אנטנה, לדוגמה

"בתוקף סמכותי כממונה על הקרינה הסביבתית, לפי תקנות הרוקחים 1980 ותיקונן 1991, הנני מאשר כי תוכן דו"ח הערכת סיכוני קרינה אלקטרומגנטית של חברתכם, לגבי? המתקן‏ הממוקם על מרפסת פנטהאוז ברחוב משאבים 40 הוד-השרון, עומד בדרישות המקצועיות של המשרד לאיכות הסביבה, והנני נותן בזה היתר להקמת אתר השידור הנ"ל". כך כתב ב-1 במארס ד"ר סטליאן גלברג, הממונה על הקרינה הסביבתית במשרד לאיכות הסביבה, לחברת סלקום, ושינה את חייהם של תושבי בניין הדירות ברחוב משאבים 40 ותושבי הבניינים הסמוכים אליו.

אלה קמו בוקר אחד וגילו שיש להם, כמו לדיירים רבים בבתים משותפים אחרים, שכנה חדשה – אנטנה סלולרית. סלקום לא פנתה לדיירים, לא פנתה לוועד הבניין, לא פרסמה מודעה – פשוט הציבה אנטנה על הגג. בסמוך לבניין יש שני גני ילדים ובית-ספר. אף אחד לא הודיע להורי הילדים, למחנכים, שלא לדבר על הילדים. כולם למדו על כך מדיבורי השכנים.

לדברי השכנים, טכנאי החברה הגיעו בשעות היום. אחד השכנים טוען כי הגיעו לבושים כטכנאי בזק. הם עלו לקומת הגג והציבו את המשדר. מדובר

 בבניין משותף שבו הגג אינו שייך לכל דיירי הבניין, אלא לארבעת הפנטהאוזים שבקומה העליונה. לכל פנטהאוז יש כרבע מן הגג. בכל רבע יש חלק בנוי, המחובר במדרגות פנימיות לקומה התחתונה של הפנטהאוז, וחלק אחר פתוח, המשמש כמרפסת. מן האנטנה – שהוצבה בקצה המרפסת של אחד הפנטהאוזים – נמתחו כבלים עבים אל תוך החלק הבנוי של הפנטהאוז, והיציאה מחלק זה אל הגג נחסמה. האנטנה הוסוותה בעזרת שלושה עציצי דקלים קטנים, וזהו.

דיירי משאבים 40 לא שמו לב לאנטנה, עד שהחלו להבחין כי שידורי הטלוויזיה משתבשים. "לא הצלחנו להבין למה", מספר אחד מהם. "התקשרנו ליס שיבואו לבדוק. החליפו לי את כל השקעים של הממיר בבית, כי היה איזה שיבוש ברשת החשמל של כל הבניין. אחר-כך מערכת האזעקה שלי השתתקה. אחר-כך ראינו תשתית חדשה בארון החשמל בחדר המדרגות, והתחלנו לבדוק מה זה. אז גילינו שעל הגג יש כמה עציצים שמרוכזים במקום אחד, וגילינו את האנטנה". בחדר המדרגות אפשר אכן להבחין שבלוח החשמל היתוסף לוח חדש שממנו יוצאים כבלים לתוך הגג.

הם פנו לדייר בפנטהאוז שבחלק שלו התקינו את האנטנה. "הוא לא בעל הדירה", הם מספרים. "התברר שהגישה אל החלק העליון של הפנטהאוז שלו חסומה והוא לא משתמש בו. אמרתי לו: אתה יודע שיש לך אנטנה מעל הראש? 'אני לא משתמש בקומה למעלה, ואני לא יודע מה יש לי מעל הראש', הוא אמר". לדברי הדיירים, גם בדו"ח שסלקום העבירה למשרד לאיכות הסביבה, והגיע איכשהו לידיהם, כתוב ששטח הדירה שנמצא על הגג חסום ואינו בשימוש.

