לידה: מתי יש צורך בהתערבות רפואית בתהליך
את בסוף ההריון. כעת מגיע החלק שלו ציפית וממנו אולי חששת יותר מכל • כיצד מתרחשת הלידה, איך ניתן להקל את כאבי הצירים, ומה את עשויה להרגיש בשבועות הראשונים אחריה
תהליך הלידה נע מלידה קצרה ללא כל תקלות ועד ללידה ממושכת. חלק מהלידות הממושכות מסתיימות בלידה ספונטנית, וחלק בלידות מכשירניות או בחיתוך הדופן.
כתבה זו מתארת את תהליך הלידה ותהליכים המתחוללים בגוף בששת השבועות שאחריה, תקופה שבמהלכה נעלמים השינויים שחלו עקב ההריון.
משכב הלידה
ששת השבועות הראשונים שאחרי הלידה מוגדרים כ'משכב הלידה'. במהלך התקופה הזו חוזרים מערכות הגוף והאיברים שעברו שינויים בהריון למצבם הרגיל. עם זאת, הגדרת הזמן הזו לא מחייבת תמיד: הורמונים מסוימים יורדים לרמתם הרגילה בתוך 24 שעות, בעוד ששינויים בעור עלולים להיעלם רק אחרי חודשים רבים אם בכלל. למרות השינויים שמתחוללים בגוף, משכב הלידה לא מוגדר כתקופת מחלה.
התערבות בלידה
רוב ההריונות מסתיימים בלידה רגילה, אך לעיתים יש צורך בהתערבות רפואית, כמו ניתוח קיסרי או לידה מכשירנית, כדי להביא לסיום מוצלח של הלידה.
ניתוח קיסרי: הניתוח הזה הוא אחד הניתוחים הנפוצים ביותר היום בעולם המערבי. מבצעים אותו במקרים כמו מצג עכוז או רגליים, מנח רוחב בלידה, היפרדות שיליה, מצוקה עוברית, חוסר התקדמות נאותה של הלידה, ניתוחים קיסריים בעבר, או כשהיולדת מביעה רצון בניתוח הזה.
ניתוח קיסרי מבוצע בדרך כלל בהרדמה אזורית אפידורלית או ספינלית בחתך רוחבי נמוך. ההחלמה ממנו ארוכה יותר מאשר מלידה רגילה ויכולה להיות מלווה בכאבים, באנמיה או בזיהום. ברוב המקרים הניתוח עובר בהצלחה, ללא כל סיבוכים.
לידה מכשירנית – שולפן ריק (ואקום) או מלקחיים: לעיתים בשלב השני של הלידה, כשצוואר הרחם בפתיחה גמורה, בשל מצוקה עוברית, חוסר התקדמות בלידה או תשישות היולדת, יש צורך לסיים אותה בעזרת שולפן ריק כשהראש או מלקחיים.
ניתן לבצע את התהליך הזה רק כשהראש נמצא ממש לקראת היציאה מהנרתיק ובתנוחה מסוימת. ההחלטה באיזה כלי להשתמש תלויה במיומנות של הרופא המטפל.
היום משתמשים באופן גורף יותר בלידות ואקום. לידת מלקחיים או שולפן ריק מסתיימת לרוב בהצלחה. לעיתים רחוקות לידה מהסוג הזה מלווה בסיבוכים לאם או לעובר, כמו דימום, אנמיה, צהבת יילוד, נפיחות בראש היילוד ולעיתים נדירות שברים בעצמות הגולגולת של היילוד.
לידה מוקדמת
אחד הסיבוכים השכיחים בהריון הוא לידה מוקדמת, שמתרחשת בכ-7-11 אחוז מכלל ההריונות. לידה מוקדמת מוגדרת כלידה לפני השבוע ה-37 להריון (בשבועות 24 עד 36). הגורמים ללידה מוקדמת הם מומים של הרחם, הריון מרובה עוברים, זיהומים במי השפיר, אי ספיקת צוואר הרחם ועוד. בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במספר הלידות המוקדמות עקב העלייה במספר ההריונות מרובי העוברים בטיפולי פריון. אישה בסיכון ללידה מוקדמת היא מי שיש לה פעילות רחמית ושינויים בצוואר הרחם.
אישה שאובחנה (בחדר מיון או בחדר לידה) כמצויה בסיכון ללידה מוקדמת מטופלת בדרך כלל בתרופות לעצירת הלידה (תרופות טוקוליטיות). אם ההריון הוא בן פחות מ-34 שבועות, נהוג לתת לאישה ההרה מנה של סטרואידים שעוברים את השיליה ומסייעים להגביר את הבשלות הריאתית של העובר. כך, אם תתרחש לידה מוקדמת, תקטן התחלואה של היילוד.
נשים בסיכון ללידה מוקדמת נשלחות לשמירת הריון בבית החולים או בביתן. אצל נשים שיש להן פתיחה של צוואר הרחם נהוג לבדוק את המקום מדי פעם כדי לדעת אם חל שינוי בפתיחה. אצל נשים שאצלן צוואר הרחם סגור אך מקוצר נהוג לעקוב אחרי אורך הצוואר בעזרת סונאר. צוואר רחם נחשב תקין כשהוא סגור ואורכו מעל 2.5 ס"מ.
