קיץ יפני

מיומי יושבת מולי, ואוכלת בתאווה את אטריות הסובה הקרות שלה המונחות על ה'צלחת' הנראית כמו מקלעת של נצרים. היא שואבת אותן אל פיה החמוד ברעש אימים כמנהג המקום. אני כרגיל אוכלת בשקט ומשתדלת לא להפריע לה יותר מדי: מיומי אומרת שאני מדברת יותר מדי בזמן האוכל ומפריעה לה להנות ממאכל התאווה.

אני לא יכולה להתאפק מלשאול דבר קטן שמציק לי: מיומי סאן זה באמת טעים לך האטריות הקרות? את לא מעדיפה אותן חמות? "מה פתאום?" היא משתאה, "זה

מעדן. אני מתה על אטריות קרות. את יודעת שבקיץ אנחנו אוכלים המון אטריות קרות עם רוטב טעים בצידן".

כיאה למדינה מסודרת ומדוגמת כמו ארץ השמש העולה, עונות השנה ביפן מתחלפות בסדר מופתי. בראשון לנובמבר נוחת הסתיו במלוא עוזו, אי שם לקראת ראש השנה האזרחי מגיע הקור לשיאו, האביב שב חזרה באפריל, ובראשון ליוני כל שנה כמו שעון שוייצרי (ליתר דיוק, שעון יפני) מגיעה עונת הגשמים המבשרת על תחילת הקיץ. בתור ישראלים מיותמי עונות מסודרות, אנחנו עומדים משתאים מול העמידה המרשימה בלוחות זמנים.

אצוי נה?

עד סוף יוני עוד אפשר איכשהו ללכת בשרוול ארוך, אבל החל מהראשון ביולי, בדיוק מרגיז, מטפסות להן הטמפרטורות אל מעל לשלושים מעלות. מה שהכי נורא זו הלחות הנוראה שמזנקת מעלה מעלה, ממש כמו בבקעת הירדן או בטבריה שלנו

כשמגיע הקיץ  תוכלו לשמוע יפנים רבים מפטירים - ?Atsui, ne (חם, הלא כן?), תוך שהם מוחים את הזיעה הניגרת ממצחם באמצעות מטפחת או מגבת המצוייה תמיד באמתחתם. כאילו זה לא מספיק, נחילי ענק של יתושים מבהילים בגודלם (קרוב לוודאי קרובי משפחה של זן האנופלס) תוקפים ללא רחמים את יושבי הבתים בלילות, ולסיום להקות ענק של צרצרים שמנסרים בדציבלים מטורפים, "מנעימים" את שנת הטוקיואים.

בתוך הסאונה המקומית מתרוצץ הבלגי המסכן בין הרכבות התחתיות חנוט בחליפת שלושה חלקים ועניבה, על פי קוד הלבוש המקומי. הדרדסים ואני, כמו כל הזרים (או יותר נכון הזרות), אורזת בזריזות את המזוודות על מנת להימלט מה שיותר מהר ממרחץ הזיעה ומתכוננת לחופשת המולדת.

ואיך המטבח היפני נערך לחום המעיק וללחות המבהילה? קודם כל כאמור ע"י אכילת איטריות סובה קרה על מנת להוריד את הטמפרטורה של הגוף. הסובה (אטריות מכוסמת) מוגשות על מין צלחת קלועה ובצידן רוטב טעים שמזכיר קצת את הרוטב של הטמפורה (טנצויו) אבל פחות מתקתק. איך אוכלים סובה קרה? לוקחים בעדינות עם המקלות אטריות טובלים ברוטב (לפני זה אפשר להוסיף לו קצת בצל ירוק קצוץ ווואסאבי) ואוכלים.

גם את אטריות האודון (עשויות קמח חיטה) אוכלים היפנים בקיץ בשמחה כשהן קרות - טובלות בתוך מרק קר. מאכל קיץ פופולרי נוסף הוא האונאגי - צלופח של מים מתוקים - שלטענתם מחזיר לגוף את האנרגיות שאבדו לו בחום הנורא. בקיוטו לעומת זאת כך מספרת לי מורתי לבישול מאסאקו סאן אוכלים בקייץ דג צר ומוארך שנקרא האמו (Hamo).

ומה שותים? אוצ'ה (תה ירוק) קר כמובן. נסו לשתות אוצ'ה קר עם קוביות קרח ליד הסוש י- מומלץ בחום, או ליתר דיוק, בקור. לקינוח היפנים מכינים סלטי פירות עתירי קוביות של ג'לי מתקתק.

אונאגי - להחזרת האנרגיות                                     (צילום: איריס ז'ורלט) 

לסיום, הנה מתכונים לשני סלטים קיציים ממטבחה של גברת יוקו צ'יבה, רעייתו של אחד מדובריו של קואיזומי - ראש הממשלה המקומי:

סלט גזר

החומרים:

3 גזרים בינוניים או 2 גדולים, מגוררים

2 כפות שמן צמחי

1 כף משחת מיסו

1 כפית חומץ אורז

זרעי שומשום לקישוט

אופן ההכנה:

1. מחממים מעט את השמן במחבת ומטגנים קלות את הגזר. מוסיפים את המיסו והחומץ ומערבבים היטב.
2. מכבים את הלהבה ומעבירים לכלי הגשה.
3. מצננים, מפזרים זרעי שומשום ומגישים.
   

סלט חסות ואצות

אם אתם מוצאים סוגים נוספים של אצות מיובשות מומלץ מאוד לכלול כמה סוגים שונים

החומרים:

לרוטב:

1 כף  רוטב סויה יפני

1/2 כף חומץ אורז

1/2 כף שמן שומשום

1 כפית סוכר

1 כף זרעי שומשום

לסלט: 

4 כוסות חסה שטופה קרועה לנתחים ומיובשת

1 כוס אצות וואקאמה לאחר השרייה במים (משרים 10 דקות במים חמים ומסננים)

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל חומיר הרוטב בכלי קטן. מערבבים את החסות עם האצות.
2. מוסיפים את הרוטב, מערבבים ומגישים מייד.