הדיירים ניסו לאתר את בעל הפנטהאוז, אך לא הצליחו. "הדירה נמכרה דרך כונס נכסים, ובטאבו לא רשום מי בעל הנכס. רשום שם, אבל בלי כתובת ובלי מספר תעודת זהות", הם אומרים. האנטנה המפחידה הפכה לשיחת היום. פניות של הדיירים למשרד לאיכות הסביבה נענו בהסברים כי למשרד אין מספיק בודקי קרינה כדי לשלוח אל הבניין, ופניות לסלקום לא נענו כלל. הדיירים החוששים החליטו לפנות לעירייה. "פנינו גם לראש העיר וביקשנו את עזרתו", הם מספרים. "אבל הם לא יכולים לעשות כלום. הם אומרים לנו: תילחמו בעצמכם נגד המשרד לאיכות הסביבה. יצרנו קשר עם שמעון יגאל, חבר מועצת העיר, והוא באמת מנסה לעזור, אבל אין משהו שהם יכולים לעשות. הוצאנו מכתב גם להנהלת סלקום ודרשנו את פירוק האתר. עד עכשיו לא קיבלנו תשובה".

בשלב מסוים התארגנו הדיירים למחאה וערכו הפגנה ברחוב. לדבריהם, כמאה איש הגיעו להפגנה, הרימו שלטים, נשאו נאומים, אבל כלום לא עזר. סלקום, פורום חברות הסלולר, משרד התקשורת והמשרד לאיכות הסביבה לא התייחסו. אף אחד לא ניסה להגיע, לשלוח מכתב או להרים טלפון כדי להרגיע את חששם של התושבים.

האם זה מסוכן?

אנטנות סלולריות על מבני מגורים הפכו כבר לנוף נפוץ. בישראל מותקנות אלפי אנטנות כאלה, ואלפים רבים נוספים יותקנו בעתיד, לפי צורכי החברות הסלולריות.

כדי להתקין אנטנה צריכה החברה הסלולרית אישור של המשרד לאיכות הסביבה. כאשר החברה מקימה מבנה (תורן) שנושא את האנטנה, היא צריכה גם היתר בנייה של העירייה. בכל מקרה, החברה צריכה להודיע לעירייה על כוונתה להציב אנטנה, גם אם היא לא נדרשת לאישור בנייה.

כדי לקבל את אישור המשרד לאיכות הסביבה יש לבצע בדיקה תיאורטית של רמות הקרינה. הבדיקה נעשית על-ידי בודקים של חברות פרטיות, וחברת הסלולר משלמת עליה. על סמך תוצאות הבדיקה המשרד לאיכות הסביבה מאשר את רמות הקרינה התיאורטיות, והאנטנה מותקנת. שלושה חודשים לאחר מכן מתבצעת בדיקה (שוב, במימון חברת הסלולר) של רמות הקרינה בפועל. אחרי הבדיקה בפועל מתקבל אישור סופי לאנטנה מהמשרד לאיכות הסביבה.

אפשר להגיד שהאנטנות הסלולריות הפכו כבר לעסק. בעלי נכסים עם גישה לגג יכולים להשכיר את השטח לחברות הסלולר לצורך הצבת אנטנה תמורת סכומים של מאות עד אלפי דולרים בחודש. בבתים משותפים שבהם הגג שייך לכל הדיירים, נדרשת הסכמה של כולם. בבתים שבהם הגג או חלק מהגג שייך לאחת הדירות, כל מה שדרוש הוא הסכמה של בעל אותה דירה, כמו במקרה של רחוב משאבים 40 בהוד-השרון. לא נדרשת שום הסכמה של השכנים, גם לא של השכנים לאותו גג.

קיימת אי-ודאות לגבי הסכנות של קרינת האנטנות הסלולריות. יש חוקרים שטוענים שהקרינה מסוכנת ומסרטנת, במיוחד בקרב אוכלוסיות רגישות כמו ילדים. לעומתם, התקן של ארגון הבריאות העולמי, המקובל גם בארץ, לא מכיר בחששות אלה. במשרד לאיכות הסביבה אמרו לנו שהאנטנה במשאבים 40 עומדת בתקן. כחלק מאישור האנטנה, המשרד לאיכות הסביבה חייב את החברה לגדר חלקים של הגג. אותם חלקים חשופים לקרינה מסוכנת, על-פי התקן של ארגון הבריאות העולמי.

