מדינה צרה מלהכיל

במשך שנים שמענו על קריסת מדינת הרווחה. השידור מבתי התמחוי נעשה חלק מארוחת החג. וכך גם ביטול הקצבאות, קיצוץ הסיוע בדיור, היעלמות המשכנתאות הנוחות לעולים, התכווצות סל הבריאות וחיסול מערך הרווחה בחינוך. שמענו והחרשנו.

כעת מתברר, כי עם קריסתם של מוסדות הרווחה, קורסים גם הזקוקים להם: גבר מנתיבות יוצא אתיופיה; עולה שתיין יוצא חבר העמים המתגורר ברחובות חיפה; נער חוסה במעון מרחובות - הם וקורבנותיהם - כולם בסירה אחת, אחים לצרה במדינה שלא קולטת. היא אינה מכילה - לא את ותיקיה, לא את עוליה. לא יהודים ואף לא ערבים.

הנה, ניצח הרזה את השמן. היידה, ביבי. המדינה כולה נעשתה רזה, צרה - צרה מלהכיל. היא אינה מכילה את בניה, אינה נענית לצרכיהם ואינה מושיעה אותם במצוקתם. היא נשלטת בידי היד הנעלמה, והיד הנעלמה - ידה בכל, היא מכה גם באלימות. והראיה: חמת הרצח, שהיא סימפטום מובהק להתרסקות.

בחברה בה נעלם הקיום בכבוד - בית הספר אינו מכיל את תלמידיו, בתי החולים אינם מכילים את חוליהם ואינם מעניקים להם מזור, בתי השיכון אינם מכילים את דייריהם, ומוסדות החסות אינם מבטיחים מינימום רווחה. נכון: אזרחים אמידים יכולים בנקל לרכוש תחליפים - חינוך אפור ורפואה שחורה. מי שידו משגת אינו מתקשה להתקין מערכת אזעקה משוכללת לרכב ודלת פלדה לבית. אבל טרם הונפק כרטיס ה"מושלם", שיעניק ביטחון לעושים את דרכם ברחוב.

אופנת "פתרונות המחץ" חוגגת. בין השאר, נאמר שדרוש לנו שריף חדש, ומילות הקוד "מניעה", "אכיפה" ו"יד חזקה" משתלטות על המסך. בעידן הרייטינג, פתרונות קסם צפים ומציפים בן-רגע: איש-איש וקומבינתו. והפשוט שבפתרונות הוא שאלימות המדינה, כביכול, תושיע את האזרח הקטן מאלימות הרחוב. רפורמת הפלא היא יותר בית כלא. כוח מול כוח.

אז אל מול שלל הקסמים, הנה ההמצאה החדשנית שלנו: בית שמכיל את דייריו, בית ספר שמכיל את תלמידיו, בית חולים שמעניק רפואה שלמה, ומקומות עבודה שאינם משליכים את עובדיהם. ובנוסף, מערכת רווחה התומכת במי שמתקשה, ואינה קורסת בעצמה.

שמוליק דוד, יועץ לארגונים חברתיים בשתי"ל - שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי

ראו גם:

• במה האתיופים אשמים
• קראו להם כושים
• תולעת מוסרית