפני שנגיע לשם".
ואת דתיה, מה תעשי כאשר יבואו לבית היפה הזה שלכם על הים ויבקשו שתצאי?
"זה לא יהיה..."
ובכל זאת...
"וואו, לא חשבתי על זה... אני באמת לא חשבתי על זה. אני מניחה שהם יצטרכו לבוא לפה עם הוואן שלהם, עם כך וכך שוטרים ולגרור אותי מפה, עם שלושת הילדים שלי. כל זאת אם אני, או אריק, לא נהיה עד אז במאסר. אחרי שאקשור את עצמי לדלתות ואמנע מהם בכל האמצעים שבידי לעשות את זה, אין לי הרבה מה לעשות. לכן אני נאבקת עכשיו. שיהיו כאן עוד רבבות, שהתנועה שלהם לא תוכל לזרום, שיהיו פה פקקים כאלה שהם פשוט לא יוכלו לפנות. רק ככה נמנע מהרגע הנורא הזה. בכל מקרה, אם אתה תמה, אין לי שום כוונה לאחוז בנשק, או לירות במישהו".
כשאני מסיים ויוצא משערו הנעול של בית יצחקי, מצביע אריק לעבר משטח בטון קטן, עמוד בקצהו ולוח סל נשען עליו. "אני מתכוון להתקין את זה היום. מה דעתך לבוא עם הבנים שלך ונעשה פה טורניר", הוא שואל, ברקע הים הכחול, כשרק ענני דיבורים שחורים על התנתקות, קרע, מלחמת אחים ומבוקשים של השב"כ והמשטרה, מעיבים על הפסטורליה בין בתי המואסי לחוף עזה.
לפנייה לכתב/ת 
"זאת תעודת כבוד להיות בראש הרשימה". אריק יצחקי
צילום: רוני סופר
"לא מפחדים". דתיה יצחקי
צילום: רוני סופר
"אויב של ממש". שרון
צילום: איי פי
מומלצים
