שתף קטע נבחר

איפה הם היום: חוזה ורגאס

בשבועות הקרובים נחזור אל השחקנים הזרים שהותירו את חותמם בכדורסל הישראלי, בתקופה שעוד היה פה קצת עניין. ד"ש ראשון - מחוזה ורגאס, שלפני 14 שנה נחת במכבי תל אביב ועזב אותה רגע לפני אובדן האליפות

בשנת 1991, כשהוא בן 28, נפרד חוזה ורגאס מחופי הקאריביים הפסטורלים לטובת אלו המעופשים של הים התיכון והכל כדי להצטרף למכבי תל אביב. הוא שיחק שם שנה וחצי, עד להחלפתו בווינפרד קינג. כיום, בגיל 42, ורגאס ממשיך לשחק כדורסל מקצועני בברזיל, קרוב יותר למולדתו - הרפובליקה הדומיניקנית.

 

"אני כבר בן 42, אבל אני מציג יכולת טובה בליגה הברזילאית, שהרמה שלה הולכת ומשתפרת, למרות שהליגות כאן אינן כל כך מסודרות כמו באירופה", אומר ורגאס שהודח לאחרונה עם קבוצתו יוניברסו ברזיליה בחצי גמר הפלייאוף.

 

"אני מצליח בגלל שאני דואג לגוף שלי ובגלל תשוקתי לכדורסל. אני באמת אוהב עדיין לעלות על המגרש ולשחק. אני לא נשחק ולמרות גילי המתקדם לא שיניתי את סגנון המשחק האגרסיבי שלי. אני נלחם בהגנה ולוקח ריבאונד, למרות שאני כבר לא כל כך אתלטי. הניתור שלי אינו חזק כמו בעבר. אני מחפה על זה בעזרת הניסיון וחוכמת המשחק. ממשיך לקלוע את קליעות הוו האופייניות לי ויודע גם לקלוע מחצי מרחק".

 

- אתה לא חושב על פרישה?

 

"בינתיים אני לא ממש חושב שזה מתקרב. יש שלושה תנאים שאצטרך לשקול לפני שאקבל החלטה - הבריאות שלי, ההנאה מהמשחק והתרומה לקבוצה. בינתיים אני עומד בכולם. עם זאת הודעתי כבר כי טורניר מוקדמות המונדובאסקט הקיץ, יהיה הטורניר האחרון שלי במדים הלאומיים של הרפובליקה הדומיניקנית".

 

למרות אופיו הנוח וחיבתו לחופים האקזוטים של ארצו, ורגאס לא הסכים לוותר על הקריירה המקצוענית שלו, גם אם זו היתה צריכה לעבור בישראל. "מכבי פנתה להרב רודוי, הסוכן היהודי שהציע לי להגיע לישראל וסיפר לי הכל עליה. הוא שכנע אותי ואני החלטתי לבוא למרות המצב הפוליטי" נזכר ורגאס. "בדיעבד זה היה צעד מבורך בשבילי. גיליתי ארץ נהדרת ויש לה עדיין חלק חשוב באדם שאני היום.

 

"אז הייתי צעיר מאוד ושיניתי את ההשקפה על החיים בישראל. למדתי לחיות יום אחר יום. פגשתי עם נהדר, שרוצה שלום ואוהב את החיים. הישראלים עושים את המדינה שלהם למה שהיא. יש בה מגוון של תרבויות, אנשים מכל העולם וזה מה שעושה אותה לכל כך מיוחדת. הגעתי לארץ יפה וגרתי ליד הים - ממש כמו בקארייבים. הדבר היחיד שהיה שונה זה המצב הבטחוני, זה הדבר הרע היחיד שנתקלתי בו בישראל וזה ליווה אותנו גם במשחקי החוץ, במיוחד ביוון, שם היינו מוקפים כל הזמן במאבטחים וכלבים. זה העציב אותי, אבל חוץ מזה, כל התקופה שלי במכבי היתה כיף אחד גדול".