למרות זאת, תושבים רבים חוששים מתוצאות הימצאותן של אנטנות סלולריות בקרבת מגוריהם, ולדבר יש גם השפעה על ירידת ערך הדירות באזור. גם בקרב תושבי רחוב משאבים, ובעיקר בקרב בניין מס' 40 והסמוכים לו, החרדה גבוהה. הדיירים פוחדים בעיקר מתוצאות קרינת האנטנה, אבל גם חוששים לערך הדירות שלהם, וכועסים מאוד על היחס האדיש של הרשויות ועל העובדה שאין להם בעצם שום יכולת לעשות משהו כדי לסלק את האנטנה מגג ביתם.

בשיחה איתנו הדיירים חוששים להזדהות בשמם. לא רוצים להסתבך עם חברות הסלולר. אחד השכנים אומר לי להחביא את הדפים שעליהם אני רושם את הדברים, מצביע על האור בדירה שמתחת לאנטנה ומוסיף: "אנחנו חושבים שיש להם תצפית שם. אני לא רוצה שיידעו שפנינו לעיתונאי".

מחשש הקרינה, את הדלת מחדר המדרגות היוצאת לגג המשותף, וממוקמת באזור הקרוב לאנטנה, חסמו הדיירים בעצמם. "לפי מה שהבנו מהדו"ח של סלקום שבידינו, אסור להיכנס לחלק הזה, כי הוא קרוב מדי לאנטנה", אומר אחד הדיירים.

בעלי שלושת הפנטהאוזים השכנים לזה שבשטחו הוצבה האנטנה ממעטים לצאת למרפסות שלהם. "הבת שלי ארגנה מסיבת יום עצמאות בחלק שלנו של הגג, וברגע שהאורחים שמעו על האנטנה, המסיבה נגמרה", מספר אחד מהם. שכן שהפנטהאוז שלו גובל בחלק הגג שעליו הוצבה האנטנה, מנהל תפעול בן 55, טוען שהחדר שאליו נמתחו הכבלים מהאנטנה גובל בקיר חדר השינה שלו. כשמצמידים אוזן, שומעים זמזום עדין, כמו של חדר מתח גבוה. בחדר המדרגות שומעים את הזמזום יותר טוב.

"למה להקים אנטנות בתוך בנייני מגורים?" הוא שואל. "אנחנו קנינו את הדירות האלה למגורים. עכשיו מנסים לעשות כאן עסקים, ועסקים שגורמים לנו לחשוש לבריאותנו. המשרד לאיכות הסביבה הוקם כדי להגן על הבריאות שלנו. איך דווקא הוא מעניק רשיונות לחברות הסלולריות להקים אנטנות על בתי המגורים שלנו. למה השר נלחם על פיסת קרקע בין ניצנים לאשקלון ולא נלחם על איכות החיים שלי?"

מלחמה בענקים

הדיירים חשים שהם צריכים לנהל מלחמה נגד ענקים, שסיכוייה קלושים. "לחברות הסלולר יש כוח, הן מזינות את המשרד לאיכות הסביבה בנתונים", אומר השכן. "לנו אין הכוח שיש להן. התקשרתי למשרד לאיכות הסביבה, כדי להזמין בדיקה של רמות הקרינה. הם אמרו לי: 'יש לנו בודק אחד בין גדרה לחדרה'. מה זה אומר? שאם אני מזמין בדיקה של המשרד, אז אולי עוד שנה הוא יגיע לבדוק. אין לנו כסף לשפוך, אין לנו סוללות של עורכי-דין. אף אחד לא מגן עלינו. אני רוצה לדעת אם בבית של המהנדס שאישר כאן את האנטנה יש אנטנה סלולרית. אני רוצה לראות שהוא יאשר הקמת אנטנה אצלו בבניין. אם זה עומד בתקנים, אז אם מנכ"ל סלקום יתקין אנטנה בבית שלו, אני מוכן שתהיה גם אצלי בבית".

טענות סלקום והמשרד לאיכות הסביבה שהאנטנה עומדת בתקנים ואינה מסוכנת לא מרגיעה אותו. "זה כמו הסיגריות לפני 20 שנה. לאף אחד אין נתונים לגבי הקרינה. המשרד לאיכות הסביבה בטח יגיד לך שהאנטנה

 עומדת בכל התקנים. איגוד חברות הסלולר יעמידו מולנו את כל סוללת עורכי-הדין שלהם, יגייסו את כל המומחים בארץ לקרינה, ויילחמו בנו. אבל אנחנו רואים ומרגישים את ההשפעה של האנטנה הזאת. הציבור המקומי כאן כולו בלחץ. הם שם מתבססים על תקנים אירופיים ואמריקניים, אבל לא יודעים מה הקרינה עושה לאנשים. יש לנו נכי צה"ל פה סביבה. הם שילמו כבר את המחיר, הם צריכים לשלם עכשיו חלק ב'? אולי עוד 20 שנה הם יראו את התוצאות של זה".

