"השיחה מאל-על גרמה להתמוטטות עצבים"

במוצאי שבת של ה-3 במאי 2003, בלילה בו הסתיימה שביתה כללית גדולה בארץ, הודיעה נציגת אל על לנ' בשיחת טלפון כי הטיסה שלה ושל ילדתה הקטנה מהונג- קונג לישראל, שנועדה ליום המחר (4 במאי), בוטלה וההמראה תתאפשר רק בעוד 4 ימים. בסופו של דבר הוסדרה לאם ולבתה טיסה חלופית דרך לונדון, והשתיים הגיעו לנמל התעופה בן גוריון באיחור של יום אחד בלבד.

נ' חשה עצמה פגועה. ההודעה על ביטול הטיסה הייתה מבחינתה אירוע טראומטי: "בגללה קיבלתי התמוטטות עצבים ואיבדתי את העשתונות", טענה בתביעה לפיצויים שהגישה נגד אל על לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב. "הייתי עם בתי הקטנה בארץ זרה, בעיצומה של מגפת הסארס, ללא אמצעים כספיים מספיקים וללא סידורים מתאימים". השופט דן מור, שדן בתביעתה, קבע שאין מנוס מדחייתה, אבל גם נזף באל-על על על שלא נענתה להצעתו לפצות את התובעת לפנים משורת הדין. "בית המשפט תמה על כך", כתב בהחלטתו, "התנהגות זו ראויה לביקורת ולגנאי". 

סיכונים של עולם מודרני

אל על טענה כי הטיסה בוטלה עקב השביתה הכללית שפרצה בארץ ושיתקה בין השאר את נמל התעופה בן גוריון ואת פעילות החברה. השביתה, טענה אל על, שיבשה את לוח הטיסות של החברה גם לאחר שאלה חודשו, ועל כן אין להטיל עליה את האחריות לנזקים שנגרמו לתובעת.

השופט קיבל את טענת אל על לפיה היא פטורה מהחבות לנזקים שנגרמו לתובעת בגין ביטול הטיסה. "כאשר אדם בוחר לנסוע ולטייל בעולם", כתב בהחלטתו, "הוא לוקח על עצמו את כל הסיכונים הסבירים הנובעים מהמתרחש בעולמינו המודרני. בתעבורה האווירית קורות תקלות, מטוסים מאחרים ומתרחשות שביתות בארץ ואף ברחבי העולם ועל כל נוסע לצפות לתקלות כאלה או אחרות". עם זאת, קבע השופט כי הנתבעת הייתה מחויבת להודיע בהזדמנות הראשונה לסוכנת הנסיעות של התובעת על ביטול הטיסה, כדי שזו תוכל למסור על כך לתובעת מבעוד מועד.