 

ורגאס אולי לא זכור כאחד השחקנים המבריקים בתולדות הצהובים, אך ההתלהבות והלחימה הבלתי מתפשרת שלו לא השאירה את האוהדים אדישים ואלו החזירו לו באהבה. "יש לי חברים טובים בישראל ובמכבי. את שמעון מזרחי אני מעריץ עד היום, על הדרך שהוא מנהל את הקבוצה וכמה שהוא משקיע בה. וגם האוהדים, שתמכו בי לכל אורך הדרך. אני זוכר שבמשחק חשוב נגד קבוצה יוגוסלבית, כל יד אליהו היה עמוס באוהדים של מכבי שהריעו לי וזה ריגש אותי מאוד. אני מקווה שאלוהים יברך אותם וייתן להם עוד הרבה אליפויות וגביעים באירופה. זה מגיע להם".

 

למרות חיבתם של האוהדים, הנהלת מכבי החליטה כאמור להיפרד מוורגאס אחרי עונה וחצי וזאת כדי לשנות את פני הקבוצה בעיצומה של עונת 1992-93. ורגאס ודיירון ניקס, שהחליף את מייק מיטשל, שוחררו ואת מקומם בסגל תפסו דייויד אנקראם ו-ווינפרד קינג, שהיו שותפים לרגע השפל של מכבי בעת החדשה - אובדן האליפות להפועל גליל עליון. למרות הפרידה, ורגאס אינו נוטר טינה למכבי.

 

"אין לי זכרונות רעים ממכבי. גם אם היו כאלה, נראה שהצלקות נרפאו במשך השנים בגלל היחס הטוב שקיבלתי. אין בי שום כעס, גם לא על השחרור שלי" אומר ורגאס. "אני זוכר שמזרחי ומוני פנאן ישבו איתי והסבירו שהם לא חושבים שאני הבעייה של הקבוצה, אבל לסגל נדרש רענון ושינוי. זאת מתוך ההיבט הקבוצתי ולא מסיבה אישית. הייתי מאוכזב, אבל קיבלתי את זה".

 

מערכת היחסים החמימה עם מזרחי ופנאן המשיכה גם לאחר עזיבתו של ורגאס והוא מוקיר להם תודה על כך. "מעבר לזכייה באליפות ישראל וההישגים בליגה האירופית, הכי ריגשה אותי הפגישה המחודשת עם מכבי בטורניר מקדולנד במילאנו, כששיחקתי בקבוצה הברזילאית וואשקו דה גמא. מכבי גם השתתפה בטורניר והיתה לי הזדמנות חד פעמית להיפגש שוב עם מזרחי ופנאן. חלקנו ביחד זמן איכות באחת המסעדות בעיר, העלנו זכרונות והיה כיף".

 

- מי מהשחקנים שפגשת בישראל, זכור לך לטובה?

 

"השחקן הטוב ביותר ששיחקתי איתו היה מייק מיטשל, הוא היה מדהים וגם אדם נפלא. דורון ג'מצ'י היה השחקן הכי מהיר שנתקלתי בו. אף פעם לא הצלחתי להבין איך הוא רץ ככה למתפרצות. גם נדב הנפלד היה קשוח ותחרותי מאוד. אף פעם לא ויתר. היריב החזק ביותר שנתקלתי בו בישראל היה דייויד ת'רדקיל, שהיה שחקן מצוין בהפועל תל אביב וגם עדי גורדון, שהיה שחקן טוב מאוד".

 

זכרון קצת פחות נעים, שבוודאי עלה באותה פגישה, היה ההפסד הדרמטי של מכבי בשלב ההצלבה של גביע אירופה לאלופות מול אסטודיאנטס מדריד, שהסתיים בעוגמת נפש עם מעידה אומללה של ג'מצ'י, במהלך האחרון של המשחק. "זה חלק מהספורט. אי אפשר לכעוס, כי באותה מידה היתה יכולה להיות טעות אחרת שהיתה גורמת לנו להפסיד", קובע ורגאס.

 

אותו מומנט, שנחקק כרגע טראומטי בזכרון הקולקטיבי של אוהדי מכבי, צץ שוב בחייו של ורגאס - 12 שנה אחרי - באופן מפתיע בברזיל. "לפני כחודש, הגיעה לאימון של קבוצתי נציגת השגרירות הספרדית בברזיליה כדי לרשום את בנה לקבוצת הנוער. היא זכרה אותי מאותם משחקים במדריד והביאה לי קלטת וידאו ותצלומים ששמרה מאז. צפינו בהם יחדיו והיה נחמד להיזכר, למרות ההפסד".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלכסנדר וידל / CBB
חוזה ורגאס. מוסר ד"ש מברזיל
צילום: אלכסנדר וידל / CBB
מומלצים