השכן אומר כי כבר התייאש. הוא יושב מולי עם פנקס קטן, מונה את הגופים שאליהם ניסה להגיע כדי לקבל תשובות – סלקום, המשרד לאיכות הסביבה, העירייה. "ביני לבין האנטנה יש קיר בלוקים", הוא אומר, "הבת שלי לא רוצה לישון בקומה למעלה. למה אני צריך לפחד לעלות לגג? מישהו לקח בחשבון שיש כאן בית-ספר עם 500 תלמידים? שיש שני גני ילדים? שאנחנו קנינו פנטהאוזים בהון כסף? תנסה למכור עכשיו דירה כשיש לך אנטנה סלולרית בבניין. זה הוריד בעשרות אחוזים את ערך הדירה. היה כאן מתווך למטה, בדירה מספר 1. הוא הגיע עם קונה. השכנים אמרו לקונה שיש אנטנה סלולרית על הגג, הקונה נכנס לאוטו ואמר שלום".

"אני חוששת להיכנס להריון"

שכנה נוספת, שגרה מול משאבים 40, מספרת גם היא על חרדה גדולה. "מאוד מפחיד לגור פה", היא אומרת. "אני לא ישנה טוב. יש לי שני ילדים, ואני שוקלת אם להיכנס שוב להריון בגלל האנטנה. אני גם שוקלת לעבור דירה אם לא יורידו את האנטנה. אני לא אמות כדי לגור כאן. יש לי מזל שאני גרה כאן בשכירות. אם הדירה היתה שלי, הייתי בבעיה רצינית. היום אני עושה מסיבת יום הולדת לבעלי, ואנשים מפחדים להגיע בגלל האנטנה".

בדירה אחרת בבניין סמוך גר זוג צעיר בני 30 עם תינוק, שעברו לכאן מתל-אביב. הוא מהנדס תוכנה והיא מעצבת. שניהם פוחדים מאוד. "אני מאוד חרדה", היא אומרת. "באנו לפה לפני שנה, ואם הייתי יודעת שיש אנטנה לא הייתי עוברת לגור כאן. אני לא מאמינה שזה לא מסוכן, כשכל הזמן מזהירים לא לתת לילד טלפון סלולרי. עזבתי את הזיהום של תל-אביב למקום הזה, את כל הכסף שיש לנו ואין לנו שמנו על הדירה הזאת, ועכשיו הערך שלה יורד.

"חגגנו עכשיו שנה למעבר לכאן, וזאת לא היתה חגיגה שמחה. אני חוששת שהדרכים החוקיות שיש לנו להתמודד עם המצב הזה פועלות רק לרעתנו, אלא אם יגלו שבן של איזה עובד עירייה גר כאן, ואז בטח יעבירו את האנטנה". כמה שכנים מתלוצצים על כך שעד לא מזמן אחד השכנים שלהם היה זאב רוזנשטיין. "אם לא היו מכניסים אותו לכלא, בטח הבעיה שלנו היתה כבר נפתרת", אומר אחד מהם בחיוך.

בבניין הסמוך לזה שעל גגו מותקנת האנטנה, בדירת פנטהאוז, גר זוג בני 55. הדירה שלהם ממוקמת בדיוק ממול לאנטנה שעל הגג השכן, וגם הם חוששים מהקרינה. מדובר בבני זוג שכבר איבדו בעבר בת, אך סירבו לפרט את הנסיבות. הם מחזיקים בידם את הדו"ח שהעבירה סלקום למשרד לאיכות הסביבה ואומרים: "כתבו שהגג שלנו לא מאוכלס, שלא ישנים בחדר שעל הגג. קבעו שאני לא גרה פה. אני לא מבינה איך הם בדקו את זה. כל האגף של הדירה שפונה לכיוון האנטנה הוא האגף של חדרי השינה. יש לנו כאבי ראש כבר כמה שבועות, שהתחילו לפני שגילינו שאנחנו שכנים של אנטנה סלולרית. גם לשכנה מלמטה התחילו מיגרנות. אף פעם לא היו לי בעיות בריאותיות לפני זה. איבדתי בת אחת שלי, ועל השנייה אני שומרת כמו אלוהים. אבל אני לא אעזוב את הבית שלי. אני לא מוכנה שיגרמו לי לברוח. אני רוצה שהם ייקחו את האנטנה ויילכו מפה".