דיכאון אחרי לידה
דיכאון אחרי לידה חל בדרך כלל במהלך שלושת החודשים הראשונים אחרי הלידה ויכול להימשך חודשים ארוכים. הסיבות לדיכאון הזה משלבות גורמים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, אישיותיים וחברתיים, והוא מתבטא בקשת רחבה של סימפטומים, שמשתנים מאישה לאישה.
70 אחוז מהנשים שמצויות בדיכאון אחרי לידה סובלות מדיכאון מתון, והשאר סובלות מדיכאון קשה יותר.
הסימפטומים באים לידי ביטוי בשלושה מישורים: הרגשי, הפיזי והקוגניטיבי. המישור הרגשי: מצב רוח ירוד, תחושת ייאוש, חוסר תקווה, אין אונים, הרגשה שלא אוכל להיות אמא טובה, חוסר עניין בתינוק, אובדן ההנאה והשמחה מהתינוק, תחושות אשמה, ירידה בהערכה ובביטחון העצמי.
המישור הפיזי: קשיי שינה, תיאבון ירוד, עייפות, היעדר אנרגיה, אי שקט מוטורי. המישור הקוגניטיבי: האטה, שכחה, ירידה בקשב ובריכוז, מחשבות תוקפניות של האישה כלפי עצמה או כלפי התינוק.
דיכאון אחרי לידה יכול לעבור באופן טבעי וספונטני, אך במקרים מסוימים יש צורך בהתערבות. הטיפול בדיכאון בדרך כלל משלב שיחות פרטניות עם פסיכולוג וטיפול תרופתי לפי הצורך. מטרת הטיפול: לפרוץ את מעגל הבדידות והשתיקה ולהחזיר לאישה את הביטחון העצמי.
כשהאישה מבטאת סימפטומים שעשויים לבטא דיכאון, יש לפעול בשני מישורים: לגייס את מירב התמיכה הפיזית והנפשית באישה במסגרת המשפחה והקהילה, ולהפנות את האישה לגורם מקצועי שיוכל לאבחן את מצבה ולסייע לה.
אפידורל בלידה
כאב הוא מנגנון אזעקה, שתפקידו להודיע על אירוע או על בעיה בגוף ולמקם אותם. כאבי הלידה, שהם מהכאבים היותר חזקים, מודיעים ליולדת שהגיעה העת והלידה מתקרבת. ככל שהפתיחה מתקדמת, מתגברים גם הכאבים.
אבל חלק לא מבוטל מהנשים לא רוצות לסבול את אותה 'אזעקה בפעולה' במשך כל הלידה. לצורך כך פותחו שיטות מגוונות לשיכוך הכאב, אך השיטה הבטוחה והיעילה ביותר היום היא זריקת אפידורל.
אפידורל הוא הרדמה ואלחוש אזורי. בעזרת מחט מחדירים חומרי הרדמה מקומית ואופייטים לחלל האפידורלי, שמכונה 'דורה', שהוא השק שעוטף את חוט השדרה ומכיל את נוזל השדרה (הנוזל הספינאלי). רצוי שהפעולה תבוצע בידי רופא מרדים מנוסה ומיומן.
האפידורל כשלעצמו לא מזיק לתינוק או לאם, אך לא כל יולדת יכולה לקבל אפידורל. לכן חשוב להיוועץ ברופא המרדים ולדווח לו על כל בעיה רפואית אישית או משפחתית בהווה ובעבר.
אם יולדת שמתכננת לידה רגילה וקיבלה אפידורל נזקקת מסיבות אלה או אחרות לניתוח קיסרי – ברוב המקרים תספיק ההרדמה האפידורלית שכבר ניתנה לה, ולא יהיה צורך בהרדמה כללית נוספת.
כמו כל דבר בחיים, גם האפידורל כרוך בסיכונים מסוימים, אך הניסיון הקליני שנצבר בארץ ובעולם מראה שיתרונותיו עולים הן על חסרונותיו והן על הסיכונים שכרוכים בו.
צעד משמעותי נוסף נעשה לאחרונה עם הכנסת ה'אפיקל' – שיטת שיכוך כאבים חדשה, שמאפשרת ליולדת שליטה על גופה ועל תנועותיה, על ידי מתן חומרי הרדמה בתמהיל שונה ובריכוזים נמוכים יותר.
כפועל יוצא היולדת לא חשה את כאבי הלידה, אך כעת היא גם שולטת על פלג גופה התחתון, ללא תחושת הכבדות או השיתוק שמאפיינים את האפידורל הקלאסי. בזכות המינון הנמוך היולדת יכולה להסתובב בחופשיות במיטה, ואף לרדת מהמיטה בעזרת מלווה, ובתנאי שאין גורמי סיכון מיילדותיים או סכנה כלשהי לעובר.
פורסם לראשונה 20/10/2005 10:55
רוב ההריונות מסתיימים בלידה רגילה
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