יפתח קרמר, דובר פורום חברות הסלולר, מסר בתגובה: "הטכנולוגיה הסלולרית היא אחת התשתיות הלאומיות החשובות והחיוניות במדינת ישראל. נושא הקמת התשתיות ופריסת הרשת הסלולרית במדינת ישראל מוסדר בתוכנית תמ"א 3 א'. בתום אינספור דיונים, קבלת חוות דעת מקצועיות והתייעצות עם גורמים רלוונטיים, כולל נציגי מרכז השלטון המקומי, אושרה לבסוף התוכנית במועצה הארצית ובממשלה.

"תמ"א 3 א' מגדירה הוראות מדויקות לגבי אופן הקמת אתרי שידור והליכי יידוע הציבור המתחייבים מכך. החברות הסלולריות פועלות על-פי התוכנית שאושרה ובהתאם להוראותיה. ככלל, פועלות החברות הסלולריות בשיתוף פעולה פורה עם מספר רב של רשויות מקומיות ברחבי הארץ, על מנת להקים, ככל הניתן, ובהתאם לאילוצים הטכנולוגיים, אתרים על בסיס תשתיות ציבוריות.

"מערכת הפיקוח והבקרה במדינת ישראל היא מהמחמירות בעולם המערבי. כל אתרי השידור המוקמים בישראל עומדים בתקני הבטיחות המחמירים שאומצו על-ידי ארגון הבריאות העולמי ופועלים בהתאם לדרישות המשרד לאיכות הסביבה. התקנים כוללים מקדם בטיחות שנועד להבטיח שמירה על אוכלוסיות רגישות כגון קשישים וילדים. לפני הצבת כל אתר שידור סלולרי מתבצעות בדיקות תיאורטיות באמצעות צוותי בדיקה בלתי תלויים המוסמכים לכך על-ידי המשרד לאיכות הסביבה. לאחר ההקמה מתבצעת בדיקה בפועל. בנוסף, כל אתר שידור סלולרי בישראל עובר בדיקה אחת לשנה, על מנת להבטיח את עמידתו בתקני הבטיחות המחמירים. מבדיקות אתרי השידור עולה, שרמות השידור הן מזעריות בהשוואה לתקן המחמיר.

"בישראל ובמקומות רבים בעולם מוכרת תופעה המכונה yard back my in not) NIMBY). בעוד שכולם רוצים תשתית חשמל, טלפון, שידורי טלוויזיה, אוטובוסים, ביוב, אינטרנט, ומכירים בחשיבותם לחיי היומיום, איש אינו מוכן שהתשתית תעבור ליד ביתו הפרטי. בתשתית הסלולרית הנושא בולט במיוחד. "מוקד השידור ברחוב משאבים 40 קיבל את היתרי המשרד לאיכות הסביבה. היתר זה מעיד על פעילותו הבטוחה על-פי התקנים המחמירים בעולם".

תגובת המשרד לאיכות הסביבה: אנחנו מחמירים לעומת התקן בעולם

שאלנו את ד"ר סטליאן גלברג, האיש שחותם על אישורי הקמת האנטנות במשרד לאיכות הסביבה, אילו בדיקות קרינה נעשו לאנטנה ברחוב משאבים 40 ומי שילם עליהן. "הבדיקות שבוצעו על-ידי סלקום לפני הצבת האנטנה הן בדיקות תיאורטיות של הקרינה הנפלטת מהאנטנה", מסביר גל - ברג. "לאחר מכן תבוצע בדיקה נוספת של הקרינה הנפלטת בפועל. הבדיקות בוצעו במימון סלקום. אין בעיה בכך שסלקום מממנת את הבדיקות, משום שהבודקים מוסמכים על-ידי המשרד".

לתושבי הבניין נאמר שלמשרד "בודק אחד מחדרה לגדרה", וכי ייאלצו להמתין חודשים רבים עד שיגיע לבדוק את האנטנה .

"יש רכז בדיקות אחד מחדרה לגדרה, או אזור המרכז. הוא מטפל בכל נושאי הקרינה, שאנטנות זה רק אחד מהם. בתקופה הזאת אנחנו עושים יותר מדידות של מתקני חשמל מאשר אנטנות. אני לא יודע כמה זמן ייקח לדיירים לקבל בדיקה רשמית של המשרד, אבל לא נראה לי שזה יהיה יותר משבוע-שבועיים. לרכז יש תוכנית עבודה ממנהל המחוז, והוא עובד מהבוקר עד הלילה. היינו רוצים להוסיף בודקים, ואנחנו לא עושים זאת בגלל בעיות תקציב. במחוז דרום, למשל, כבר שנתיים אין בודק בכלל. תושבים במחוז זה לא מקבלים כלל בדיקות קרינה מהמשרד.

"אם דחוף למישהו לקבל מדידה, הוא יכול לפנות גם לחברת הסלולר ולקבל מדידה בחינם. אם מפריע לאותו אזרח שחברת הסלולר מבצעת את בדיקת הקרינה, הוא יכול לפנות גם לחברה פרטית בתשלום. בדרך-כלל, החברות עצמן מורידות אנטנות שלא עומדות בתקנים של הקרינה".

למה לא מיידעים את השכנים ששמים להם אנטנה סלולרית?

"אנחנו מחייבים את חברת הסלולר להודיע לרשות המקומית, ואנחנו מפרסמים כל בקשה להקמת אנטנה באתר האינטרנט של המשרד. אין חוק שמחייב הודעה לדיירים".

הדיירים טוענים כי לפי תקנות המשרד לגבי מרחקי הבטיחות מהאנטנה, הם אינם יכולים להיכנס לשטח משותף שעל הגג. האם זה נכון? אם כן, האם המשרד יכול להפקיע שטחים כאלה מהדיירים?

"אני כותב באישור ההקמה שחלק משטח הגג צריך להיות מגודר. אם בעל הדירה גזל באמצעות האנטנה שטחים משותפים מהבניין – שיתבעו אותו. אני מכסה את נושא הבטיחות, אני לא יודע מה רכוש משותף ומה לא".

בדו"ח הבדיקה שנמסר למשרד לפני אישור האנטנה יש התייחסות לדירות הסמוכות לאנטנה ולרמת האכלוס שלהן. מביקור בדירות עולה כי בסמוך לאנטנה יש חדרי שינה. האם זה תקין?

"כל עוד רמת הקרינה היא מתחת למה שנקבע, אין רלוונטיות אם מדובר בחדר שינה או חדר מגורים אחר. הרמות שנמדדו בחדרים הן נמוכות. הרמות הגבוהות נמדדו במרפסות השכנות. מרפסת מוגדרת כמקום שהשהות בו לא ממושכת, בניגוד לחדר סגור. מרפסת היא שטח מוגן פחות מחדר סגור. יש בה, למשל, יותר מפגעים של רעש או שמש מחדר סגור".

כיצד יכלו הבודקים להתייחס למצב הדירות הסמוכות אם הם אפילו לא ביקרו בהן? איך הם יודעים עד כמה אותם אזורים בדירה מאוכלסים?

"באופן עקרוני, חדר סגור נחשב מאוכלס ברציפות. קיר מוריד את שיעור הקרינה לפחות פי-מאה. בבדיקה הסופית של פעילות האנטנה בפועל הבודקים יצטרכו להיכנס לדירות ולמדוד שם. תוך 90 יום מהקמת האנטנה הם צריכים להגיש את הדו"ח השני".

עד כמה התקן רלוונטי? האם יש מספיק היסטוריה רפואית בנושא האנטנות כדי לגבש תקן כזה?

"התקן הישראלי מבוסס על המלצות ארגון הבריאות העולמי. התקן אומץ בשוק האירופי המשותף. יש מספר מדינות שחורגות מהתקן הזה. אצלנו מותרת עשירית מרמת הקרינה הקבועה בהמלצות ארגון הבריאות העולמי, ויש מעט מדינות, כמו שווייץ ולוקסמבורג, שמחמירות יותר. במדינות כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, גרמניה וצרפת מרשים לחברות הסלולר להגיע לשיעורי קרינה גבוהים פי עשרה מהתקן".